פסטיבל תל אביב דאנס 2025 במרכז סוזן דלל

פסטיבל תל אביב דאנס, פסטיבל התרבות החשוב והמוביל בתחום המחול העכשווי בישראל, יתקיים בתאריכים 6-16.8 בתמיכת משרד התרבות והספורט, עיריית תל־אביב-יפו ומרכז סוזן דלל. במשך 11 ימים יוצגו בפסטיבל עשרות מופעים, פרמיירות, יצירות אישיות ונוקבות, חזרות פתוחות לקהל הרחב, הקרנות סרטי מחול, מופעי חוץ ואירועים מיוחדים. כולם מדברים את הרגע הזה, מתוך שייכות למקום, לגוף החי וליופי שהוא מבטא.

השנה יוקדש הפסטיבל לזכרו של יאיר ורדי, מייסד הפסטיבל ומנכ״ל מרכז סוזן דלל במשך שלושה עשורים. מורשתו של ורדי ממשיכה להוביל את הדרך – מחול כמרחב חיוני, חופשי, נועז ובלתי מתפשר המוכן לשאול שאלות, לערער על הקיים, ולברוא עולמות תרבותיים שבהן השפה האמנותית מפלסת את הדרך ללב האדם.

הפסטיבל יציג שבע בכורות ישראליות, יארח שני יוצרים בינלאומיים, מאנגליה ומאוסטריה, ובנוסף יאגד מופעים של תכניות המרכז – תכנית שהות אמן ותכנית 1|2|3 – החממה ליוצרים חדשים. בנוסף יתקיימו מופעי חוץ, חזרות פתוחות ברחבה ואירועים מיוחדים – בכניסה חופשית.

״ההחלטה לקיים את הפסטיבל דווקא עכשיו – כשכולנו בתוך מציאות סוערת, כשהמלחמה עדיין מהדהדת והחברה הישראלית מתמודדת עם בלבול וכאב – היא עמדה ברורה: לא עוצרים״, אומרת ענת פישר לבנטון, מנכ״לית מרכז סוזן דלל. ״ממשיכים לרקוד, לחלום, לנוע. הפסטיבל הזה הוא הרבה יותר מאמנות – הוא הצהרה, הוא תקווה, והוא תזכורת לכוח של יצירה ישראלית לגעת, לטלטל ולחבר״.

״בעקבות המצב הרקדנים והיוצרים הישראלים, מביעים דרך הגוף את הצורך להרעיד את היכולות הפיזיות שלהם עד הקצה״, מוסיפה נעמי פרלוב, המנהלת אמנותית. ״הם מחוסרי גבולות ומבעבעים מלמטה. הצורך הזה הוא דבר ייחודי ובלעדי, בעוצמה ובשבריריות והוא מהפנט וממגנט״.

השנה פוקוס הפסטיבל הוא על הזירה המקומית, על היוצרים שפועלים מתוך מציאות סוערת ומטלטלת, פוליטית וחסרת ודאות, שמתוכה בולטת היצירה כפעולה מנכיחה את הגוף והמחול הישראלי כפורץ דרך, אישי, ומרגש. לצד השמות המוכרים, יתארחו השנה לראשונה בישראל שני אמנים מחו״ל – ג׳וליאן המילטון מבריטניה וצ׳רלי סנטגדו מאוסטריה, שמגיעים לישראל מתוך מחויבות ושותפות לדרך האמנותית, דווקא ברגעים שבהם המציאות שוברת שגרה.

תשוקה, דראג, מיתוסים ומחול

מופע הפתיחה: פרמיירה של אמן הרזידנסי מיכאל גטמן, ״תשוקה היא צייד בודד״ – יצירה כוריאוגרפית שמביאה לבמה שכבות של היסטוריה, שפה ותנועה, עם הקשרים תרבותיים ופוליטיים טעונים ונקודת מבט אישית על גוף במצבי קצה. בכורות נוספות שיעלו בפסטיבל:

חני סירקיס //Take Off: קופרודוקציה של מרכז סוזן דלל. היצירה חושפת את מסעה של דמות המשילה את עורה צעד אחר צעד. היוצרת והרקדנית חני סירקיס (הלוא היא מלכת הדראג ברבי קיוט) רותמת ליצירה את מדיום הדראג שאותו היא חוקרת בשנים האחרונות. הדמות המפלצתית ההתחלתית, המחופשת והמכוסה ביותר, הולכת מתפרקת, ומגלה את אינסוף פניה. העבודה, לאורך כל פרקיה, מכילה דו־קיום קיצוני ומרגש של חוזק וחולשה המתקיימים בלב כל אדם. היצירה מעלה את השאלה – האם התחפושת מסתירה את האמת, או דווקא חושפת אותה?

שרון ולבסקי // speech-less: יצירת בכורה של אמנית הרזידנסי של מרכז סוזן דלל. נאומים שנאמרו בעבר בעיניים מלאות כוונה משמשים כעת פסקול לגוף היצרי, החי, המרגיש כדי לדמיין הווה אחר. ולבסקי מחפשת דמויות הנהגה שנוכל להזדהות איתן, מנהיגות אנושיות, מנהיגים אמיצים. שנרגיש אותן מקרוב, עד שכמעט נוכל לגעת.

אלעד שכטר // ק.ט.מ.ו.ן / שער 8 מוזהב: בין קודש לחול, גוף למיתוס, ואנשי ירושלים לאנושות כולה. יצירה חדשה המוקדשת לשער הרחמים הסגור. שכטר וקבוצתו יוצרים קולאז׳ תנועתי־פואטי מציטוטים של כוריאוגרפים ירושלמים וצלילים שהוקלטו בעיר. תפילה בתנועה, חזון פיוטי לעתיד של פיוס וריפוי.

נועה צוק /// גורלות: נועה צוק חוקרת את התהוות הגוף לאורך השנים, את השינוי, ההתפתחות והמגבלה. היא מתבוננת בזמן כמציאות שלא נתונה לשליטה, ובוחנת איך הגוף והטקס יכולים לשמש כלי התמודדות – חומריים ורוחניים – עם גורל. זהו ריקוד שהוא גם מענה וגם שאלה, ניסיון לנוע בתוך הזמן מבלי לאבד תחושת שייכות.

יוסי ברג ועודד גרף // תנועות ריקוד של אמצע מלחמה: מופע שנולד מתוך השבר והתפרקות הקרקע שמתחת לרגליים. בעבודה בימתית עוצמתית יוצרים השניים תסריט חדש למציאות רועשת, ומציעים לקהל לשוט יחד איתם אל עבר דמיון וחופש. ברג וגרף, מהקולות הבולטים במחול העכשווי הישראלי, פועלים יחד משנת 2005 וזכו להכרה עולמית על יצירתם האמיצה והייחודית.

עדי בוטרוס // קמרה אובסקורה: בסולו אישי, עדי בוטרוס מתמודד עם היעדר הקבוצה – נאבק בצורות הגוף, שובר ובונה אותן מחדש. במרחב בימתי רגיש וטעון, ניצב שדה חיטה – השראה מהציור The Veteran in a New Field של הצייר האמריקאי וינסלו הומר מ־1865, כסמל לטשטוש בין עבר להווה, בין שבר לתקווה. היצירה נעה על הגבול שבין ייאוש להתחדשות, בין הגוף הפרטי לזיכרון הקולקטיבי.

עוד בפסטיבל: מוזיקה חיה, מופעי חוץ, כותבות שגם יוצרות

המופע ״ארבע אבות״ של אנסמבל רקדנים ביצירתה של מיכל סממה (קופרודקציה של מרכז סוזן דלל): פרויקט בימתי חדש של אנסמבל רקדנים חדש, ארבע פרפורמריות התבקשו להביא ליצירה את ארבעת האבות שלהן בתהליך של היזכרות וחיקוי, התחפשות והיעשות. הללו נאספים לאריג סבוך, עתיר סתירות ורגשות מעורבים העשוי מאהבת המשפחה ואהבת הארץ, מתשוקות פואטיות, ממשחקי תפקידים ומשחקי מלחמה, מציפיה ומאכזבה.

אירוע מיוחד בנושא פוסט טראומה: סרט, מופע ופאנל שכולל הקרנת הבכורה של סרט המחול הדוקומנטרי Puppet Party מאת איתמר גלינה, ומיד לאחר מכן – מופע חי, דואט של יוסי דניאל יחד עם במאי הסרט איתמר גלינה, ופאנל בהנחיית נווה רחמן – פעיל בקהילת מתמודדי נפש, כותב, שר ומדבר על טראומה והשפעתה על האדם והחברה – דיכאון, אובדנות, התמכרות וצמיחה פוסט טראומתית.

האירוע נוגע בממדים התרבותיים והגופניים של הפוסט־טראומה והלם הקרב. איך אנחנו ממסגרים פוסט־טראומה — וכיצד היא מתגלמת בגוף. בליבו של האירוע מתקיימת חקירה של המתח שבין הכרה לקטגוריזציה, בין התיוג לבין חוויית הטראומה עצמה, שלעיתים נותרת דוממת ובלתי אפשרית לביטוי. מה קורה לגוף הטראומטי כשהוא נפגש עם הבמה, עם הקהל? אלו נרטיבים תרבותיים מעצבים את ההבנה? אילו גופים פצועים נחשבים כהרואיים, ואילו יוסתרו ויאובחנו כפתולוגיים?

סרט מחול המתנות // אור שרייבר ובובי ג׳ין סמית׳ בליווי מוזיקה חיה של יונתן דסקל: חמישה גופים חולקים חדר, שותפים לפעולת ההמתנה – כל אחד בשל כמיהה אחרת. הסרט, עיבוד של יצירת מחול בימתית בעלת אותו השם מאת בובי ג׳ין סמית׳ ואור שרייבר, חוקר את המפגש בין זמן, תשוקה וקשר. בליווי נגינה חיה של יונתן דסקל.

שקיעה // עדי בוטרוס: מופע חוץ (כניסה חופשית) – יצירה תלוית מקום, המתרחשת בשעת בין ערביים תחת כיפת השמיים. 13 רקדנים פורסים שורה של תמונות חיות בהשראת דימויים איקוניים, ובראשם דימוי של מדרגות אודסה כפי שהונצחו בסרטו של סרגיי אייזנשטיין ״אניית הקרב פוטיומקין״, שחקוקה בזיכרון התרבותי הקולקטיבי כסצנה בלתי נשכחת של אלימות, בעתה, כאוס ואובדן שליטה. טרגדיה אחרת, רחוקה בזמן ובמקום.

בנוסף יתקיים שיתוף פעולה ראשון מסוגו עם Creative Writing Dot Me: במהלך הפסטיבל, כותבות שהן גם יוצרות יגיבו בזמן אמת למופעים, כל אחת בסגנונה האישי. היוזמה, ביוזמת העיתונאית והאמנית אורי לנקינסקי, מבקשת להחזיר את הכתיבה על מחול לשיח התרבותי. אירוע מיוחד יחתום את שיתוף הפעולה, ויציע לקהל הצצה לפרקטיקות הכתיבה ולחזון של הפלטפורמה.

---

תל אביב דאנס 2025
ניהול אמנותי: נעמי פרלוב
6-16.8
מרכז סוזן דלל, תל־אביב-יפו
לפרטים וכרטיסים >>>