סיגל דוידי // יוסף קלרווין: מסעו של אדריכל מברלין לירושלים

מייל משולחת לא מוכרת שקיבלתי באוגוסט 2023 מברלין, פתח את הדלת לשותפות ישראלית־גרמנית פורייה, ולגילויים מרתקים על אדריכל שהשאיר חותם משמעותי על הסביבה הבנויה הישראלית, אך מעט היה ידוע על עבודתו. כאדריכלית והיסטוריונית של אדריכלות ישראלית – ההזדמנות ריתקה אותי.

ממרפסת ביתה בברלין, העיתונאית וההיסטוריונית ז׳קלין הנרד משקיפה על הכנסייה האוונגלית בהוהנצולרנפלאץ (Kirche am Hohenzollernplatz). סקרנותה התעוררה לגבי זהות המתכנן של הכנסייה המרהיבה הזו – יוסף קלרווין, אדריכל ישראלי ממוצא גרמני. קלרווין (1970-1893) מוכר בישראל בזכות הפרויקט הידוע ביותר שלו – תכנון משכן הכנסת שבו זכה בתחרות פומבית שנערכה ב־1957. גוף עבודתו מכיל עשרות פרויקטים מרכזיים בגרמניה ובישראל.

יוסף קלרווין, הכנסייה האוונגלית בהוהנצולרנפלאץ. צילומים: סיגל דוידי

קלרווין היה האדריכל הראשי במשרדו של האדריכל פריץ הוגר (Fritz Höger) בהמבורג, ולאחר עליית הנאצים לשלטון ב־1933, היגר לארץ ישראל. בין הפרויקטים הידועים שלו – בחיפה: בית הקרנות בהדר הכרמל (1937) וממגורות דגון (1953); בירושלים: בניין הפקולטה למשפטים בקמפוס גבעת רם (כיום בניין רוס למדעי הטבע, 1959), בית יואל בנחלת שבעה (1964) ועוד.

קלרווין תכנן גם מצבות לקבריהם של דמויות בולטות בציונות ובישראל, ביניהן תיאודור הרצל, שאול טשרניחובסקי, צינה ומאיר דיזנגוף, ארלוזורוב משמאל וגם ז׳בוטינסקי מימין. את הכנסיה האוונגלית בהוהנצולרנפלאץ הוא תכנן ב־1933, במסגרת תפקידו כאדריכל הראשי במשרדו של הוגר, והיא אחרון הפרויקטים שלו בגרמניה. לאחרונה נפתחה בה תערוכה רטרוספקטיבית לכבודו באוצרות של הנרד.

חמשת הסרטים מציגים מבט ביקורתי על מבנים שאיבדו את זוהרם במהלך השנים וגם שינו ייעוד. הם מציגים הזנחה ותחזוקה לקויה, קונפליקטים בתהליך התכנון, וגם עצב ואבלות

באוקטובר 2024 התחלנו, במאי הקולנוע רן טל ואנוכי, לעבוד על יצירת סרטים דוקומנטריים קצרים לתערוכה, יחד עם סטודנטים וסטודנטיות מבית הספר לאדריכלות ע״ש עזריאלי ומבית הספר לקולנוע וטלוויזיה ע״ש סטיב טיש – שניהם בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב. הסטודנטים והסטודנטיות עבדו בקבוצות משותפות של אדריכלים וקולנוענים, בדיאלוג ובלימוד הדדי של מיומנויות מהדיסציפלינות השונות. התייחסנו לסוגיות של מרחב ואדריכלות בישראל, שאלנו איך מנגישים סיפורים אדריכליים בקולנוע ואיך מציגים אדריכלות דרך מדיום הקולנוע.

המחקר האישי היה השלב הראשון ביצירה של הסרטים. כל קבוצה חקרה אחד מחמישה פרויקטים שתכנן קלרווין בארץ – משכן הכנסת, קבר הרצל, בית הקרנות, ממגורות דגון ומבנים בנהריה – ובחנה את מכלול ההבטים הקשורים בפרויקט: חברתיים, תרבותיים (גם תרבות פופולרית), עירוניים, לאומיים ופוליטיים. הסטודנטים והסטודנטיות ביקרו באתרים, ראיינו את המשתמשים במבנים ואספו מגוון של חומרי ארכיון – תכניות אדריכליות, תמונות, סרטים ומכתבים.

צילומים: ננסי ג׳סה

צילום: תמר אנגלמאיר

צפינו בסרטים דוקומנטריים המציגים סיפורים אדריכליים, ניתחנו את השפה הקולנועית ודנו בדרכי ההבעה השונות של תיעוד דוקומנטרי. כל קבוצה זיקקה נרטיב ועיבדה אותו לתסריט וליצירה ויזואלית קולנועית.

חמשת הסרטים הקצרים מציגים מבט עכשווי על המרחב והחברה בישראל בשפה קולנועית שונה מאד זו מזו. הם מציגים מבט ביקורתי על מבנים שאיבדו את זוהרם במהלך השנים וגם שינו ייעוד. הם מציגים הזנחה ותחזוקה לקויה, קונפליקטים בתהליך התכנון, וגם עצב ואבלות.

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

אחד האתגרים הגדולים של חוקרת אדריכלות הוא איך לתווך את הידע והמחקר האקדמי לקהל רחב שאינו מקצועי. המעשה האדריכלי מוצג בתערוכות רבות באמצעות התוצרים של הדיסציפלינה עצמה – תוכניות אדריכליות, מודלים ותמונות – כמו שעוצבה גם תערוכת קלווין. גם אנחנו נדרשנו לכך בעבר: באוצרות התערוכה ״האדריכלית״, יחד עם לימור יוסיפון גולדמן, הצגנו את פועלן של אדריכליות חלוצות באמצעות עבודות עיצוב ואמנות שיצרו אדריכליות ואדריכלים עכשוויים. בתערוכתו אחרי מיכה ברעם הציג רן טל פרשנות חדשה למדיום הקולנוע במוזיאון.

העבודה המשותפת שלנו עם הסטודנטים והסטודנטיות אפשרה שוב להציג היסטוריה אדריכלית נשכחת באמצעות אמנות. הסרטים מציגים סדרה של פרשנויות קולנועיות החוקרות וחוגגות את חזונו האדריכלי של קלרוויין דרך עדשתו של דור חדש.

מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו

צילומים: רוני שולר