כל מה שחשוב ויפה

איור עכשיו. מפגש 48: תמר מושקוביץ

ארבעה חודשים אחרי שסיימה את הלימודים והתחילה לעבוד כשכירה, החליטה תמר מושקוביץ – בת 34, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית, ויצו חיפה (2003) – להפוך לעצמאית, לפתוח תיק במס הכנסה ולקפוץ למים. "ניסיתי למצוא את האיזון בין להתפרנס לבין לא לאבד את החופש שלי. גם היום במקביל לפרויקטים העצמאיים שלי אני עובדת כפרילאנס עם מחלקת האינטרנט של ערוץ הופ קטנטנים". מאז היא הציגה בתערוכות – באורבניקס, בבעלי מלאכה ועוד – הציגה בפצ'ה קוצ'ה בארץ ובטוקיו, שם גרה כמעט שנה – ועוד. אחד הפרויקטים המפורסמים שלה מאמצע שנות ה-2000 הוא plushood, שעליו עבדה ביחד עם המעצב התעשייתי שלומי שילניגר.

אני מרגישה שהייתה לי זכות גדולה להיות בחילופי המשמרות של הדורות. יצא לי להיות עם הגווארדיה הישנה בוויצו, שהוחלפה בצעירים שהרשו לנו לצבוע במחשב. כשיצאתי לשוק היה בום מטורף, חשיפה לדברים חדשים שקורים בעולם. כשנסעתי לפיקטופלזמה הבנתי כמה יצירתיות יש בעולם ושכמאייר אתה מפסיק לתת רק שירות. זה מאד הסעיר אותי

 tmoshkovitz

"plushood התחיל מתשוקה של שלומי ושלי אחרי שהיינו בחו"ל וראינו מה קורה בתחום בובות הוויניל שפרח בתחילת שנות ה-2000. הייתה תחושה שמלא דברים כאלו קורים בעולם ויש לזה שוק. עשינו הכל בצורה הכי עצמאית שאפשר לדמיין, והיה לזה ביקוש. הצלחנו להגיע למדריד, לניו יורק, לברלין כמובן. נסענו עם הדגמים הראשונים לפיקטופלזמה ב-2005, שנה אחרי כבר הצגנו שם, הופענו בספרים. היה ממש כיף. אחרי ארבע שנים זה הלך ודעך. זה היה על הגבול של לעבור לייצור המוני, קיבלנו הצעה מניקולידאון לעשות סדרת אנימציה ולצערנו זה לא קרה, אניבום רצו לעשות איתנו משהו. זה נשאר בקנה מידה יחסי קטן וירדנו מהעסק הזה.

"אני מרגישה שהייתה לי זכות גדולה להיות בחילופי המשמרות של הדורות. יצא לי להיות עם הגווארדיה הישנה בוויצו, שהוחלפה בצעירים שהרשו לנו לצבוע במחשב; כשיצאתי לשוק היה בום מטורף, חשיפה לדברים חדשים שקורים בעולם; כשנסעתי לפיקטופלזמה הבנתי כמה יצירתיות יש בעולם ושכמאייר אתה מפסיק לתת רק שירות. זה מאד הסעיר אותי. עד היום אני חושבת שזה נהדר. פעם מאיירים היו צריכים ללוות משהו – טקסט, אינפורמציה – היום יש לאיור כוח בזכות עצמו בצורה יותר משמעותית. זו הבנה יותר גדולה של מה זה איור אצל מי שמזמין, אבל גם אצל מי שצורך".

animation_frame

"ההבדל הכי משמעותי בעבודה שלי קרה כשגיליתי את העולם הווקטורי. כל החיים ציירתי, הייתי בן אדם מאד קונטורי, ואז לימודי העיצוב 'דפקו' אותי כשאתה מגלה שאתה יכול לשלוט על דברים ברמת הפיקסל והגריד. זה הביא אותי למצבים מאד קיצוניים שאתה עושה איור ואתה מבין שאתה מעצב לוגו, מפסל אותו, וכתוצאה מכך מרגיש שמשהו בתוכך קצת מת. זה השינוי שעברתי ממישהו שמאייר ספונטני לסוג של נותן שירות. אחרי שעשיתי סדנת תחריט בבית האמנים חזרתי לחוסר השליטה המוחלט בחומר ששולט בך. מאז יש כל הזמן מאבק בין השליטה המוחלטת במחשב לבין הרצון לעסוק בחומר.

"כיום אני בדרך כלל משלבת בין השניים. המחשב יכול לשמש או ברמה של גלגלי עזר או שהוא יכול להיות לחלוטין הדבר עצמו. אני מרגישה כל הזמן שאני עדין מנסה למצוא משהו שיחדש לי, שפה חדשה שתרתק אותי. אני לא מפסיקה לשלב בין כוחו המצמית של המחשב לבין הקו החופשי. זה גם עניין של נסיון. אחרי הכל האיור לא היה משהו שאמרתי 'אני אלך ללמוד' כי זה לכאורה משהו שתמיד עשיתי. תמיד ציירתי. יותר עניין אותי ללמוד דברים שאני לא יודעת, פלאש, אנימציה כמו שצריך, ובסופו של דבר כמעט כל מה שעשיתי באיור היה 'סלף פרקטיס'".

achbar_love_print01

"כשאני מנסה לסכם את עשר השנים שעברו מאז שסיימתי ללמוד אני מגלה ששום דבר לא באמת השתנה. המון דברים מעניינים אותי ואני מנסה לגעת בכולם. הייתה השנה שהייתי בטוקיו והייתי עסוקה בלספוג אינפורמציה, וגם הייתי בברלין המון פעמים, אבל לא יצא לי עדין לספר סיפור חדש ומעניין מכל מה שליקטתי. מענין אותי לעשות את הדבר הגדול הבא, המעניין, שיתן לי עומק ומחקר ואפשרות לשכלל את העניין שיש לי בטכניקות שהתנסיתי בהן בשנים האחרונות ופחות לתת למחשב לשלוט.

"ובהחלט מעניין אותי גם להמשיך ללמד, אני גם לומדת מזה המון, אבל גם מתאכזבת בכל פעם מחדש מכמה שסטודנטים חושבים לפעמים שהאינטנרט באמת פותר להם את הצרות בעולם. זה מדהים איך כשהם עושים מחקר הרבה פעמים כולם מביאים את האימג' הראשון שיוצא להם בגוגל אימג'ס. זה מצחיק".

GO-TAM_etching

"כיום, לעומת איך שהדברים היו בעבר, כל היוזיבליטי באופן כללי של כל הפלטפורמות גרמה לכך שהמחשב נהיה יותר כמו שדמיינו שהוא יהיה. היום כמו דביל אתה רואה אייקון, לוחץ, ונכנס לחשבון הבנק שלך, והכל נהיה יותר ברור, ה-flow נהיה יותר חלק. פתאום הכל זורם והאייקונים מקבלים חלק נורא נכבד.

"אני מגדלת קולורבי, יש כרגע אחד והוא מסב לי אושר. לא קניתי אותו, גידלתי אותו לבד והוא בבת עיני. אנחנו עדין מחפשים את המקום הזה שהוא טיפה יותר אורגני בתוך החלקלקות והנוחות הטיפונת מעוקרת. הכל נותן שירות, הכל עושה לך נעים נוח. זה משעמם. אני מפחדת להיבלע בתוך זה; אני כבר מרגישה שאני נבלעת. זה רק ענין של זמן".

Cats_threesome_sml_

פוסט זה פורסם כחלק מהמחקר לקראת התערוכה איור עכשיו שעתידה להתקיים בבית האמנים בתל אביב בשנת 2014. בלינק אפשר למצוא את כל הפוסטים שהתפרסמו עד כה בנושא.

11169_189531204451_1605287_n

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. מור

    כבר פעם כתבתי את זה לתמר באופן אישי,
    אבל השם שלה עלה לפני חמש שנים בראיון הקבלה שלי לשנקר כשבתיה קולטון שאלה אותי מי המאיירים הישראלים שאני הכי מתחברת לעבודתם 🙂 תמר לגמרי הייתה אחת הסיבות שגרמו לי לרצות ללכת ללמוד תקשורת חזותית, כבר מהאתר המושקע שיצרה בזמנו לשי נובלמן..
    הצבעוניות והכיף באיורים שלה פשוט עשו לי חשק לצלול לעולם הזה וליצור גם עולמות משלי.
    אז תודה על ההשראה, וכיף לקרוא גם קצת מעבר לשם שינוי.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden