גיבוב השטויות הגדול ביותר. לא פחות

לא בכל יום קוראים למה שעשית כישלון חרוץ ומוחלט, קובעים שהתחקיר שעשית חובבני, שטעית כמעט בכל פרט, מהותי או שולי. שמה שעשית זה גיבוב השטויות הגדול ביותר, שכתבת כתבה אומללה שכוללת אינספור שגיאות עובדתיות בוטות, ושמה שכתבת כולל הרבה מאוד סוגים של עיתונאות גרועה. לא בכל יום כותבים עליך שאתה עיתונאי ששם את שמו על פרוייקט בלי להכיר את הנושא בכלל ובלי לבצע אפילו תחקיר מינימלי, ושכתבת כזה רצף שטויות שטחי ומעליב.

נשימה ארוכה.

ועוד אחת.

ל”מחמאות” אלו זכיתי מפיו של רן יניב הרטשטיין, הכתב, המפתח, והמתרגם של וורדרפס לעברית, שגם כותב במדור הטכנולוגיה בכלכליסט. לא נעים. בשעות שעברו מאז שקראתי את הפוסט הנ”ל, על פרויקט המק שלי, תהיתי איך ואם להגיב.

נתחיל באם – לא כל כך ברור לי למה אני מגיב, אבל הנה בכל זאת, החלטת שכן. מן הסתם נכנסו אצלי שיקולי אגו. אבל גם בגלל העובדה שהוא היה מספיק ישר לכתוב את זה תחת שמו ושלא מדובר בטוקבק אונימי.

אבל יותר מהאם, האיך והמה הם יותר עקרוניים. אני לא מתכוון להתחיל להתווכח על העובדות. אני נותן לרן את הקרדיט שהוא יודע על מה הוא מדבר, למרות שסוגיית הידע היא עקרונית מבחינתי – איך אנחנו יודעים את מה שאנחנו יודעים? ולא, אני לא מנסה להסיר פה את האחריות משגיאה כזו או אחרת. איך אני יכול לדעת אם כל הכתבות שקראתי שפורסמו בעבר בקפטן אינטרנט ובשאר חלקי עיתון הארץ, והפרסומים האחרים שקראתי, ללא הבדל דת גזע ומין – ידיעות / מעריב / ניו יורק טיימס / פייננשל טיימס, ועוד – איך אני יכול לדעת מה נכון ומה לא. מוזר ככל שזה ישמע אבל נדמה לי שהתשובה לא כל כך פשוטה. זה לא שכתבתי מקינטוש בגוגל ושהלינק הראשון הספיק לי.

בכל אופן, אין לי רצון לעבור פסקה פסקה ולהתנצח, האם הביקור בזירוקס היה מהותי או לא והאם להגיד שהמק הראשון הוצג לראשונה לציבור בפרסומת המפורסמת 1984 זו טעות כי יש כאלו שראו אותו כבר כמה חודשים קודם.

שלושה דברים קטנים בכל זאת שלא קשורים לתאריכים (גם לי קשה להתאפק):

1. את המקינטוש ואת אפל יצר השיווק, והעיצוב הוא רק חלק ממנו? פה אנחנו חלוקים. אני חושב שלעיצוב חלק קריטי, ואני מדבר על עיצוב בהקשר רחב יותר מאשר צורת פח האשפה. ממשק, חווית משתמש, קיצורי מקשים, מערכת הפעלה, וגם צורה חיצונית.

2. כבודו של סיינפלד במקומו מונח אבל הלוגו שעל גבי המק שהיה לו על השולחן לא זכה ולו לאלפית החשיפה שהוא זכה לו בסקס והעיר הגדולה. אני עדין עומד מאחורי הקביעה שהלוגו (כן, הלוגו) חייב את הפריצה שלו לא לסיינפלד אלא לקארי בראדשואו.

3. בענין המראויינים שמספרים על המק הראשון. הכוונה הייתה להביא סיפורים לא מהשנים האחרונות אלא מלפני 15 ו-20 שנה. ולא סתם סיפורים, משהו נחמד, משעשע. מה לעשות שאז בעיקר מעצבים השתמשו במק. זה לא נראה לי מאד מעניין לשמוע בפרויקט כזה סיפורים של מי שקנה את המק שלו לפני שנה או 5 שנים. לא הייתה שם גם שום כוונה לשכנע אנשים להשתמש במק – זו לא הייתה מטרת הכתבה.

ועוד הערה לסיום – מועד אקראי? העבודה על הפרויקט החלה לפני שהיה ידוע מה ואם תעשה אידיגיטל. כדי להיות רלבנטים לשוק המקומי הוחלט לפרסם אותה לקראת התערוכה. אתה יכול להגיד שזו נראית לך החלטה לא נכונה אבל תן לי את הקרדיט, או לפחות תשאל ולא תקבע, שאידיגיטל לא יזמה את הכתבה, וההשקעה שלה ביחסי ציבור אולי גבוהה אבל לא רלבנטית לקיומו של הפרויקט.

זהו. יש עוד הרבה אבל נראה לי שמספיק.

בכל מקרה אני את המנה שלי כבר חטפתי. הגיע זמן ללכת לישון, מחר עוד יום.

ויש המשך.