איור עכשיו. מפגש 49: גיא חרל״פ
מאז שסיים ללמוד במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל ב-1998, עבד גיא חרל”פ (בן 42) במגוון תפקידים שכללו אנימציה, עיצוב צעצועים, עיצוב דמויות, פוסט פרודקשן ועוד. כך למשל אחרי הלימודים הוא התחיל לעבוד בפרימוס וכשקם ערוץ הילדים, הוא עשה בעבורו את כל המעברונים המצויירים; בין השנים 1999-2003 הוא גר ועבד בניו יורק בניקולודיאון; ובמשך שנה וחצי הוא עבד כאנימטור בסרטו של ארי פולמן, “כנס העתידנים” (ריספקט!). “עזבתי הכל ועבדתי כאנימטור מהשורה. עבדנו על הסרט כמעט שנה וחצי, דו מימד קלאסי לחלוטין, חוויה מדהימה”, הוא מסכם את השנה וחצי האלו.
כיום חרל”פ עובד בחברת המשחקים mytopia. במקביל, במהלך השנים הוא מרצה לאנימציה, כיום במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר. בנוסף הוא אייר למגוון רחב של עיתונים, כיום בעיקר בעבור ידיעות אחרונות, מגזין בלייזר ומוסף שבעה לילות.
נוצר משהו מאד ישראלי. כשאתה קורא בארץ לבעל מקצוע הוא גם אינסטלטור, גם שיפוצניק וגם חשמלאי. ככה גם מאייר, הוא עושה הכל: ההבדל הוא שהתפתח פה כח אדם סופר מקצועי ברמה בינלאומית; אני נפעם בכל שנה מחדש
“הפריחה באיור בארץ קרתה בכמה מישורים, אבל אני רוצה רגע להתמקד דווקא באנימציה. גם התחום הזה עובר תהליכים דומים למה שעובר על האיור. לדוגמה, בהקשר של כמות תלמידים שמסיימים לימודי איור כל שנה, גם באנימציה זה קורה. כמות האנימטורים שמסיימים זה כמויות מטורפות, בטח לעומת התקופה שהמחלקה לאנימציה בבצלאל עוד נקראה היחידה לאנימציה. המון מאיירים הם גם אנימטורים, אתה לא יכול היות רק אנימטור או רק מאייר, זו הסיבה שחלק מהמאיירים הם גם מעצבים גרפים וגם עושים UI.
“נוצר משהו מאד ישראלי. כשאתה קורא בארץ לבעל מקצוע הוא גם אינסטלטור, גם שיפוצניק וגם חשמלאי. ככה גם מאייר, הוא עושה הכל: ההבדל הוא שהתפתח פה כח אדם סופר מקצועי ברמה בינלאומית; אני נפעם בכל שנה מחדש. היכולת להגיע לעולם היא הרבה יותר ממה שגדלנו בדור ההוא. אתה רואה שהם אוטודידקטים ומגיעים ללימודים עם יכולות ומי שטוב הארבע שנים האלו יכולות להרים אותו בטירוף. מצד שני מי שמגיע סופר מקצועי קשה לו להיפתח, הוא כבר עובד, כבר מכיר. שני המקרים יוצרים מאיירים עם קו ברור, עם יכולות מדהימות ברמה הטכנית ועם אמירה. זה חלק מבגרות שאני חווה מסביב בשנים האחרונות”.
“הדור הזה שונה. אני לא זוכר שהיה לי פלאפון, לא היה אינטרנט. ההבדל העיקרי זה רמת הגירוי. לשמור מאייר צעיר חרמן על משהו זה הרבה יותר קשה, יש פחות סבלנות לדברים מהעבר. אני חוזר לפעמים לדברים שאנחנו גדלנו עליהם, כל מיני סרטי אנימציה שבתור ילד הייתי מרותק אליהם. זה נורא לאט. אם פעם נסענו על 30 קמ”ש היום זה 90. הכל משתנה בקצב רצחני. זה נובע מהצפה של סגנונות, כל אחד מגיע עם האג’נדה העצמאית שלו, אתה מקבל המון סגננונות, יש הרבה יותר חשיפה. אני גדלתי על MAD מגזין, לא היו דברים אחרים. ישבתי שעות והעתקתי את הדברים האלו בלי שהבנתי אפילו מה כתוב.
“החשיפה שיש היום לאמנים, לסגנונות ולטכניקות אחרים, אז לא חלמתי על זה. בבית ספר היה פנדה, היו עפרונות צבעונים, עכשיו תעוף על זה. היום יש תוכנות שכל אחד יכול להוריד, להתנסות, למצוא את הנישה שטוב לו איתה ולהתפתח הלאה. המאיירים שיוצאים מבתי ספר מאד ורסטילים. יש המון סגנונות, אין סגנון אחד שזה מה שעושים היום. היום יש מקום לכולם, גם בספרות, גם בעיתונות בכל המדיות. זה מדהים”.
לשמור מאייר צעיר חרמן על משהו זה הרבה יותר קשה, יש פחות סבלנות לדברים מהעבר. אני חוזר לפעמים לדברים שאנחנו גדלנו עליהם, כל מיני סרטי אנימציה שבתור ילד הייתי מרותק אליהם. זה נורא לאט. אם פעם נסענו על 30 קמ”ש היום זה 90. הכל משתנה בקצב רצחני
“מ’מרום גילי’ אני לפעמים נפעם מרמת הביצוע של המאיירים הצעירים. עלינו מדרגה בהגשה של הדברים, בסגירה של המוצר. הוא מהודק יותר מפעם, גם אם אני אולי טיפה חוטא לעבר. אתה נתקל באיורים ברמה בינלאומית, אתה רואה יכולות שהן לא משהו שנוצרו ככה על הדרך. היום אפשר לחיות מאיור ואנימציה בכבוד. לא תהיה אולי מיליונר אבל אתה יכול לחיות מזה. יש עושר עצום שלא היה פעם. זה נובע גם מהכמות של התלמידים שמסיימים לימודים אבל גם מהיכולת לגשת לחומר בצורה מאד קלה”.
“העומס הזה מבלבל אותם, אבל המסגרת של הלימודים נותנת פוקוס מסוים. אתה חייב למצוא את הדרך שלך שתבוא לידי ביטוי בצורה הכי טובה והכי מהירה, למרות הדדליינים והאילוצים כשאתה הופך את מה שאתה עושה למקצוע ולא רק תחביב. בסוף אתה מוצא את הדרך שהכי נוח לך, שטוב לך. אני מאייר בפלאש, אני לא יודע לעבוד עם שכבות בפוטושופ. זה בעיקר עוזר לי להוציא מוצר במסגרת זמן מספקת. אני גם מאייר אבל יש לי המון תשוקה לאנימציה, ואם זה היה יותר קל הייתי עושה את זה יותר. הבעיה היא שאנימציה היא דבר מאד מורכב והתהליך הרבה יותר ארוך מאיור.
“נורא הייתי רוצה להכניס לאיור את החיספוס עם המגע הידני אבל השוק לא מאפשר לך, בעיקר כשמדובר בשוק העיתונות. אתה מקבל טלפון, אני צריכה איור למחר או לעוד שלוש שעות, אתה פנוי? אתה לא יכול לעשות סקיצות בעיפרון ואז לצבוע אותן. זה לא קורה. אתה מוותר על האופציה הידנית. היית רוצה לתת עוד אבל אתה לא באמת יכול. בגלל זה אני מאייר וקטורי לחלוטין. זה כמובן גם נורא תלוי סגנון: הסגנון שלי נורא ‘קרטוּני’ אז קל לי שם”.
פוסט זה פורסם כחלק מהמחקר לקראת התערוכה אומת האיור שעתידה להתקיים בבית האמנים בתל אביב בשנת 2014. בלינק אפשר למצוא את כל הפוסטים שהתפרסמו עד כה בנושא.
















