איור עכשיו. מפגש 43: ערן מנדל

כשערן מנדל הלך ללמוד בבצלאל, הוא עשה את זה במחשבה להיות פרסומאי. ״לשמחתי זה לא קרה״, הוא מספר. ״בשנה השלישית בקורס קומיקס אצל קישקה גיליתי לחדוותי את הפריהנד שהייתה אז פאר היצירה הווקטורית. מאד משך אותי שכל איור היה מורכב מ-20-30 צורות וככה הייתי מרכיב את האיורים שלי. אהבתי את הפשטות, את הקלות של זה, את המילוי הנקי״.

מנדל, בן 35, הוא בוגר מסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל (2004). לאחר הלימודים הוא השתלב בתעשיית האנימציה ועבד בסטודיואים שעשו בעיקר אנימציית פלאש. אחרי ארבע שנים הפך לעצמאי. מאז הוא מאייר לעיתונות המודפסת – מעריב, ידיעות, כלכליסט, גלובס ועוד, וכיום הוא מאייר בנוסף גם למשחקים ואפליקציות.

״כשהתחלתי לאייר לעיתונות, במעבר ממשהו שדורש תזוזה לפרינט גיליתי עולם חדש עם כלים פחות נוקשים, מגרש משחקים חדש לשחק בו, שאני יכול ליצור בו איורים גרוטסקים בלי המגבלות הטכניות שאנימציה מכתיבה. זה איור שאתה לא צריך להזיז אז אתה יכול לבנות בו קומפוזיציות יותר אקסטרים. מאז אני נשאר בפלאש, אוהב אותו. אני טכנופוב שמצא את התוכנה הכי פשוטה והכי קלה.

״מצד שני תוכנת הפלאש מאד מגבילה, אין לה מגוון אפשרויות כמו לפוטושופ. בפלאש יש לי את המשבצת הווקטורית המאד מצומצמת שלי, טוב לי שם. תמיד אומרים שהמחשב מנוכר, קר ומחושב אבל אני חושב שאפשר ליצור בו גם משהו חופשי וחי. הבעייה שזה לוקח הרבה זמן. לא פעם עבדתי על איור הרבה זמן כדי שהוא ייראה חופשי, אבל הדדליין דחק ויצא שעבדתי כמה ימים על איור שהיה אמור לקחת חצי יום. עניין אחר הוא כפתור האנדו המבורך והמקולל בו זמנית. הייתי מבלה המון זמן עם אנדו וכדי להימנע מזה הייתי מקציב לעצמי 100 אנדו לאיור. מבחינתי זה ממש מעט. זה קצת עזר, היום אני עושה הרבה פחות אנדואים״.

   

״אני לא מצליח להיזכר מה היה באינטרנט כשסיימתי את הלימודים. לא השתמשתי בו בכלל. היום יש כמובן את כל השפע, הרפרנסים הם אינסופיים, וזו אחת הסיבות העיקריות שיש מאיירים טובים בארץ, השפע האינסופי של מקורות השראה. אמנם קל ללכת לאיבוד אבל מי שיודע לקחת דברים נכונים מהרפרנס הזה נהיה כוכב. המחשב מן הסתם נהיה כלי כמעט הכרחי בעבודה של מאייר אבל מצד שני זה כלי, זו טכניקה, מבחינה עקרונית אין הבדל בין לשרבט ביד מאשר במחשב. גם בוואקום אני מאייר ביד, זו פשוט טכניקה שונה. יש היום חזרה אצל הרבה מאיירים לחיקוי של טכניקות כמו הדפס. זה מקסים בעיני. כשאני רואה איור שהוא עשוי כמו הדפס לא מעניין אותי איך הוא נעשה. כלומר זה מעניין אבל אני לא שופט איור לפי הטכניקה שבה הוא נעשה. איור זה איור, הדפס או ׳יענו׳ הדפס״.

״האיור שלי נראה תמיד ממוחשב. אני לא יכול ולא מנסה להסתיר את זה, אני לא מתבייש בזה. זה לא נראה עקרוני ומהותי לאיכות של האיור. אני רומנטיקן אבל לא בנושא הזה. עוד כמה שנים יהיה רומנטי לחזור לאיור הווקטורי, קשה לראות את זה, אבל אופנות מתחלפות. אני מאד מעריך מאיירים שעושים את האיור הידני אבל לא רואה בזה ערך עליון״.

״ההתנהלות של מאיירים צעירים קשורה להתפתחות הטכנולוגית אבל גם לאישיות של כל אחד, עד כמה הוא בולדוזר ודוחף את עצמו. המאייר הטיפה יותר ותיק, שיש לו בסיס מוצק כלשהו של פרנסה או עוגן כזה אחר, הוא אולי פחות פתוח לחפש אפיקים חדשים בעולם. מי שמסיים עכשיו כל העולם נפרש לרגליו. אני מניח שככל שמישהו יותר צעיר ורק מתחיל את החיפוש שלו, לרוב הוא מחפש בסקאלה הרבה יותר רחבה מבחינת תחרויות, סוכנויות ודברים גלובלים. אלו שכבר עובדים בתחום יותר קשה להם לעשות את הצעד הזה״.

״יש לי חשבון פייסבוק, כל השאר אין לי. לקח לי הרבה מאד זמן לעדכן את האתר. אני לא אפ-טו-דייט בכל מה שקורה בעולם הדיגיטילי, אין לי סמארטפון, אני לא רוצה להיות מחובר כל הזמן. זה קלישאה, אני יודע, אבל כשאני הולך לים אני רוצה להיות בים. ולא שאני הולך לים…

״פעם מאייר היה משהו מאד רומנטי ובגלל כל הטכנולוגיה מאייר צריך לדעת היום גם לעצב לרשת, לתכנת, להיות מעורה בעולם הדיגיטלי העכשווי. לחלק מאיתנו זה פחות מתאים. בסופו של דבר אין ספק שיהיה לי סמארטפון. נראה לי מגוחך שאני מסתובב עם הדגם הישן הזה ומאייר משחקים ואפליקציות. אני יודע שמתישהו אני אצטרך להחליף דיסק. ׳דיסק׳… אבל המעבר הזה קרוב״.

פוסט זה פורסם כחלק מהמחקר לקראת התערוכה אומת האיור שעתידה להתקיים בבית האמנים בתל אביב בשנת 2014. בלינק אפשר למצוא את כל הפוסטים שהתפרסמו עד כה בנושא.