כל מה שחשוב ויפה

אני מרגיש שאני משתתף בניסוי שאף אחד לא יודע מה יהיו התוצאות שלו

משמאל למעלה בכיוון השעון: ליאת, מירי, חנה, דנה, אליזרין, עם הרבה יותר מידי פוטושופ

משמאל למעלה בכיוון השעון: ליאת, מירי, חנה, דנה, אליזרין, עם הרבה יותר מידי פוטושופ. צילום באדיבות HOT

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

ראיתי עכשיו ברצף שלושה פרקים של מחוברות, הדרמה היומית החדשה של הוט. האמת, עד שדבורית לא כתבה על זה לא היה לי מושג שהסדרה קיימת בכלל. וגם אחרי שקראתי את מה שהיה לה להגיד, לא התעורר בי שום חשק לראות את הסדרה, למרות שרק אז נזכרתי שבעצם יש לי דיסק עם חמשת הפרקים הראשונים של הסדרה שקיבלתי מהוט.

אני לא ממש מחבב את הטורים של דנה ספקטור, הם קצת מתאמצים בעיני. על הבלוג של ליאת בראון אני מרפרף מידי פעם. את מירי חנוך עוד יוצא לי לקרוא אבל מאז שהיא בלי הטבח קצת פחות. את זרוב מעולם לא הבנתי, וגם לא התחברתי. ואת חנה אני מן הסתם לא מכיר.

אבל, היום קראתי בבלוג של ליאת את הפוסט שעניינו הסדרה, שכותרתו אתם סתם בוהים בטלוויזיה, שמתחיל ככה:

"בהתחלה כולכם תדברו על החשיפה. תעשו לנו ניתוח לב פתוח. תנסו להבין למה הסכמנו להיחשף, כי זה הדבר הראשון שצופים עושים: מחליפים אותנו. אתם פוחדים להיחשף ולכן כועסים עלינו, כאילו עשינו את זה במקומכם, לא לידכם. לא בשבילכם. אתם שוכחים שהכעס הזה קורה בגלל שהסדרה כל כך נוגעת, מה זה נוגעת, בועטת לכם בתחת. בגלל שהיא אמיתית כמו המיתון וכנה כמו פנטזיית אוננות. בגלל שהיא כל כך אתם, נו. וזה בסדר, זה טבעי. מה אכפת לכם, אתם לא באמת שם. אתם סתם בוהים בטלוויזיה. ומבין שני הכיוונים, אתם מעדיפים להישאר מציצנים."

הצליחה לסקרן אותי.

נכנסתי למיטה ב-11 בלילה עם המחשב, הכנסתי את הדיסק – דבר שאף פעם לא עשיתי, את הטלויזיה שלי אני מעדיף בסלון עם היס מקס – והתחלתי לראות. אחרי שלושה פרקים ועיניים פעורות, אני לא מתקרב אפילו לתובנה. נכון, השאלה הראשונה היא למה הן הסכימו להיחשף ככה, מה מזה אמיתי ומה מזה מחושב. ויש גם את השאלה למה או איך האנשים שמסביבן הסכימו להיחשף גם הם.

ואין לזה מין הסתם תשובה אחת. זה קצת מתקשר לפוסט קודם שלי, אונליין/אופליין. אני באמת מרגיש לפעמים שאני חי בתקופה שאף אחד לא יודע מה יהיה מחר, בשבוע הבא, בעוד חודש, בעוד שנה. מרגיש שאני משתתף בניסוי שאף אחד לא יודע מה יהיו התוצאות שלו. אף אחד לא יודע איך הריאליטי וטוויטר ופייסבוק ישנו לנו את החיים מעבר למה שעשו עד עכשיו. כל המושגים של פרטיות, של ידע, של אמת ושקר, של נכון ולא נכון – לפעמים אני מרגיש שאנחנו כולנו ניצבים בקושי על אדמה רעועה, ששום דבר לא בטוח, ששום דבר לא באמת חושב, חוץ מ… חוץ ממה?

וזה מוצא חן בעיני ומלהיב אותי ומסקרן (אז אולי בכל זאת יצאתי עם תובנה).

אחרי שלושה פרקים אני מאוד מחבב את ספקטור. מאוד. ובמיוחד את בעלה. גם את מירי חנוך. חנה היא בכלל משהו, מצד אחד ילדה מתבגרת טיפוסית, מצד שני דוקא בגלל שהיא לא מוכרת, לא מתל אביב, יש משהו בעולם שהיא חושפת, שאני קצת מרגיש לא בנוח מההיקסמות שלי ממנו, התל אביבי שמוקסם מהפריפריה. ועדין, מוקסם. זרוב פחות מרשימה בעיני, אולי בגלל שבחלקים שלה היא פחות מדברת ומראים יותר את החברים שלה, אולי בגלל שגם ככה כל הדמות שלה זו הצגה, כמו שהיא עצמה אומרת. וגם ליאת, אולי בגלל שגם אני הייתי רווק, וקל לי יותר להזדהות עם הסיטואציות שהיא מתעדת. אבל צריך לזכור שזה רק 3 פרקים, וזה אולי גם המקום להגיד מילה טובה על העריכה, הבימוי והליהוק, שאין ספק שבלעדיהם הסדרה הזו הייתה נראית אחר לגמרי.

נשארו לי עוד 2 פרקים ואז מה? אין לי הוט, וכל הקונספט של ללכת לחברים שיש להם הוט (לא בטוח שיש לי ושתיים בלילה זו בטח לא השעה לבדוק) לא נראה לי. יאללה, הולך לראות עוד פרק.

*כוכבית מייצגת שדות חובה

9 תגובות על הכתבה

  1. מירי

    רואים אותי משמע אני קיימת
    קונספט דוחה, הטלויזיה בעידן ההיפריאלי(ס)טי

  2. שרון רז

    אהבתי במיוחד את הפיסקה שלך על התקופה, הפרטיות, החשיפה ומה יקרה עם כל זה. באמת מעורר שאלות, כל החשיפה של כולנו ברשת.
    אין לי הוט וגם כך אינני רואה טלוויזיה אבל ייתכן כי הייתי כן מסוקרן לראות את הסדרה המדוברת שכתבת כאן עליה.
    לא יודע איך אפשר שלא להעריך ולחבב את הטורים של ספקטור בידיעות, הם חכמים, אמיתיים ונפלאים בעיניי. גם את הכתיבה של חנוך אהבתי, רק שהפסקתי לקרוא הארץ מזמן, רק ברשת ולא עקבתי. לא הבנתי, היא והטבח התגרשו? או שלא כותבים ביחד פשוט יותר? אין מצב שהם נפרדו, נכון? (בעצם… תמיד יש מצב)

  3. חגית

    כלום. כל סדרה שעוסקת בחיים של אחרים מענינת בדיוק כמו חיים של אחרים. יצר הסקרנות חי ובועט, עד לגירוי הבא, שיתפוס ויעסיק אותנו לרגע. בעיני זה מדליק שאפשר להיתפס למשהו לרגע לא מחייב ולתת עליו את הדעת. עוד פורמט, עוד קונספט, עוד מארז תוכן להזנה תוך ורידית פסיבית. יתרונה של הטלוויזיה התזזיתית בדיוק בזה שכבר לא צריך להתמכר ולהתעמק בכלום. זה רק פאן מציצני.

  4. רוני

    (בפרק הראשון, שראיתי, דנה וחנה הבריקו לגמרי)
    מעניין מה שאתה אומר על השינוי של העולם. רוב המקצועות שאנחנו מתעסקים בהם לא היו קיימים כשהיינו ילדים, וכל התפיסות משתנות. יצא לנו לחיות בתקופה מאוד מעניינת, ולפעמים כל כך מעניין עד שיש לי תחושה כמעט אפוקליפטית. כן, זה ניסוי – אבל אנחנו העכברים.

  5. דבורית

    אז לא הרשמתי אותך.
    כנראה שאני אשמה

  6. יובל

    לא חשבתי שאתחבר לזה פשוט
    מירי – דוחה או לא, זה עדין מסקרן אותי
    שרון – למיטב ידיעתי הטבח ואשתו לא התגרשו אבל אין לי באמת מושג
    חגית – כלום לא יקרה אם לא אראה – אבל אני לא חושב שהסדרה הזו היא רק מציצנות. מקדם אולי לשפוט אבל אני חושב שהיא יכולה לספק כמה תובנות מעניינות על החיים בעידן הזה
    ורוני – נכון, אנחנו העכברים, וזה מה שגורם לבלבלול ולחוסר הידיעה מה יהיה, מה יקרה אחר כך, מחר, בשבוע הבא. יש פה חוסר ודאות של מי שלא שולט בחוקים ובתנאים

  7. יעל

    אם בחיים של אחרים העיניין

    אני ממלצה להאזין (ולא לבהות )לתוכניתו של ערן סבג כל לילה מ-10-11 בגלי- צה"ל
    בכל תוכנית לומדים להכיר אישיות אחרת
    כלומר חיים של אחרים .
    שווה שווה .

  8. יובל

    אבל רק הבהרה – לא בהיתי. התבוננתי והאזנתי בתשומת לב

  9. שחר

    הרעיון הבסיסי של ניסוי הוא בדיוק העובדה שאף אחד לא יודע מה תהיה התוצאה שלו.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden