כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

איור עכשיו. מפגש 05: עמית טריינין

אחת המחלקות שקצת עוברת מתחת לרדאר התקשורתי בכל הקשור לתערוכות הבוגרים היא המחלקה לתקשורת חזותית במנשר. אם בהתחלה הסיבה לכך הייתה שמדובר בבית ספר חדש ובמחלקה שקלטה את פליטי קמרה אבסקורה ואסכולה-מימד, בשנים האחרונות זה כבר לא המצב. משהו מעניין וטוב קורה שם במחלקה לתקשורת חזותית, והרבה מזה בזכות ראש המחלקה, עמית טריינין.
טריינין, בן 47, הוא קודם כל מאייר, בוגר המחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל. במקביל להיותו ראש המחלקה לתקשורת חזותית במנשר הוא גם מרצה לאיור במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל. את הפגישה החמישית לקראת התערוכה ערכתי איתו וגם במקרה הזה, היו לו לא מעט דברים מעניינים להגיד על התחום כמו לדוגמה איך זה להיות ראש מחלקה כשאתה מבוגר בלפחות 20 שנה מהסטודנטים שלך שחושבים – ולפעמים בצדק – שהם יודעים דברים שאתה לא יודע.

atrainin1

"העולם משתנה כל הזמן אבל צריך עוד קצת זמן כדי להבין את עומק השינוי. יש כל מיני סוגים של שינוים. לדוגמה, כראש מחלקה וכמרצה אני נמצא לפעמים מול הסטודנטים בחסרון. בעבר היה ברור שהידע המקצועי נמצא אצל המרצה אבל המקום הזה קצת השתנה, הסטודנטים באים היום עם המון ידע באיזה אתרים אפשר לפרסם, הם מכירים מאיירים לפעמים יותר ממך, יודעים להגיע למאגרי מידע באינטרנט שאני לא יודע, הגבולות המאד ברורים מי המרצה ומי הסטודנטים בהיבט הקלאסי הזה מטשטשים. בהתחלה הייתי נורא נבוך מזה שסטודנטים הכירו משהו שאני לא מכיר בכלל אבל היום זה סבבה, להפך, אני מבקש מהם שישתפו אותנו. חלק גדול מהתפקיד שלנו זה להכיר את התחום ומה נעשה בו וחלקם יודעים לא פחות ממך, אבל זה לא אומר בהכרח שהם יודעים לאייר יותר טוב ומכירים מספיק טכניקות כדי לעבוד לבד״.
זה עוזר לפתח סגנון אישי?
״זה מאד תלוי בסטודנט. בזכות הטכנולוגיה קל יותר לעשות איור גם שיראה מקצועי וטוב ולא חסרים אנשים מוכשרים, אבל אם אין למאייר את הנשמה והיכולת גם לרגש דרך האיור אז הידע הזה לא נורא משנה. אתה אולי יכול להצליח, השאלה מה יישאר מזה לאורך הזמן״.

atrainin5

״התוכנות גרפיות הן בסך הכל עוד כלי כמו לבחור לעבוד במכחול או בגלגלת ונראה לי שעוד כמה שנים הדור הבא לא יבחין בכלל במתודה כזו או אחרת. מה שממש השתנה זו הנגישות. קל יותר היום להגיע לכל מקום בעולם, להיות בסיטואציה פחות בודדת. מאייר עובד רוב הזמן לבד ואחד הדברים שנהיו יותר חזקים זו תחושת הקהילה. קודם היה נורא קשה, הקהילה הייתה שני אנשים שלמדו איתך בכיתה ושנים שלושה אנשים שפגשת במהלך הדרך. זה הרבה פחות בודד לעבוד ככה כשאתה יכול לפגוש עוד אנשים באינטרנט ואתה יכול ללכת לכנסים ואירועים. גם נראה שיש הרבה יותר, העולם אמנם נורא גדול אבל הרבה יותר נגיש. מאיירים מגיבים המון באינטרנט, צמאים לקשר אנושי ולפידבקים מידיים, שיהיה מי שיגיד מהר אם זה יפה או לא״.

atrainin4

״אם אתה רוצה להצליח היום אתה לא יכול לצאת לשוק העבודה בלי להכיר את תחום המושיין גרפיקס (motion graphics), החיבור בין איור לאנימציה. אם היינו מלמדים רק איור, בלי ללמד את יתר תחומי העיצוב, במשך ארבע שנות לימוד כולם היו צריכים ללמוד מההתחלה אנימציה, איור לסרטים ופרסומות במקביל לאיור ספרים למשל. יש היום הרבה יותר קהל לאנימציה, יש בתחום הזה הרי לא מעט כסף בעקר באמריקה וזה משפיע גם על מקומות אחרים. איור עיתונות למשל הוא קורס שלצערי נמצא כיום על הגבול של להיות פחות רלבנטי לעומת האיור לפרסום, הגרפיק-נובלס או האיור שנעשה אייפד.

״כשפתחנו את המחלקה לתקשורת חזותית במנשר היה לי מאד חשוב לתת למחלקה צביון אמנותי של עבודה עם חומרים ורוב המרצים והתכנים היו בדגש על ציור ידני, לכן גם התעקשתי על סדנת הדפס למשל. זה אמנם מאד פופולרי כי רוב המאיירים אמנם לא מתחילים מהצד הטכנולוגי. זו אסכולה של אנשים שבאים קודם כל כדי לצייר והם אוהבים לעבוד עם מכחולים ועפרונות, אבל היום אני מבין שזה חייב להשתנות אם אתה רוצה שהסטודנטים לא רק יציירו יפה אלא שהם גם יעבדו ויצליחו כמאיירים מקצוענים. מצד שני גם כמרצה וגם כמי שנורא אוהב את התחום, אסור שסטודנטים לא יכירו את הכלים הידניים. לא יכול להיות שההתחלה של איור תהיה במחשב. לפעמים זה קשה לסטודנטים, הם כועסים על זה, הם לא תמיד מבינים למה אי אפשר לצייר ישר בפוטושופ״.

atrainin2

״יש אולי משהו בתערוכת איור הזו, שאתה עובד עליה, שמייצגת את המאבק בין הוותיקים לצעירים, בין ׳הזקנים׳ שמרגישים שהם פחות מבינים איך להצליח ולשרוד היום, לעומת הצעירים שמרגישים שהם הבון טון ומובילים כוון חדש. זה לא רק השינוי דרך השימוש בתוכנות הגרפיות אלא העובדה שהרבה יותר בקלות אפשר להצליח בחו"ל למשל. זה כיף לראות את זה קורה אבל גם מעורר קנאה. הייתה לי פעם סטודנטית שהביאה תרגיל שלא היה מצטיין אבל היא שלחה אותו למגזין דרך האינטרנט וקיבלה סיקור נרחב של מספר עמודים על הפרויקט שלה כי זה התאים להם. היא לא נסעה לחו"ל במיוחד, זה נהדר, אבל לי זה עדין מוזר שאתה לא נפגש עם לקוח או גוף פרסומי פנים מול פנים. אני נסעתי לניו יורק, שיניתי חיים שלמים כי רציתי לקבל עבודה אחת, שהיום אפשר לקבל בקליק. אבל עדין הקלות הזו היא לא במקום הצורך הטבעי בקשר אנושי שהוא נורא בסיסי ביכולת שלנו לשמוח ולשמח ולי. כשאני עובד עם אקריליק ודיו ויצא לי יפה זה משמח אותי נורא. לקבל מאה לייקים לאיזה איור זה כיף אבל זו לא אותה שמחה״.

atrainin6

יש הבדל למה סטודנטים באים ללמוד היום איור לעומת לפני 10 או 20 שנה?
״נראה להם שהם מכירים יותר את התחום, ולפעמים זה באמת נכון, אבל אין הבדל ממשי, הם באים ללמוד כי הם רוצים לאייר כמקצוע, להכיר טכניקות, רוצים לעשות דברים יפים ולדעת איך עושים את מה שהם ראו בספר הזה והזה. הם יודעים יותר למה לצפות, למה לחכות. הרבה יותר מבעבר סטודנטים יודעים מה זה נובל-גרפיקס ומכירים שמות, חלקם היו כבר חלק מקהילה שעושה גרפיטי וכבר מאיירים. יש קצת יותר סטודנטים שעבדו כבר בתחום והשתתפו בפסטיבלים, אבל הרצון בהכוונה והצמא הוא אותו צמא והחוסר מושג הוא אותו חוסר מושג. אני זוכר שחשבתי שאנשים שמוציאים ספר זה הדבר הכי נחשב בעולם וגם סטודנטים עדיין חושבים ככה וזה סבבה. הם אולי יותר מכירים שמות אבל לא בהכרח מבינים מה התחום אומר בטח לא מהו סוג הקושי שקיים בבחירה שלהיות מאייר.

״מה שכן, הם מגיעים יותר מוכנים כשהם מתחילים את הלימודים, הרבה בזכות האינטרנט. כשאני שואל אותם בראיונות קבלה איזה אמן הם מעריצים או אוהבים עד עכשיו הרוב היו אומרים דאלי. היום הם כבר אומרים כריס ווייר, רותו, אפילו מזכירים את עפרה עמית, הם באים עם הרבה יותר ידע. מה שאנחנו ידענו והכרנו זה מה שלימדו אותנו, מה שהראו לנו. את ההשפעה שלי קיבלתי בעיקר ממה שאיציק רנרט ואורה איתן הראו לנו ומה שהיה בספריה של בצלאל. היום החשיפה היא אדירה ורואים את זה בתוצאה הסופית שיש לה לוק הרבה יותר בינלאומי.

״אנחנו למדנו על ברכי אורה איתן, שגדלה על נחום גוטמן והיתה נוכחות חזקה של תרבות איור ישראלית. זה היה האיור האמנותי לצד איור מסחרי וקריקטרוסטי סטייל מישל קישקה. היו אז שתי אסכולות בולטות, היית צריך לבחור כיוון. אחרי זה הגיעו רותו, בתיה קולטון, איציק רנרט וירמי פינקוס; זה מה שהעיתונות הכירה וזה מה שהשפיע. היום הבוגרים לא עושים בהכרח כמו זה או ההוא, יש הרבה יותר חשיפה לעולם, הם פחות צריכים אותנו כדי להגיד ולהשפיע. אנחנו יותר מתווכים ופחות מודלי חיקוי. כשאני מלמד אני תמיד מביא איתי ספרים ואז הם שואלים אתה מכיר את זה ואת זה ואני לפעמים אומר שממש לא, יאללה תראו לי אתם״.

פוסט זה פורסם כחלק מהמחקר לקראת התערוכה אומת האיור שעתידה להתקיים בבית האמנים בתל אביב בשנת 2014. בלינק אפשר למצוא את כל הפוסטים שהתפרסמו עד כה בנושא.

 

8 תגובות על הכתבה

  1. ירונימוס

    עמית טריינין היה ראש המגמה שלי כשלמדתי במנשר ואיש יקר שעזר ועוזר לי מאוד. תודה רבה עמית ותמשיך לעשות חיל.

  2. שמרית

    מלא פוסטים על איור!!!! אם חייזר היה נוחת בבלוג הוא היה חושב שהם השתלטו על העולם! איזה כיף 🙂

    1. yuvalsaar

      לגמרי. מוצא חן בעיני הרעיון של מאיירים שהשתלטו על העולם. לא נשמע כמו רעיון רע בכלל

  3. גבי

    בהחלט איזה כיף! יובל אתה גאון.
    פוסט מעולה

    1. yuvalsaar

      תודה! כיף כיף

  4. Enosh Bar-Tur

    רק לאחרונה סיימתי לימודים במסלול לאיור במנשר, ואני רוצה להגיד שיש המון מה לשפר שם. כל הזמן הרגשתי שאני צריך לקלוע לטעם של המרצים וראש המחלקה כדי להתקדם, אין באמת חופש אומנותי. יש לי עוד דברים לומר, אבל אחסוך.

  5. PAULI

    What a handsome and talented fella

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden