כל האימהות משקרות: בקושי מצליחה להעביר את הכדור מעל הרשת

כאן 11 היא כבר מזמן שם נרדף לאיכות טלוויזיונית בישראל – יש שיגידו שגם היחידה. כשהריאליטי עולה על גדותיו בשאר הערוצים המעטים שעוד נותרו, הצופים הישראלים מסתמכים על כך שהתאגיד יביא תוכן שמהדהד מעבר לרגע הצפייה ומייצר דיון מהותי.

כל האימהות משקרות הוא הלהיט האחרון שלהם, גם על המסך וגם ברשתות החברתיות. הוא מציף נושאים שונים בספקטרום הנשי – אימהות, אלימות, מיניות וחברות. על פניו, יש בו את כל המרכיבים הדרושים כדי לעורר דיון חתרני וחשוב על נשים בישראל, אבל בפועל הוא בקושי מצליח להעביר את הכדור מעל הרשת.

אחד הדברים הטובים והחשובים ב״כל האימהות משקרות״ הוא החזרת שיתוף הפעולה בין היוצרת והבמאית עטרה פריש לכאן 11, זאת לאחר הצלחת הסדרה ״המפקדת״. שיתוף הפעולה הזה מביא למסך רוח צעירה, קומית, נשית ושובבה לתכנים ישראליים שמציבים נשים במרכז, בדרך שלא נראתה לפני כן.

הסדרה לוקחת את תופעת הספורט כדורשת, בדגש על ליגת ״מאמאנט״ שבו נשים מתחרות בליגות וקבוצות בהתאם למקום מגוריהן, ומייצרת עלילת ספורט עונתית שלא מביישת אפילו את טד לאסו – קבוצה של לוזריות שמנסה להרים את עצמה מהאשפתות עד הניצחון, או לפחות איזשהו ניצחון.

המשחק הסופי, בפרק האחרון, כבר לא מייצר את המתח שנבנה בתחילת הדרך בין הפסד לניצחון. מה שמעלה נקודה לשיפור עבור העונה הבאה, בתקווה שבה הספורט עצמו יהפוך לדמות מרכזית ולא רק למנוף פונקציונלי

בתוך קבוצת העיר יפו יש מגוון נשים, שכל אחת מהן מייצגת היבט אחר של הייצוג הנשי והישראלי. הדמות המרכזית שדרכה הצופה נכנס לעולם הסדרה היא אלי רומנו (מאיה מרון), אם יחידנית שעובדת בעבודה שהיא שונאת, שהדבר היחיד שמחייה אותה הוא הזמן שהיא מבלה עם בנה המתבגר – האדם היחיד שאיתו היא מנהלת מערכת יחסים מיטיבה.

אגם רודברג מגלמת את דינה, שבמבט ראשון נראית כמו אידיאל נשי מוכר – אם, אישה ואשת קריירה שמג׳נגלת את חייה בצורה מעוררת קנאה – אבל בפועל נמצאת בתוך מערכת יחסים עם גבר קנאי וחסר ביטחון. בת אל מוסרי מגלמת דמות הנושאת את שמה, שנמצאת בקרב מתמשך עם גופה ועם תשוקותיה, בעודה מנהלת רומן אסור עם השופט בתחרות. כל אחת מהן מתחילה מתוך תבנית מוכרת של נשיות סטריאוטיפית, עם בעיה מהותית שאמורה להיפתר במהלך הסדרה, אבל בפועל ההתרה במסע הדמויות היא קצרה ושטחית – כמעט כמו פלסטר על מכה יבשה.

אלי לומדת להכניס אנשים לחייה כשהיא מבינה את ערך החברות עם הצטרפותה לקבוצה בעל כורחה; דינה לומדת לראות את הצרכים והערך שלה דרך הרפתקה מינית תלושה שמאפשרת לה להציב גבול לבעלה; ובת אל, שעסקה בהפרדות ובהסתתרות, נאלצת להתמודד עם השלכות מעשיה כשהכול מתפוצץ לה בפרצוף. אבל יותר ממה שהדמויות מתפתחות מתוך תהליך, הן נדחפות לעבר פתרונות והתסריט ממהר לספק להן תשובות – עוד לפני שהצופה מספיק להבין את השאלה.

הבעיה לא נחסכת גם משאר חברות הקבוצה – יאנה, זיווה, סברין וספיר. יאנה היא ציפור חופש שמנהלת זוגיות פתוחה אבל תמיד רוצה עוד; זיווה היא כישרון ספורטיבי שמשותקת מפחד; סברין מתמודדת עם קונפליקט בין קריירה להיריון לא רצוי; וספיר היא אם צעירה שלא התבגרה. כל אחת מהן מקבלת זרקור של חצי פרק או פרק אחד לכל היותר – מספיק כדי להופיע, אבל לא מספיק כדי להתקיים בזכות עצמה.

לקראת הסוף – ואם לא צפיתם בפרק האחרון לשיקולכם אם להמשיך בקריאה – גם האימונים וגם התחרויות מאבדים אחיזה בעלילה. הספורט, שהיה אמור להיות עמוד השדרה של הסדרה, מתגלה כקליקבייט תסריטאי – הבטחה למשחק שהסדרה אף פעם לא באמת משחקת.

המשחק הסופי, בפרק האחרון, כבר לא מייצר את המתח שנבנה בתחילת הדרך בין הפסד לניצחון. מה שמעלה נקודה לשיפור עבור העונה הבאה, בתקווה שבה הספורט עצמו יהפוך לדמות מרכזית ולא רק למנוף פונקציונלי.

הבחירה לסיים בטרגדיה, בירייה שפוגעת בזיווה – הדמות שהסתתרה בין הצללים – מבקשת להדהד את האלימות כלפי נשים בחברה הישראלית. אלא שבמקום זאת, היא חושפת דבר אחר: קל יותר להיפטר מדמות שלא נבנתה מלהתמודד עם הסיפור שהיא אמורה לשאת.

במובן הזה, המהלך מהדהד גם מציאות רחבה יותר, שבה נשים משלמות בחייהן כשהחברה לא מייצרת עבורן סביבה בטוחה. דווקא דרך הבחירה הנרטיבית הזו, הסדרה נחלשת ולא מצליחה לייצר שיח פמיניסטי מורכב.

אמירה פמיניסטית חזקה יותר הייתה מערערת את המרכז – את אלי ואת דינה – ומראה איך אלימות כלפי נשים חודרת גם למרחבים שנדמים בטוחים או פריבילגיים. במקום, הסדרה דוחקת אותה לשוליים: אל הדמות המשנית ואל גבר אלים שמופיע כמעט משום מקום, ובכך מצמצמת את המורכבות שהיא מבקשת לטעון.

״כל האימהות משקרות״ טומנת בחובה פוטנציאל גדול – דרך קבוצת ספורט כושלת שמובילה מסע גיבור, ודרך ליהוק ודמויות מגוונות שמבקשות לשרטט תמונה רחבה של נשיות ישראלית. אבל בין כל הקונפליקטים שהיא מציגה, ובין כל הכדורים שהיא מנסה להחזיק באוויר – היא שוכחת לשחק את המשחק עצמו ונשארת בצד הלא נכון של הרשת.

---

כל האימהות משקרות | כאן 11
יוצרות: יעל כץ, נעם נבו, נטלי מיכאלשווילי דרור
יוצרת שותפה ובמאית: עטרה פריש
9 פרקים; ישראל, 2026
3.5 כוכבים