כל מה שחשוב ויפה

איור עכשיו. מפגש 71: שרי כהן

הפעם הראשונה שנתקלתי בשמה של שרי כהן, הייתה כשקיבלתי לידי את ספר הביכורים של שפרה קונרנפלד, ״החצי השני של הלילה״. התוצאה הייתה מסקרנת ומושכת את העין, ומוקדם יותר השנה הצגתי את העטיפה במסגרת התערוכה שאצרתי בטרמינל עיצוב בת ים, ״100 ספרים. 200 עטיפות״. הקשר עם קורנפלד, אגב, המשיך, ובשנה האחרונה היא מאיירת את הטור הקבוע שלה שמתפרסם מדי שבוע במעריב.

כהן, בת 35, בוגרת מסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית בשנקר (2010), גדלה בארצות הברית ועשתה שם תואר ראשון בספרות. כשהגיעה לארץ החלה לעבוד בעיתונים בשפה האנגלית אבל הרגישה שהשפה מגבילה אותה, וכתוצאה מכך חזרה לצייר. אז היא הבינה שזה מה שהיא רוצה לעשות והלכה ללמוד בשנקר. לאחר הלימודים החלה לעבוד כשכירה בסטודיו לעיצוב ולאחר שנה וחצי החליטה לצאת לדרך עצמאית ולהתפרנס מאיור.

מה שאני אוהבת באיור זה שהוא לא אליטיסטי, אני לא מאיירת כדי לתלות על קיר, אני אוהבת שזה מודפס בספר או בעיתון, שזה לא משהו חד פעמי שסגור בגלריה, שזה מסתובב בין אנשים

 

scohen

״בזמן האחרון אני בעיקר מציירת בדיו, סורקת בפוטושופ, צובעת ומרכיבה. למרות שהמחשב הוא כלי מאד מאד שימושי, אני אוהבת את התחושה הידנית באיור, את הקו היותר חי, כשנכנסת מקריות לתוך הקו. יש משהו לא צפוי בקו הידני, זה לא בדיוק הקו שאתה אומר למחשב מה לעשות. במחשב אני אוהבת את השליטה שהוא מאפשר לי, בעיקר בכל הקשור לצבעים, וכמובן שהוא מאפשר לסדר את האלמנטים, להתחרט, לסדר אחרת וכן הלאה.

״בעידן הדיגיטלי זה כיף לדעת שלדברים שאני עושה יכולים להיות חיים נוספים, שהם יכולים לעלות לאינטרנט ולהסתובב בעולם מעצמם. בכל מקרה צריך לא להתבלבל בין מה שמקבל הרבה תגובות לבין מה שאני רוצה לעשות. מה שמקבל הרבה לייקים זה לאו דוקא מה שאני אוהבת, חשוב לא ללכת רק אחרי הלייקים של הקהל״.

maariv-glasses

״יש היום חשיפה להרבה יותר מאיירים וסגנונות, זה נורא כיף לראות מנעד רחב כל כך. אני לא יכולה לחשוב אפילו איך לפני 30 או 40 שנה אנשים נחשפו למקורות השראה. אחת התוצאות של החשיפה לעולם היא היזמות: הרבה אנשים ומאיירים צעירים מארגנים פרויקטים ותערוכות, יוצרים קהילה, וזה מגניב. כולם נורא מתעניינים בפרויקטים אחד של השני, דוחפים אחד את השני, משתפים פרויקטים של אנשים אחרים. חלק גדול מזה מגיע ממאיירים שרוצים להרים תערוכה ופשוט מזמינים מאיירים אחרים להשתתף״.

maariv_scapegoats

״אני מאד אוהבת לעבוד על אדיטוריאלז, אוהבת להגיב לטקסט, אוהבת שהאיור עובד יחד עם מה שכתוב, שהוא נותן רובד אחר לטקסט. הטור במעריב זו הזדמנות גדולה, מהתחלה נתנו לי לעשות מה שאני רוצה פחות או יותר, נתנו לי מקום שיכולתי לנסות בו דברים חדשים, וגם להוציא את זה לעולם, שזה יתפרסם.

״תמיד כשמשהו מודפס אתה חושב עליו בצורה אחרת, אתה מבין דברים נוספים. אפילו שאני כמעט ולא רואה את האיורים שלי מודפסים בעיתון הפיזי, מבחינתי הם כאילו נשארו על המסך, כשאני יודעת שהם מודפסים ושאנשים מגיבים אליהם ורואים אותם, שכולם יכולים לראות אותם, זה עושה משהו, משפיע על איך שאני חושבת, על מה עשיתי טוב או לא טוב. כשאתה תולה משהו על הקיר אתה ישר רואה אותו בצורה אחרת״.

maariv-aquarium

״התפקיד הראשי של מאייר הוא קודם כל לתקשר בצורה ויזואלית ולספר איזשהו סיפור שיהיה אפשר להבין. מה שאני אוהבת באיור זה שהוא לא אליטיסטי, אני לא מאיירת כדי לתלות על קיר, אני אוהבת שזה מודפס בספר או בעיתון, שזה לא משהו חד פעמי שסגור בגלריה, שזה מסתובב בין אנשים. זה אולי ההבדל מבחינתי בין איור לאמנות במובן מסוים. באיור יש גם בדרך כלל בריף, שאתה פותר בעיה בצורה יצירתית, פותר בעיה בצורה ויזואלית״.

maariv_rabbis

פוסט זה פורסם כחלק מהמחקר לקראת התערוכה אומת האיור שעתידה להתקיים בבית האמנים בתל אביב בשנת 2014. בלינק אפשר למצוא את כל הפוסטים שהתפרסמו עד כה בנושא.

book-cover

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. שמרית

    תודה על הראיון, שרי אדירה!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden