איור עכשיו. מפגש 63: רחלי שלו

לפני כמה שנים הכירה המאיירת רחלי שלו מאיירת מברלין שביקרה באותה תקופה בארץ. לאחר שאותה מאיירת חזרה לגרמניה, פנה אליה קרדיולוג, שהיה בעברו כוכב נוער, שהחליט להקים הוצאת ספרי ילדים שתוציא רק ספרי ווימלבוך (wimmelbuch) – ספרים שבדומה לספרי וואלדו או איפה איפה, צריך לחפש דמות שמופיעה בכל כפולה, בהבדל משמעותי: במקום דמות אחת שצריך לחפש כל הדמויות ממשיכות מעמוד לעמוד. אותה מאיירת המליצה על שלו ״וככה יום אחד קיבלתי מייל שאמר הייתי רוצה שתעשי לי ספר רק עם ציורים, תבחרי בין שני נושאים, מכשפות ואני לא זוכרת מה השני״, נזכרת שלו, ״ואני כאילו, מכשפות, מכשפות! הספר יצא ב-2010 והיום אני עובדת על ספר שמתרחש בישראל וייצא ב-2014. אגב, היום הוא כבר לא קרדיולוג, ומתרכז רק בענייני ההוצאה״.

שלו, בת 32, בוגרת מסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית בצלאל (2005). במקביל לעבודתה כמאיירת במגוון תחומים היא מאיירת גם לעיתונות – טור קבוע של אודטה שמתפרסם במעריב כמעט עשר שנים, ״אני יודעת מלא טיפים על איך להסיר כתמים…״ וגם בידיעות אחרונות, שבעה ימים, כלכליסט, ״עיתון שמעריך את המאיירים שלו, הם מזמינים אותנו למסיבות שלהם, זה לא קורה בעיתונים אחרים״, עכבר העיר, את, עלמה, טיים אאוט ״ועוד כל מיני מגזינים של כל מיני רשתות שקרסו״.

 

״העבודה על ספרי ווימלבוך היא עבודה מטורפת. יש לי טבלת אקסל ענקית שמכסה את הקיר שמפרטת כל דמות איך היא מתפתחת ואיך היא מצטלבת עם שאר הדמויות מעמוד לעמוד. זו עבודה שלוקחת כמה חודשים טובים, השאלה כמה עוד אתה עושה תוך כדי. זה משקף בצורה יפה את הנדיבות שיש באיור, כשאתה מגלה בדיחה, כשאתה מרגיש שהמאייר סיפר לך סוד שרק אתה הבנת או ראית. גם בתכנון של ספר כזה יש את הנדיבות הזו, שהסוג הזה של איורים מאפשר.

״מכיוון שהנושא הוא מכשפות אז הספר מלכתחילה מתאים לשוק האירופאי ומשם הגיעו גם מקורות ההשראה. ככלל אני חושבת שהקו שלי מתאים לאירופה באיזושהי מידה. כבר בתחילת העבודה שלי כמאיירת נסעתי לבולוניה וראיתי שגרמניה היא מדינה שמתאימה לסוג האיור שלי, ולשמחתי לא הייתי צריכה לשנות את הקו.

״היום, כשאני עובדת על הספר השני בסדרה שמתרחש בישראל, השתדלתי לנסוע למקומות שציירתי וראיתי כמה שזה תורם כשאתה נמצא באותו מקום. כשנסעתי לאוסטריה וגרמניה כל כך הצטערתי שלא הייתה לי נסיעה כזו לפני שהתחלתי לעבוד על הספר. ראיתי כל כך הרבה אלמנטים שיכולתי להוסיף בדיעבד. לדוגמה, גיליתי שאין בית באירופה שאין לו ערימה של בולי עץ בחוץ. הבנתי את החשיבות של להיות במקום שאותו מציירים״.

 

״תמיד הייתי מעורבת במגוון רחב של פרויקטים, זה נורא משתנה, כמו עבודה עם משרדי פרסום, מיתוג, פרויקטים אמנותיים, ספרים בחו״ל, תערוכות, לוחות שנה ועוד. תמיד יש עוד דברים, זה הכיף של האיור. זה משהו שאני רוצה להרחיב הרבה זמן מתוך השינויים שקורים בפרינט: עד עכשיו התכחשתי למשבר של הפרינט, ואני אמשיך עם הספרים, אבל אני רוצה גם לאייר ספר שאני אכתוב.

״העבודה בעיתונות ובספרי הילדים היא כלוב של זהב: תמיד תגיע עבודה, תמיד תהיה עסוק, אבל בגלל שהמצב של העיתונות לא מזהיר, וספרי הילדים זה נהדר אבל לא כלכלי בעליל, זה מציב לך אתגר שאני רואה אותו בצורה חיובית. בשנתיים האחרונות התחלתי גם ללמד ואתה צריך לחשוב לאיזה כיוונים אתה לוקח את העבודה שלך. יש עכשיו כל מיני פרויקטים, שום דבר לא סגור, שאני מחכה לראות מה מהם ייסגר: באפליקציות, בתחום האמנות, המסחרי, בכתיבה ועוד. נראה מה ייצא ומה לא״.

״יצאתי מבצלאל עם תיק עבודות מאד ורסטילי, היו שם עבודות בסגנון וקטורי וגזרי ניר ועפרון ומחשב ועוד, אבל לאט לאט התפקסתי. אני עדין מנסה לפתור כל פרויקט בצורה שהכי מתאימה לו אבל רוב העבודה היום היא עיפרון – שמצאתי אחד ספציפי שאני מזמינה כמויות שלו מחו״ל – עם הפרגמנט המדויק, ואז צביעה במחשב. זה כיום הקו המזוהה שלי – טכניקה של עפרון ומחשב. באופן אישי אני נשארת עם העפרון כי הקונטורים הם האלמנט הכי חזק באיורים שלי וחשוב לי שזה יישאר בעיפרון. אני לא מרגישה שאני יכולה להחליף אותם בוואקום ואני גם לא רוצה. זה גם החלק שאני הכי אוהבת. כשאני באה לצבוע זה משתנה, כי היתרונות של הצביעה הממוחשבת עולים על כל צביעה ידנית בגלל המשטחים האחידים, ובגלל הקלות שבה אני יכולה לבחור את הצבע״.

 

״הרמה היום הרבה יותר גבוהה בארץ מאז שסיימתי את הלימודים. אני אוהבת לבקר בתערוכות הבוגרים ואתה רואה מלא סגנונות לעומת פעם כשהיו הולכים למקומות מאד בטוחים. פעם היית רואה מעט שיטות עבודה וכולן היו ׳בטוחות׳ – מגזרות נייר, קולאז׳, טרייסינג. היום כל אחד ממציא את עצמו וזה נורא יפה לראות את זה.

״בנוסף, כשאתה סטודנט, או כשאתה יוצא לעולם, אתה מאד ביקורתי לגבי כל קו, לגבי כל כתם, זה עובד וזה לא, כמו שלימדו אותך. אבל כשאתה נכנס לעולם אתה תופס פרופורציה ומעריך עוד דברים כמו התמדה של מי שעובד בתחום. אנשים יכולים לצייר מהמם אבל לא תראה שום דבר שלהם יוצא החוצה. זה גם דבר שראוי להעריך, מי שעובד ומתמיד״.

 

״באופי שלי אני אופטימית. בשנה א׳ השתתפתי בתערוכה של אגודת המאיירים. הייתה כתבה וכל המאיירים שהתראיינו נורא התלוננו ובכו על מצב האיור בארץ, שאין עבודה, ואז היה כתוב משהו כמו ׳רחלי, אולי בגלל גילה הצעיר, אופטימית יותר…׳. לא היו לי חששות כשסיימתי את הלימודים, זה היה הדבר שלי והלכתי על זה; הייתי פרילנסרית מהרגע הראשון. בהתחלה אתה פשוט שולח, שולח, שולח ולאט לאט צובר תאוצה עד שיש כבר נפח של עבודה. טוב לי להיות מאיירת. רק תן לי עיפרון, זה הקטע שלי״.

 

פוסט זה פורסם כחלק מהמחקר לקראת התערוכה אומת האיור שעתידה להתקיים בבית האמנים בתל אביב בשנת 2014. בלינק אפשר למצוא את כל הפוסטים שהתפרסמו עד כה בנושא.