איור עכשיו. מפגש 29: שמרית אלקנתי

שמרית אלקנתי, בת 33, היא בוגרת מסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר (2009). הפעם הראשונה שנתקלתי בשמה הייתה בפרויקט הגמר שלה, “ערב חג”, סרטון אנימציה שהורכב מארבעה ערוצי טלוויזיה שמשודרים במקביל ומתחלפים ביניהם באופן אקראי. שנה לאחר מכן היא איירה את סיגלית לנדאו בעבור לוח השנה של גלריה, ובשנה שעברה ראיינתי אותה על ספר הילדים שאיירה – “על זנבה של ארנבת” מאת דליה רביקוביץ בהוצאת עם עובד – ופרסמתי בבלוג את הגרסה המלאה של הראיון. מאז היא השתתפה בתערוכת המזרחים, שיתפה פעולה עם אאא, פרסמה איורים במגזין Scrawl, עבדה בעבור relevant design על המיתוג החדש של חולון, ובימים אלו היא עובדת על ספר ילדים חדש. לאחרונה היא יצרה ביחד עם רוני פחימה את האנימציה למופע של להקת המחול של אבשלום פולק וענבל פינטו, השועלה הערמומית, שהוצג בבית האופרה של ברגן בנורבגיה.

“בעבודה על האנימציה רוני ואני עבדנו בעיקר מול אבשלום פולק. מהרגע שהתחלנו זו הייתה שותפות לכל דבר, זה לא הרגיש כאילו הוא הבוס שלנו, הוא כל הזמן היה מעוניין לשמוע מה אנחנו חושבות, רוצות, ממש היה לנו חופש יצירתי. הוא לא הראה לנו פעם אחת אימג׳ ואמר כזה אני רוצה. אני רגילה שיש טקסט ובריף והוא אמר תעזבו את הטקסט, יש מוזיקה, זה משהו אחר. היה לי מאד קשה להתחיל אבל כשהתחלנו להבין את הדמויות עשינו המון סקיצות. ידענו שהאנימציה תיכנס לפעמים בנגיעות לא מורגשות ולפעמים תשתלט על הסצינה. עם הזמן הבנו את התפקיד שלה – לגלם את הטבע. כל האופרה עוסקת בנסיון לביית את הטבע אבל אתה לא יכול, אין לך סיכוי.

“בלוח הזמנים שהיה לנו הפרויקט לא היה יכול להתקיים לפני עשר שנים. רצינו לצייר ולסרוק הכל, יש לך פנטזיות, אבל אתה מהר מאד מבין שאם אתה רוצה להגיע למקומות מסוימים הטכנולוגיה עוזרת לך. האנימציה בסופו של דבר היא אנימציה קלאסית אבל על מחשב עם פלאש. נלחצנו מהמראה הזה כי בהפקות שלהם יש משהו מאד טקטילי, מאד חומרי. כל העיסוק עם התלבושות והבמה, למצוא את הבד הנכון, את התאורה הנכונה. בשלב מתקדם יותר התחלנו להקרין את האנימציה על עץ, וזה נתן לה בסופו של דבר את העומק הרצוי”.

“זה אולי לא נראה ככה אבל אני עובדת גם ידנית וגם במחשב. בכל מקרה אני אף פעם לא אשב לצייר במחשב לפני שיש לי סקיצה ידנית. אני לא מצליחה לחשוב ולהתחיל מאפס על מחשב. זה קשה לי. כשזה מגיע לשלבים יותר מתקדמים זה מקל עלי, במיוחד אני, שמתלבטת נורא על צבעוניות, זה מאד עוזר לי. לפעמים נורא קשה להתחיל, אז אני אסרוק נייר למחשב שאולי ייעלם מתישהו אבל יעזור לי להתחיל. יש משהו בזה שאתה מוחק והקו נעלם לתמיד, זה משאיר אותך עם לבן כזה.

כשאני מציירת על מחשב כמו במקרה של על זנבה של ארנבת, רואים שהאיור נעשה במחשב ואין לי את הרצון להסתיר את זה. זה החומר ויש הרבה דברים שאני אוהבת בו. בפרויקט של האופרה פחדנו שזה לא מתאים אבל בסופו של דבר הדברים התחברו ביחד. כמו הרבה מרואיינים קודמים בסדרה, אני לא חושבת שהמחשב מפריע. קו זה קו בסופו של דבר”.

“האיור הראשון ל-Scrawl היה משהו שציירתי ידנית והיה להם חשוב לשמר דווקא כל מיני סוגים של טכניקות ולהביא אותן לאייפד. החשיבה מה אפשר לעשות עם הפורמט מאד מעניינת אותי. אני חושבת שכמו שאתה מנסה לקחת כל פורמט ולקחת אותו הלאה, אם זה ספר ילדים או חוברת קומיקס, האייפד הוא פשוט עוד פורמט. מה שפרסמתי שם היה קומיקס שיצא לאור כחוברת וניסינו לראות אם אפשר לשים אותו על טיימליין, לשלוט יותר על המקצב. למדתי מזה משהו. אני לא יודעת עוד בדיוק מה ואיך ליישם אותו, אבל בא לי לעשות עוד דברים כאלה”.

“הסטודנטים של היום  מסתכלים יותר על מה שקורה בחו”ל, הם הרבה יותר יוצאים החוצה. אני פתחתי את הפליקר שלי רק בשנה ג’. אבל שוב, זה לא כל כך משנה הפלטפורמה או הטכניקה, משנה התוכן, האיור עצמו. המרצים שלי בשנקר לימדו אותי לרכוש הרבה כבוד לאיור במובן הקלאסי. מה אתה עושה עם זה כשאתה יוצא לעולם זה תלוי בך.

“אני לא חשבתי על פרויקט הגמר שלי כפרויקט אינטראקטיב, רציתי לשחק עם פורמטים. אני זוכרת ששאלו אותי, זה וידאו ארט? זה איור? זה אנימציה? היום כשאתה מסתובב אתה רואה שמערבבים צילום, אמנות, אופנה, איור, ואני תוהה אם זה משהו שיעבור ויתרגם את עצמו לעולם האמיתי כי בגלריות עדין עושים הפרדות ובאינטרנט החומות נופלות. כיוצרת אני מאד נהנית מזה”.

פוסט זה פורסם כחלק מהמחקר לקראת התערוכה אומת האיור שעתידה להתקיים בבית האמנים בתל אביב בשנת 2014. בלינק אפשר למצוא את כל הפוסטים שהתפרסמו עד כה בנושא.