״זאב בין ברבורים״: הסינדרלה של הבלט הברזילאי

השם טיאגו סוארס כנראה לא אומר הרבה לישראלים שאינם חובבי ריקודים בכלל או בלט בפרט. אבל כמו רבים מכוכבי כדורגל ברזילאים, סוארס עשה את דרכו לפסגה מהרחובות של ריו דה ז׳נירו אל הבמות הגדולות בעולם של מופעי הבלט. בסרט ״זאב בין ברבורים״ (שהיה חלק מפסטיבל הסרטים הגאה בסינמטק תל אביב), מנסים צמד הבמאים מרקוס שכטמן והלנה ורוואקי להביא את סיפורו מלא ההשראה של סוארס אל המסך הגדול.

עלילת ״זאב בין ברבורים״ מתרחשת בריו דה ז׳נירו, שנת 1996. טיאגו סוארס הצעיר (מתיאוס אברו) הוא רקדן מרושש בלהקת ברייקדאנס מקומית, שחולם לפרוץ בענק. כישרון הריקוד שלו משיג לו מלגה מפתיעה בבית הספר לבלט, ויחד עם כל הסטיגמות הלהט״ביות שההחלטה הזו מביאה איתה, סוארס מחליט להשקיע בלימודים והופך עם הזמן לפיגורה מובילה וכריזמטית בבית הספר.

כשרונו יוצא הדופן מושך אליו את כל הבנות ובמיוחד ואת הכוריאוגרף דינו קאררה (דריו גרנדינטי), ההומוסקסואל וחולה האיידס, שלוקח אותו כפרויקט אישי והופך אותו לבן טיפוחיו.

יש שטנץ קבוע של סרטים ביוגרפיים ו״זאב בין ברבורים״ מתאים את עצמו לשבלונה בלי שום בעיה, קושי או אתגר. אין בו מורכבות דרמטית או עלילה מסועפת, והתסריט של גיירמו אריאגה (״בבל״) הולך על בטוח בכל 110 דקותיו של הסרט ועד לסיום. זה קצת מקלקל את הקרנבל ש״זאב בין ברבורים״ מנסה לחגוג – קרנבל של חופש, של בחירה, של הצלחה כנגד כל הסיכויים (וגם כנגדה של רגל שבורה/נקועה שמתאחה בפלאיות רגע לפני תחרות גדולה).

מערכות היחסים לא מקבלות טיפול ראוי. חוץ מהערות ותמיהות אגביות על היותו הומו (הוא לא) – בגלל שהוא לובש טייץ אופייני לרקדני בלט מצד חבריו ודודתו – טיאגו לא מתמודד עם יותר מדי קונפליקטים חיצוניים

הכימיה בין מתאוס אברו לדריו גרנדינטי (תכל׳ס ה־MVP של הסרט) היא זו שמצליחה לכבוש את הלב. לבדו, אברו לא ממש מוצא את עצמו על המסך, וגם הכימיה המוזרה שיש לו עם הבנות בסטודיו – שמשום מה כל אחת מהן זורקת את עצמה לידיו וכולן סבבה עם זה – לא באמת מעניינת או מקבלת חשיבות יתרה.

ככלל, מערכות היחסים בסרט (מלבד דינו), לא מקבלות טיפול ראוי. חוץ מהערות ותמיהות אגביות על היותו הומו (הוא לא) – בגלל שהוא לובש טייץ אופייני לרקדני בלט מצד חבריו ודודתו – טיאגו לא מתמודד עם יותר מדי קונפליקטים חיצוניים. זה משאיר את הקונפליקטים הפנימיים בינו לבין עצמו במרכז, אבל גם הם נפתרים בקלות יתרה, בלי שום אתגר מיוחד.

ההחלטות הצפויות האלה אמנם מציבות את ״זאב בין ברבורים״ על פס ייצור ידוע מראש, אבל גם לא תמיד צריך לדרוש יותר מדי מסרטים כאלה. בסופו של דבר זה סיפור סינדרלה ברזילאי מקומי, על חתול רחוב שהיה לו יותר מזל משכל. כסרט שכל כולו נועד כדי לעורר השראה ומוטיבציה, הוא לוחץ על כל הנקודות, הבלוטות והכפתורים הנכונים; אבל מי שמחפש קצת מעבר, עלול להתאכזב.

הקולנוע הברזילאי תמיד היה כיפי, אבל בשנים האחרונות הוא מקבל זרקור מיוחד. ההצלחה של ״אני עדיין כאן״ בשנה שעברה, עם הזכייה בפרס האוסקר, והעיניים שנשואות לכיוונו של ״הסוכן החשאי״ שסביר שיזכה באוסקר או שניים – רק מעלות את הרף עבור יוצרים ברזילאים נוספים, וגם את החשק לצפות בסרטים נוספים מהמדינה שטופת השמש.

אז ״זאב בין ברבורים״ אולי לא עומד באותה השורה עם שתי היצירות שהוזכרו לפני כן, אבל אפשר למצוא בו הנאה רגעית ומספקת של סיפור קטן־גדול על טיפוס שלא ויתר, הלך כנגד האינסטינקטים והסיכויים, והפך לאחד הרקדנים הגדולים של דורו בעולם כולו.

---

זאב בין ברבורים
בימוי: מרקוס שכטמן והלנה וארוואקי
110 דקות; ברזיל, 2024
3 כוכבים