כל מה שחשוב ויפה

איור עכשיו. מפגש 31: אורית עריף

הפעם הראשונה שנפגשתי עם אורית עריף הייתה לפני שש שנים, כשכתבתי עליה ועל הבלוג המאוייר הנפלא שלה. עריף, בת 41, בוגרת המחלקה לאיור בוויטל (1998), היא (אם יורשה לי להצהיר בזהירות) הראשונה בארץ שפתחה בלוג אישי מאוייר כמו שצריך, שהתחיל באתר רשימות בנובמבר 2006 . לאחר הלימודים היא עבדה הרבה באיור עיתונות: היה לה טור קבוע בידיעות אחרונות, באת, היא איירה לעין השביעית, עכבר העיר, הארץ, מגזין רסט ועוד. בנוסף היא איירה ספר עם אשכול נבו, לימדה במוסררה ובאסכולה ובשבע השנים האחרונות היא מלמדת בגורן. בסוף הפוסט תוכלו לקרוא את אחד הסיפורים שלה בהופעת אורח מיוחדת כאן בבלוג.

 orit

"בשש שנים האחרונות הבלוג הוא הדבר המרכזי בחיים היצירתיים שלי. כשפתחתי את הבלוג הרפרנסים באותה תקופה היו בלוגים כתובים אחרים באתר רשימות ואמרתי וואלה, אני רוצה גם, אבל אני אעשה את זה בדרך שלי ואשלב אימג׳ וטקסט. בפוסט הפתיחה התחייבתי לפרסם שלושה פוסטים בשבוע. היום אני מבינה שאני מאד אשמח אם יעלה פוסט אחד בשלושה חודשים. זה המון עבודה. מלאכת הקומיקס זו מלאכה שדורשת הרבה מאד משאבים, לוקח לי הרבה זמן לייצר תוכן. כשפתחתי את הבלוג לא ידעתי כמה זה ישנה את החיים שלי. עשיתי לי מקום, זה הדבר מבחינתי, וזה מה שאני רוצה להמשיך לעשות".

איור_2

"למרות שהבלוג מקבל תגובות מצויינות אני בכל זאת מאד רוצה להוציא אותו כספר מודפס, אבל אז אני שואלת את עצמי, אם עשית את המעבר מפרינט לדיגיטל, מה הדחיפות לחזור לפרינט, יהיו שיגידו לחזור אחורה. למה זה כל כך חשוב? אני קצת מרגישה שזה כמו הדילמה אם לקנות או לשכור בית. יש הרבה שאומרים שלקנות בית זה לא נכון כלכלית, זה לא מתאים לתקופה וכן הלאה, אבל אני רוצה בית משלי.

"זה כמובן קשור לערכים רגשיים. ככה אני מרגישה, יש לי רצון עז שקשה להצדיק אותו מבחינה כלכלית או פרקטית, אבל אני רוצה שבן אדם ישב בכורסא עם ספר קומיקס שלי מודפס וידפדף בו בנחת. אני מאמינה שזה שונה מדפדוף של גלילה במסך. ויש את העניין שאני רוצה: אני רוצה ספר מודפס על המדף. אני יכולה לתת נימוקים הגיוניים אבל יש גם אחוז מסוים של גחמה, של רצון, שאני מודה שאני לא יכולה להגשים אותו עד הסוף, וכנראה בעידן הנוכחי אם אני ארצה להגשים אותו זה יעלה לי הרבה כסף".

שנטובה

"עם הסטודנטים אני מדברת בעיקר על מה יש לך להגיד. זו שאלת המפתח. לפני קומפוזיציה, סגנון, צבעוניות, טכניקה. איזה סיפור אתה מספר, מה יש לך להגיד, מה הפרשנות שלך, ורק בסוף איך אתה נותן לזה ביטוי חזותי מאוייר. זו השאלה. השאלה נשאלת שם תמיד, לא משנה אם זה קומיקס, איור עיתונות, דיגיטלי או לא.

"קו הקונטור שלי ידני בעפרון או בגואש והצביעה ממוחשבת, למרות שמאז הראיון שלך עם מיירה קלמן יש לי חשק עז לזרוק את המחשב מהחלון ולחזור לעבוד ידנית, עם הטעויות, עם השפריצים של הצבע. לא שעשיתי את זה אבל היא באמת מעוררת השראה. זו לא קלישאה. זה מרחיב לך את הלב וגורם לך להגיד אני רוצה להצטרף אליה. בהקשר הזה מעניין אותי לעבוד דיגיטלי אבל כנראה לא מספיק. מה שקורה בדרך כלל זה שאני מאד עסוקה במה שיש לי להגיד ולוקח הרבה זמן עד שהדבר הזה מתנסח, ועד שהאמירה מגובשת כל כך דחוף לי להוציא אותה לאור שאני ניגשת לטכניקה הרגילה שלי ולא מנסה בהכרח טכניקות חדשות, ויכול להיות שחבל. אני לא מבינה איך העולם הזה עובד. אני בן אדם איטי שלעתים לוקה בשמרנות, אבל אני כן יודעת מה זה בעיני איור טוב או מעניין, מה התהליך שצריך ליצור איור כזה, ואני יודעת גם ללמד את זה".

איור_3

"הוזמנתי להשתתף בתערוכה קבוצתית בנושא רכבת באתר המתחדש של רכבת העמק בכפר יהושע. אוצרת התערוכה הזמינה אותי על סמך הכרותה עם הבלוג והפתיחה הייתה לפני שלושה שבועות. עשיתי שם עבודת קומיקס על הקירות של אחד המבנים, עבודה שמתייחסת לעומס השיחות ברכבת וקוראים לה 'אולי תסתמו כבר'. זו הייתה חוויה טובה, היה בזה משהו חדש מבחינת הפורמט, המקום והמילייה, מבחינת ההתעסקות בטקסט ובפרשנות חזותית שלו. זה היה לעשות פחות או יותר את מה שאני עושה בבלוג אבל על קיר כשאין undo, אין את אפשרות המחיקה והשיפור האינסופית שיש בפורמט הדיגיטלי וזה היה חדש ומאתגר ומאד כיפי".

איור_4

"אפשר לראות במה שקרה לעכבר העיר ולעין השביעית דוגמה טובה למה שקרה לאיור בשנים האחרונות. הם היו חממה למאיירים: העכבר, עם שערים כיפים וצבעוניים, והעין השביעית עם מאמרים אינלטקטואלים ברמה גבוהה שדורשים פשרנות אינטלגנטית. שני המקומות האלו השתנו שינוי מהותי בשנים האחרונות. העכבר כבר לא קיים ולכן לא קיימים שערים, והעין השביעית קיימת בפורמט דיגיטלי מכובד אבל נטול איור כמו שהיה פעם. הפורמט (והעידן) הדיגיטלי אחראי גם לשינוי באופי הקריאה שלנו שפחות מתעכב ויותר סורק ולכן אפשר לעשות איור חביב במעט זמן ויאללה, ממילא תכף נעבור ל-200 מילה הבאות. זה, והעניין שכמעט ולא משלמים באינטרנט, דחק אותנו החוצה".

פוסט זה פורסם כחלק מהמחקר לקראת התערוכה איור עכשיו שעתידה להתקיים בבית האמנים בתל אביב בשנת 2014. בלינק אפשר למצוא את כל הפוסטים שהתפרסמו עד כה בנושא.

סטריפ קומיקס_1

*כוכבית מייצגת שדות חובה

4 תגובות על הכתבה

  1. נתן הלפרן

    רוצה לראות עבודות

  2. נתן הלפרן

    רוצה לראות עבודות נוספות

  3. בקיא בחומר

    לנתן –
    לחץ על "אורית עריף" בשורה הראשונה של הראיון ותגיע לבלוג שלה שמלא בקומיקסים.

  4. לימור

    כל פוסט של אורית נכנס ישר לקישקע.
    בזכותה אני טיפטיפה יותר אמיצה.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden