כל מה שחשוב ויפה

איור עכשיו. מפגש 57: שחר קובר

כ-30 ספרי ילדים אייר שחר קובר בשמונה השנים האחרונות, מה שהופך אותו ללא ספק לאחד המאיירים העסוקים והפוריים בתחום, מה שנקרא מאייר במשרה מלאה, עניין מעט יוצא דופן בעידן שבו רבים כל כך עוסקים בשלל עיסוקים במקביל. ספר הילדים הראשון שאייר – "Engineer Ari and the Rosh Hashanah Ride" מאת דבורה בודין-כהן – יצא לאור ב-2006 ומתאר את נסיעת הרכבת הראשונה בארץ בין יפו לירושלים, בשנת 1892, בזמן השלטון העות'מני. בין הספרים שאייר מאז: "דוד קוסם" מאת לאה גולדברג בהוצאת ספרית הפועלים; "בערוגת הגינה" מאת ח"נ ביאליק בהוצאת הקיבוץ המאוחד; "על הגשר הקט" מאת עילם בן דרור בהוצא מטר; ועוד.

קובר, בן 34, הוא בוגר המחלקה לתקשורת חזותית בשנקר (2005). בתחילת דרכו אייר גם לעיתונות, אולם מה שתפס אז חלק גדול יותר מזמנו הצטמצם עם השנים, וכיום הוא מאייר מדי פעם בידיעות אחרונות ובגלובס. במקביל הוא עובד עם חו״ל, מתחיל ללמד השנה במחלקה לתקשורת חזותית בוויצו חיפה, ופעיל ב״קבוצת המאיירים הסודית״ בפייסבוק, שמשמשת כמקום שבו מאיירים יכולים לחלוק זה עם זה מידע.

בחו"ל יש ארט דירקטור שאתה יכול לדבר איתו בשפה שלך. עם רוב מעצבי ספרי הילדים בארץ נוצר קשר רק בסגנון של הנה הגריד ותעשה את שלך. יש פחות עם מי לשבת על סקיצות, לשמוע פתרונות אחרים, מה שמקפיץ את העבודה שלי פלאים. אני מקווה שהוצאות ישכילו להבין את האימפקט של העבודה המשותפת הזאת

shkober

"יש לי דף פייסבוק שאני מנסה לפחות פעם בשבוע להעלות אליו משהו. למה אני עושה את זה? אני לא בטוח. כמובן שעומדת מאחורי זה מחשבה שיווקית, שמשם תבוא עבודה. אבל זה גם מהנה, אתה מצליח להיות ככה בקשר עם יותר אנשים. בסופו של דבר זו עבודה מאד עצמאית, אתה חי בתוך ארבעת הקירות שלך, אני יותר מדי בתוך הסטודיו שלי עם עצמי. את הקהילה יצרנו בים השאר בקבוצה 'הסודית' של המאיירים בפייסבוק, שלמרות שהיא נקראת הקבוצה הסודית, כולם יודעים על קיומה.

"הקבוצה המקורית נוצרה בפורום בקפה דה מרקר. עם הזמן הבנו שאנחנו רוצים לדבר על דברים שלא כדאי שכולם יראו – כסף, תנאים, חוזים – ופתחנו קבוצה סודית בפיייסבוק שחברים בה כיום 90 אחוז ממאיירי ישראל. זה יצר קהילה, לאחר נסיונות במסגרות אחרות שלא צלחו. זה סוג של איגוד לא רשמי: יש שם חוזים לדוגמה, המלצות למחירי מינימום, תנאים מינימלים לעבודה על ספר ילדים, כמה עותקים לקבל בתמורה, כמה תמלוגים – דברים שאנשים לא יודעים איך להתנהל מולם, גם מאיירים ותיקים יותר. לא כולם משתתפים בדיונים אבל כולם רואים ומודעים למה שקורה שם. קורה מהפך, איטי אמנם, אבל זה קורה. אני אופטימי. וזה גם סוג של קבוצת תמיכה״.

 shkober15

"אני כל הזמן שולח זרועות לחו״ל. זה שוק יותר גדול והשכר יותר טוב. בהתחלה שלחתי תיק עבודות לכל הוצאה ולכל מגזין שמצאתי את הכתובת שלו בגוגל. היום יש לי סוכנים: אחד בלונדון, אחת בניו יורק ואחת במינכן. אני מקבל ככה 2-3 עבודות בשנה. יש הבדל גדול בין הסוכנים. הבריטי הוא לגמרי מתווך, אני שולח אליו את הסקיצות, הוא שולח ללקוח שמחזיר לו את ההערות שהוא מעביר לי וכן הלאה. האמריקאי הוא מתווך חוזי בלבד, יוצר קשר, מתאם ציפיות דדליינים, הצעות מחיר, ומאז אני לבד מול הלקוח. בכל מקרה ההבדל העיקרי לעומת עבודה בארץ הוא שתמיד יש לך ארט דירקטור.

"זו עבודה מאד שונה מהארץ. יש מישהו שאתה יכול לדבר איתו על קומפוזיציות, על צבעוניות, על קונספט. בארץ ברוב המקרים העבודה היא מול עורכת ספרותית וזו בעיה כי העורך הספרותי מגיע בדרך כלל מרקע של לשון וסיפור, לאו דווקא צבעוניות או קומפוזיציה. בחו"ל יש ארט דירקטור שאתה יכול לדבר איתו בשפה שלך. עם רוב מעצבי ספרי הילדים בארץ נוצר קשר רק בסגנון של הנה הגריד ותעשה את שלך. יש פחות עם מי לשבת על סקיצות, לשמוע פתרונות אחרים, מה שמקפיץ את העבודה שלי פלאים. אני מקווה שהוצאות ישכילו להבין את האימפקט של העבודה המשותפת הזאת. אתה יכול להיכנס לחנות ספרים, להסתכל על ספרי הילדים המאויירם ומיד לראות ספר שהיה ארט דירקטור או מעצב וספר שלא. מבחינתי היום זה קריטי.

"החסרון בחו"ל הוא שאת המילה האחרונה אומרת מחלקת השיווק, בעיקר בכל הקשור לעטיפה. אם אתה מאייר בסקלה צבעונית אפרורית, לא שמחה, אינטלגנטית מדי, מחלקת השיווק שהיא מעל הארטדירקטור תגיד שזה לא מספיק מוכר ויבקשו ממך לעלות בסטורציה, להגדיל את הדימוי, להפוך את העטיפה למשהו שיווקי יותר. בארץ זה פחות קיים ואני מברך על זה".

shkober17

"בהתחלה עבדתי בעיקר בקו ידני בעיפרון וצביעה בפוטושופ, היום אני עובד כמעט אך ורק על המחשב. זה משהו שקרה בשנה האחרונה. קניתי וואקום חדש ומתקדם וגיליתי שהוא הרבה יותר טוב. בכל מקרה אני תמיד מתחיל סקיצות ראשונות בנייר אבל מהר מאד עובר למחשב. כך או כך זה לא משנה איך אתה עובד, אם אתה משתמש בצבעי מים, בפנדה, בפוטושופ או בפלאש, כל עוד אתה שולט ויודע מה אתה עושה. ברגע שהמכחול או הוואקום לוקחים אותך לכיוון שאתה לא רוצה, כאן נוצרת הבעיה. לא משנה אם רואים שזה במחשב או לא, מה גם שהמחשב הוא מילה נורא גדולה להרבה טכניקות. הכל במבחן התוצאה, כל עוד זה עובד או עובד".

 shkober10

"למה ספרי ילדים? יש גרמי מדרגות שלא נפגשים אחד עם השני: מדד הכיף ומדד הכסף. בספרי ילדים יש לך חופש יצירתי גדול ויש לך בדרך כלל הרבה זמן לעבוד, כמה חודשים עד שנה. זה חופש יצירתי וגם פרסטיג'. מצד שני הסכום שמשלמים על איור ספר ילדים לא משתלם בדרך כלל. להרבה דברים שמאיירים עושים יש חיי מדף קצרים – עיתונות, פרסום, מוצרים, אפילו אפליקציות. לספר יש כמעט חיי נצח. עשית משהו, הוא ישאר לטוב ולרע. עשית משהו טוב אז בכלל. הייתי שמח לעבוד על אפליקציות פשוט לא הגיע עדין שום דבר מעניין לידיים שלי. אם יגיע אני לא חושב שאני אסרב. הייתי שמח לעשות דברים כאלה״.

shkober2

פוסט זה פורסם כחלק מהמחקר לקראת התערוכה אומת האיור שעתידה להתקיים בבית האמנים בתל אביב בשנת 2014. בלינק אפשר למצוא את כל הפוסטים שהתפרסמו עד כה בנושא.

shkober16

*כוכבית מייצגת שדות חובה

5 תגובות על הכתבה

  1. לימור

    שחר מלמד בויצו.

    1. yuval saar

      תיקנתי. תודה על תשומת הלב

      1. לימור

        תשובתו של שחר: "זה קורס איור ואנימציה, או ״פרה-פרודקשן״ במסלול לאנימציה. קונספט-ארט, עיצוב דמויות, רקעים, סטוריבורד…."

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden