כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

איור עכשיו. מפגש 50: זאב אנגלמאיר

לרגל המפגש ה-50 בסדרה: פוסט חגיגי במיוחד עם זאב אנגלמאיר, שבשבוע הבא תפתח תערוכה חדשה ומסקרנת במוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס שבה הוא משתתף: פצעי בגרות –  קומיקס עברי בין השנים 1975 – 1995 (אוצרת: מיה דבש).

קצת קשה להאמין אבל ממש לא מזמן, באמצע העשור הקודם, זאב אנגלמאיר היה מאייר הבית של ידיעות אחרונות. אני באמת לא מצליח להבין איך הסגנון הפרוע שלו מצא מקום ב"עיתון של המדינה", אבל עובדה, זה קרה. זה היה אחרי קריירה ארוכה בעיתונות שכללה בין השאר את הטור "סוטה העיר" בכל העיר בירושלים, ובעיתון חדשות את המדור "מחלת השבוע" ואת מדורי "הידעת?", אוסף של עובדות מוזרות המבוססות על מדורים שרווחו בעיתונות בשנות ה-50. כיום הוא ממשיך לאייר לעיתונות המודפסת אבל בהקפים קטנים יותר, שני טורים שבועיים בישראל היום וטור סקס ויחסים בידיעות אחרונות. את החסך הוא משלים במקומות אחרים. לאחרונה, לדוגמה, הוא הוציא לאור את הספרון "ברוריה נגד סוריה", שמהדהד את ספר השירים שהוציא במלחמת המפרץ, "כיפה אטומה". מעבר לשלל הפרויקטים האישיים שהוא עובד עליהם – ספרים, חוברות, פאנזינים ועוד – הוא מלמד באופן קבוע במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל ומעביר קורסים מזדמנים במוסדות אחרים.

בבצלאל נכנסתי לארץ הפלאות של התקשורת החזותית. החוויה היתה טוטאלית, שם הבנתי לראשונה את העוצמה של הוויז'ואל והיכולת שלו לייצר אימפקט ולעורר חשיבה. ולהצחיק

 

zengelmaier

אנגלמאיר, בן 51, הוא בוגר המחלקה לעיצוב גרפי, בצלאל (1987). קריירת האיור שלו התחילה בוויניפג קנדה, אחרי שעבר לגור שם בגיל 14 עם משפחתו לשלוש שנים. "זו העיר הכי אפרורית וקפואה בקנדה, עיר של מסילות ברזל ורכבות משא, לא התחברתי לילדים בבית הספר היהודי שבו למדתי ולכן התחלתי לצייר: כל יום אחרי בית ספר ציורים רומנטים קיטשים, נשים ומבצרים על רקע שקיעות. וגם ציורים סוריאליסטים, בדרך כלל בכיכובן של יפהפיות ערומות בשיער גולש. זה היה הכי קרוב שיכולתי להגיע ליפהפיות האלה בתור נער מתבגר שקיבל מנה נדיבה במיוחד של פצעי בגרות. וזה היה תיק העבודות שלי לבצלאל. למזלי התקבלתי.

"בבצלאל נכנסתי לארץ הפלאות של התקשורת החזותית. החוויה היתה טוטאלית, שם הבנתי לראשונה את העוצמה של הוויז'ואל והיכולת שלו לייצר אימפקט ולעורר חשיבה. ולהצחיק. עד השנה השלישית ללימודים ניסיתי לאייר ריאליסטי, חוויה מתסכלת. היו בכיתה שלי מאיירים ריאליסטים אלופים ואצלי זה היה כרוך במאמץ גדול. בשנה השלישית היה פרויקט לעצב עטיפת תקליט לסקסופוניסטית ג'ז. הגדלתי סקיצה משורבטת מצויירת בקו גולמי וקיבלתי ביקורת מצויינת מאייזנשטיין ואורה איתן ואפילו פרס של המחלקה. הבנתי שאני לא צריך להתאמץ לאייר. רק לצייר בקו המפגר שיוצא ממני באופן טבעי וזה בסדר גמור, איזה שחרור".

engel2

"בדרך כלל אני חושב על רעיון ומיד מבצע אותו, מחפש את הדרך המהירה והקלה ביותר. ורצוי שהדימוי יהיה מפתיע, לא מובן מאליו. אני יכול להשתמש ברדי מייד, בקולאז', באיור קו, ברפרנסים ובמלל – בכל מה שעוזר לרעיון להתממש. יש לי אוספים של כרזות קולנוע, גזירי מגזינים, תחריטים, קומיקס, גלויות – כולם חומרי גלם לעבודות שלי. הקו שלי ידני, אבל את הצביעה אני מבצע במחשב. עדיין יש עבודות שאני צובע ידנית וכשאני רוצה מראה מחוספס יותר אני משאיר סימני הדבקה וגזירה. עטיפת ספר 'היהודי הנודד' למשל נראית קצת 'מלוכלכת' וזה מכוון. הלכלוך הודפס והוא חלק מהאיור.

"מקורות ההשראה שלי רחבים מכדי שאפרט אותם, כל מה שאני נחשף אליו: שיחות רחוב, שירי ילדים, כרזות קולנוע מצרי, ציורי גרפיטי, ספרים, תערוכות. כשגרתי ברח' יונה הנביא תמללתי שיחות של זונות ונרקומנים מהחצר שלי והשתמשתי בהן באיורים ובקומיקס. את המשפט 'לכי תקראי ביאליק יה מטומטמת', שהשתמשתי בו באחד הקומיקסים, שמעתי בחצר הבית שלי. כל מה שמטריד אותי גם הוא מקור השראה. איירתי פעם קומיקס על שיעמום ככה שאפילו שיעמום יכול להיות מקור השראה".

engel7

"בשנה האחרונה ללימודי בבצלאל פרסמתי את הטור 'סוטה העיר' בשער האחורי של 'כל העיר' בירושלים. כל שבוע איירתי אובססיות מוזרות, סטיות מופרכות לגמרי, כמו ארכיאולוגית שהפטיש שלה זה נעלי בית מתקופת בית שני, שתי בנות שמעריצות את נשיא המדינה, גבר שמכור לסרט במבי של וולט דיסני, זה מה שמדליק אותו. העבודות גררו תגובות ומכתבי קוראים וזה דירבן את היצירה.

"אחרי בצלאל עברתי לתל אביב. עיתון 'חדשות' היה האינקובטור, החממה שבה התחלתי לאייר בקביעות. התחלתי במדור בשם 'מחלת השבוע', והוחתמתי על חוזה שחייב אותי לתשע פינות ומדורים בשבוע, ובנוסף איירתי גם שערים ואיורי לוגו. הנוכחות בעיתון היתה מלהיבה, 'חדשות' היה פלטפורמה חפשית וכייפית, היו עבודות שהבאתי להראות בעיתון, כמו סדרת משחקים אבסורדים שיצרתי שפורסמו בעיתון. חוויה מדרבנת ומעוררת מבחינה אמנותית. האיור קיבל במה מצויינת, בפעם הראשונה איורים הופיעו על כפולות עמודים וכשערים מאויירים".

התקופה שהתערוכה עוסקת בה היא תקופה מאד משמעותית לאיור ולקומיקס בארץ. אז נוצרה לגיטימציה לעבור מאיור שנצמד לטקסט ליצירה שעומדת בפני עצמה, ומאיור מגוייס לביקורתי ואישי. כל מיני נושאים שנחשבו לטאבו נפתחו לדיון, הישראליות נעשתה פגיעה יותר, פרות קדושות בקשו לנפץ אותן, הסגנון הפוסטמודרני שמאפשר ציטוטים וערבוב התאים ליצירה, והיתה תחושה של התחדשות שנתנה אפשרויות לאופני ביטוי ונועזות סגנונית

engel3

 "וזה המשיך אחר כך לידיעות אחרונות שנתן פלטפורמה מעולה לאיור כשעברתי אליו באמצע שנות ה-90. היה מקובל בכתבות מוסף לחתוך חלקים מהאיור ולהפוך אותם לאיורים נלווים. איירתי לכל כתבה כמה איורים. בכתבות הראשונות זה היה סוג של הימור כי העיתון לא הזמין את זה ואז העיתון התרגל ודרש את זה, בדרך כלל איור גדול, כפולת עמודים ושלושה ארבעה קטנים, מה שיצר נוכחות חזקה בעיתון.

 "התקופה שהתערוכה עוסקת בה היא תקופה מאד משמעותית לאיור ולקומיקס בארץ. אז נוצרה לגיטימציה לעבור מאיור שנצמד לטקסט ליצירה שעומדת בפני עצמה, ומאיור מגוייס לביקורתי ואישי, אולי בעקבות שינויים חברתיים כמו המעבר לחברה צרכנית ונהנתנית. כל מיני נושאים שנחשבו לטאבו נפתחו לדיון, הישראליות נעשתה פגיעה יותר, פרות קדושות בקשו לנפץ אותן, הסגנון הפוסטמודרני שמאפשר ציטוטים וערבוב התאים ליצירה, והיתה תחושה של התחדשות שנתנה אפשרויות לאופני ביטוי ונועזות סגנונית".

engel4

"להיות יוצר זה להיות הר געש שמחכה להזדמנות להתפרצות, מחפש את הטריגר, מה יעשה לו את זה. יוצר צריך להיות רגיש להזדמנויות וכל הזמן יש כאלה. הדבר הכי משמעותי ביצירה הוא הזיקה למקום ולתרבות. שאלות של כסף הן שוליות. כמובן שצריך להתפרנס אבל מה שמעניין אותי זה כמה היצירה עושה לי את זה, מרגשת אותי, יוצרת אימפקט.

"בשנות היצירה שלי אני מפרסם בעיתוני מיינסטרים ובו זמנית בעיתונים אלטרנטיבים, כמו 'סירופ' ופנזינים שאני מוציא לאור, ובהם מפרסם ללא עורכים כל מה שנראה לי מתאים. חופש ביטוי מושלם. יצירה לא חייבת דווקא לעקוץ, אבל כן לשנות משהו בתפיסה, בהסתכלות על דברים. לכן אני מנסה להסתכל על נושאים שאני מתייחס אליהם בעיניים רעננות, כאילו זאת הפעם הראשונה שאני נתקל בהם".

להיות יוצר זה להיות הר געש שמחכה להזדמנות להתפרצות, מחפש את הטריגר, מה יעשה לו את זה. הדבר הכי משמעותי ביצירה הוא הזיקה למקום ולתרבות. שאלות של כסף הן שוליות. כמובן שצריך להתפרנס אבל מה שמעניין אותי זה כמה היצירה עושה לי את זה, מרגשת אותי, יוצרת אימפקט

engel5

"הלימודים היום שונים מאד מהתקופה שבה למדתי. אז היינו קבוצה קטנה, סיירת מטכ"ל: התחלנו 26 ובסוף שנה א' העיפו שמונה. היתה חרב על צווארנו. היום יש הרבה יותר סטודנטים. מצד שני העשיה היום נוצרת פחות מהחשש לעוף ויותר מהתלהבות ודחף יצירתי וזה טוב. סטודנטים מכירים את התחום יותר טוב מה שאנחנו הכרנו, מכירים מאיירים ומתעניינים בהבטים מעשיים.

"ההשקעה שלנו כמרצים היום יותר גדולה במובן זה שהשיעורים מלאים ועמוסים בתכנים. הדדליינים אז היו ארוכים, הרבה שלבי סקיצות, ויצרנו לפעמים שלוש עבודות בסמסטר. היום יש קורסים שמידי שבוע הסטודנטים מתבקשים להביא עבודה חדשה. זה מכין אותם ליצירה ולעבודה שאחרי הלימודים. מצד שני יש תחרות הרבה יותר קשה. יש היום הרבה יותר מאיירים מצויינים שיוצאים לשוק מדי שנה וזה מאתגר".

engel6

פוסט זה פורסם כחלק מהמחקר לקראת התערוכה איור עכשיו שעתידה להתקיים בבית האמנים בתל אביב בשנת 2014. בלינק אפשר למצוא את כל הפוסטים שהתפרסמו עד כה בנושא

4 תגובות על הכתבה

  1. גד

    כתבה מעניינת. אני רואה שאנגלמאיר מגדיר זאת כ"הסגנון הפוסטמודרני שמאפשר ציטוטים וערבוב" אבל הרבה פעמים כשאני נתקל בעבודות שלו אני מרגיש שזה על גבול הפרת זכויות יוצרים ובעייתי מבחינת הגדרתו כ"מאייר"

    1. אנגלמאיר

      המרכיבים בהם אני משתמש בעבודותי עוברים הזרה ומשנים את משמעותם המקורית. הטענה שלך
      דומה לטענה כנגד שף שלא גידל בעצמו את העגבניות מהן בישל את הלזניה.
      יצירה אמורה לעניין, לרגש,לעורר מחשבה, לפעמים להצחיק. לכן ההגדרה שלי כ"מאייר" לא מעניינת אותי.
      מוכן להיות מאייר, אמן, שף או שיננית כל עוד זה מאפשר לי ליצור ולדבר באמצעות עבודותי.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden