כל מה שחשוב ויפה
מתוך הכרזה שעיצב רון נדל לרגל יום העצמאות ה־61 של ישראל

מינימליסטי, עכשווי ומעלה חיוך: רון נדל קורץ בסגנון רטרו

הדפסי חיות דיגיטליים וכרזת ארכיטקטורה הן העבודות הבולטות בתערוכה של רון נדל. מה גרם לו לוותר על חלום הילדות שלו אחרי שהגשים אותו?

לפעמים חלומות ילדות מתגשמים רק כדי להתגלות כאשליות. כך קרה למעצב והמאייר רון נדל, בן 31, שחלם בילדותו לעסוק באנימציה. ״זה היה בשנות ה־90״, הוא נזכר, ״בתור הזהב של סרטי האנימציה של דיסני. כשהייתי בן שמונה, יצא הסרט בת הים הקטנה, והיה לי ברור שזה מה שאני רוצה ללמוד״. ואכן, ב־2006 הוא סיים את לימודיו ביחידה לאנימציה בבצלאל, בשנה שלאחר מכן עבד על סרט אנימציה לילדים ובסוף אותה שנה הצטרף לסטודיו לאנימציה.

רק אז הוא הבין כי אף שהגשים את חלום הילדות שלו, הוא לא נמצא במקום הנכון. ״כל כך סבלתי בסטודיו. בדיעבד אני חושב שזה נבע מכך שמאוד חשובים לי הפרטים הקטנים, ומכיוון שיש באנימציה כמויות מטורפות של רקעים ופרטים, הרגשתי שהעבודה יוצאת מכלל שליטה; הבנתי שהפריים הבודד מתאים לי יותר״. הוא הצטרף לסטודיו לעיצוב ועבד שם כמעצב ומאייר. אז התחיל גם ליצור בזמנו הפנוי. בסוף השבוע הקרוב תינעל בסדנת ההדפס בעלי מלאכה בתל אביב תערוכת יחיד שלו שבה אפשר להתרשם מעבודותיו: הדפסים דיגיטלים והדפסי משי של כמה סדרות, כמו חיות מרובעות, מוסיקאים, אייקונים של סוגי מזון שונים, ועוד.

עבודותיו של נדל מתאפיינות במינימליזם, מנוסחות בשפה עכשווית ובכל זאת קורצות לסגנון רטרו. יותר מכל, אפשר לומר על עבודותיו שהן מעלות חיוך. החן והדיוק מאפיינים לא רק את העבודות בתערוכה, אלא גם את מקור פרנסתו של נדל. לפני שנתיים הוא הצטרף למחלקת האינפוגרפיקה בידיעות אחרונות, שם הוא יוצר גרפים, אייקונים, מפות ואיורי המחשה, ובנוסף הוא עומד בראש צוות האפליקציות לאיייפד של העיתון שכולל עוד ארבעה מעצבים. ״מה שמהנה באינפוגרפיקה זה שיש לך פורמט מסוים וקטן שלתוכו צריך לצקת הרבה מאוד אינפורמציה ויזואלית. שם גיליתי שזאת אהבה מאוד גדולה שלי״.

למה אתה עובד בסדרות?

״עם הזמן הבנתי שקל לי יותר לעבוד כשאני מציב לעצמי אתגר – ליצור פורמט עם מינימום פרטים. אני מסוגל לשבת ולעשות עוד ועוד סקיצות, עד שהכל יושב בול איפה שאני רוצה. יש משמעות גדולה למיקום המדויק של הדברים. כשצופה עומד מול עבודה וחווה אותה, גם אם באופן לא מודע, כשהכל יושב בצורה מאוזנת, הוא רווה נחת. סטיב ג׳ובס אמר ששום פרט הוא לא קטן: זה דבר שאני מאוד מאמין בו״.

התערוכה של נדל היא הראשונה בסדרת התערוכות השנתית ״מפגשים ברשת״, שתוצג בבעלי המלאכה, מתוך מטרה למלא את החלל החסר בישראל של תערוכות עיצוב גרפי ואיור. בכל חודש יתארח בחלל הגלריה של הסדנה מאייר או מעצב אחר, ביניהם תמר מושקוביץ, אסף בן ארוש, איציק רנרט, ברוקן פינגז, קבוצת אקטוס ועוד. אף שאפשר להתרשם מהעבודות של נדל באתר האינטרנט שלו או בחשבון האינסטגרם שלו, המפגש עם הנייר המודפס מאפשר, לדבריו: ״חוויה מסוג אחר. בבית רוב האנשים לא יתקרבו למסך לראות את הפרטים, ובאינטרנט כל איור נמצא במרחק הקלקה מהאיור הבא״.

אחת העבודות היוצאות דופן בתערוכה היא כרזה שעיצב נדל לרגל יום העצמאות ה־61 של ישראל בסימן 100 שנה לתל אביב, כחלק ממכרז של לשכת הפרסום הממשלתית. בכרזה יצר נדל קומפוזיציה של אדריכלות תל אביבית איקונית, כמו: מגדלי יו, מגדלי עזריאלי, ארובת רידינג, מגדל שלום, בית הספר גימנסיה הרצליה, מבני מגורים מהסגנון הבינלאומי ומהבאוהאוס, ועוד.

״אני מאוד מושפע מהעיצוב הישראלי של שנות ה־50 וה־60. בכרזה בניתי קומפוזיציה שמעבירה כמה תחומי עניין של תל אביב באמצעות אדריכלות. עוד לפני שהתחלתי לעבוד על הכרזה היה לי ברור שהיא תתבסס על ארכיטקטורה ועל הסגנון הבינלאומי. אבא שלי אדריכל ואמי מעצבת פנים; גדלתי בבית מלא ניירות פרגמנט, ניירות שרטוט, סרגלים והרבה קווים ישרים״, הוא אומר בחיוך. ״רציתי לתת ביטוי לגיאוגרפיה של העיר מדרום לצפון, מהים למזרח ומהשכונות החדשות לישנות. אף שהכרזה לא נבחרה, זה היה הדבר הכי טוב שקרה לי, כי יכולתי לשמור אצלי את הזכויות ולעשות עם זה מה שבא לי״.

נדל מצא שימוש לכרזה לפני כשנה וחצי, במסגרת קורס לדפוס רשת שהשתתף בו. ״דפוס רשת מגביל אותך עוד יותר מבחינת השימוש בצבע. בדרך כלל, עובדים עם שתי רשתות בשני צבעים. במסגרת הקורס, לקחתי בניינים מסוימים מהכרזה ובניתי אותם לדפוס רשת: התחלתי במגדל שלום ורדינג, הוספתי את המזרקה של אגם, ובהמשך השנה אני מתכנן להציג את כל הבניינים בתערוכה חדשה״.

בסוף החלל מוקדש קיר שלם לדפי סקיצות של נדל, שמאפשרים הצצה על תהליך עבודתו. זה המקום שבו מתגלה, בהפתעה מסוימת, שאף שהאיורים כולם ממוחשבים, נדל תמיד מתחיל כל איור בסקיצה ידנית. ״תמיד התביישתי להציג את תהליך העבודה שלי. מאחר שאני נורא פדנט, קשה לי להציג משהו שאינו מושלם. אם תסתכל מקרוב תראה שלצד הסקיצות יש רשימות ומספרי טלפון – זה שולחן העבודה שלי. עם השנים גיליתי שהרבה יותר קל לי לצייר על דפים שכבר יש עליהם משהו, לא על הדף הנקי, הלבן, שאני הרבה יותר מאוים על ידו. ככה אני יודע שאנחנו ׳שווים׳״.

פורסם במקור במוסף גלריה של עתון הארץ

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden