כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

איור עכשיו. מפגש 80: ליאורה גרוסמן

מעל 250 ספרי ילדים איירה ליאורה גרוסמן בארץ ובחו״ל, ״אני לא זוכרת בדיוק כמה, מדי פעם אני סופרת בחמישימים״, היא אומרת בחיוך. לפני כעשר שנים אצרה גרוסמן – בת 47, בוגרת המחלקה לעיצוב גרפי בבצלאל (1991) – את התערוכה Israillustrators, תערוכה נודדת של 15 מהמאיירים המובילים בארץ, שייצגה את ישראל בירידי ספרות ברחבי העולם. בהמשך השנה היא תאצור תערוכת איור ספרי ילדים שתעסוק בנושא המקומיות באיור ספרי ילדים בישראל מאז קום המדינה.

העבודה על התערוכה החלה לאחר שבשנה שעברה היא איירה את ״ביום שמש בהיר״ מאת טלי כוכבי, שביקשה ממנה לצייר את הרחוב שבסיפור לפי הרחוב שבה גדלה, בנוה שאנן בחיפה. גרוסמן הסכימה, ביקרה בשכונה וצילמה תמונות שישמשו לה כרפרנס. אחד הצילומים שעל פיו היא עבדה היה שלט של רחוב שלום עליכם. מכיוון שהשם היה ארוך מדי, היא קיצרה את שמו לרחוב שלום.

לאחר שסיימה את העבודה על הספר היא סיפרה עליו בהרצאה לילדים בבית ספר והראתה להם את האיורים. מה שהטריד את הילדים, שהיו בכיתות ב׳-ג׳, היה שהכיתוב בשלט הרחוב מופיע גם בערבית. ״סיפרתי להם שזה בחיפה ושהכל כתוב שם ככה. אז הבנתי שזה לא שהילדים מוטים פוליטית, הם פשוט לא ראו משהו כזה בספר ילדים בארץ. זה היה להם חדש. התחלתי לבדוק כמה מאיירים מציירים את המקום הזה שבו אנחנו חיים, וכשהם מציירים – מה הם מציירים. זו הרי בחירה שלך, מה אתה בוחר להכניס לאיור, ואז גיליתי אוצר בלום״.

היום יש מחזורים על גבי מחזורים של חבר׳ה סופר מוכשרים, אבל הבעיה שבעיני הם אסכולה: האיור שלהם הולך לכיוון אחר גמרי, הוא מושפע מהמחשב. הם פשוט יותר מדי דומים

 

lgrossman

״למשל, דמות הילד הישראלי. מאז ומתמיד, בגלל תפיסת כור ההיתוך, הוא נהיה ילד כל–ישראלי, שיהודה אטלס ניסח ודני קרמן צייר. המאיירים ברחו כמו מאש מהעיסוק האתני ורק בשנים האחרונות התחילו להתעסק עם זה קצת. אני זוכרת שעבדתי על ספר ורציתי גיבור אתיופי, אבל ההוצאה לא הסכימה. הם אמרו שהם לא קהל היעד שלנו.

״או נוף ישראלי: שדה חרוש, שלושה ברושים ומגדל מים – ראיתי הרבה ציורים כאלו של אמנים שונים וכשניסיתי למצוא איפה הנוף הזה, ללכת ולצלם אותו, הבנתי שזו קלישאה: זה מהראש, הכל יצוגים של מקומות שלא קיימים באמת. אז הבנתי שיש לי נושא רחב לתערוכה, שתעסוק במה מאיירים מכניסים ומה הם משמיטים, איך הם מתארים את הילד ואת הרחוב הישראלי, איך הם מתארים מקומות ספציפיים שהם מכירים, האם יש התיחסות לילדים ממוצאים שונים, וכן הלאה.

״אני לא מצפה לעשות פוליטקליקורקטיזציה לעולם האיור. אפילו אם אתה מצייר ילדים כחולים, אם הם באותו גוון כחול הם קבוצה הומוגנית מבחינה אתנית. זה משהו שחסר לי, ואני מודה בלי בושה שיש לי מודעות חברתית״.

amalia's-croc-2

״כשנכנסתי לתחום איור ספרי הילדים, אחרי הלימודים, רמת העיצוב וההפקה בארץ הייתה ירודה ביותר: איורים נחתכו באמצע, אנשים שינו צבעים של איורים על סמך דעתם. מאז הרבה נעלמו, בעקבות ההצפה של כל כך הרבה מאיירים מוכשרים בשנים האחרונות.

״אני עשיתי כמיטב יכולתי לעשות הכי יפה, והייתי ידועה בתור ׳דוקטור טקסט׳: אני יודעת לייצר נרטיב חזותי שתומך בטקסט עילג, שהילד יכול לא לקרוא את הספר. גולת הכותרת הייתה כשקיבלתי מכתב מילדה שכתבה: אני הכי אוהבת את הספר, אבל הסיפור לא נכון. הנה הסיפור הנכון. היא פשוט כתבה סיפור אחר לאיורים שהופיעו בספר״.

character-design-lr

״יצאתי מבצלאל בעידן של כוכבים, סופרסטארז. כל אחד היה כוכב המחזור שלו, וידעת מיהם מבלי שהיית צריך שהם יהיו חברים שלך. היום יש מחזורים על גבי מחזורים של חבר׳ה סופר מוכשרים, אבל הבעיה שבעיני הם אסכולה: האיור שלהם הולך לכיוון אחר גמרי, הוא מושפע מהמחשב. יש המון אפשרויות שאין כל כך עם איור ידני – לדוגמה, לעבוד בגדול על המסך ואז להקטין, או לעשות המון פרטים, טקסטורות וקולאז׳ים.

אלה לא ליאונרדואים ומיכלאנג׳לואים; האמנות יותר גדולה מסך אמניה, הזרם יותר גדול מגליו. אני מרבה להסתכל על מה שקורה מסביב, ואני שופטת המון פעמים לפי מה אני זוכרת אחר כך, והרבה פעמים אני לא זוכרת. אני ממש יכולה להגיד את מי אני זוכרת, אולי שלושה שמות״.

lgros7

״זו פשוט אסכולה, הם פשוט יותר מדי דומים. הם עובדים בצורה מפורקת, במיוחד בכל מה שקשור לעיצוב הדמויות שלהם. הבת שלי פעם אמרה על דמות בספר שהיא אהבה, שהיא אוהבת את הגיבור, ׳אני רוצה שהוא יהיה חבר שלי, אני רוצה שהוא יבוא ליום הולדת שלי׳.

״מאחר שצרכן הקצה שלך הוא בכל זאת הילד, לא אכפת לי באיזו שפה חזותית הגיבור בנוי, אבל הילד צריך לרצות להיות חבר שלו ולהזמין אותו ליום הולדת שלו. זה היעד שלנו. יש היום המון עיסוק בקומפוזיציה, בצבע – וזה יפה, העיניים נשרפות מרוב שזה יפה, אני בוערת מקנאה – אבל אז אני לא זוכרת את זה. אני לא רוצה להיות חברה של הדמויות, וזו בעייה״.

lgros1

״אני אוהבת את העבודה הידנית. יום אחד אחת העורכות שאני עובדת איתן שאלה אותי אם לקחתי את קורס הפוטושופ שמלמד את כל המאיירים לעבוד בטכניקות עכשוויות. אמרתי לה ׳לא, אני אמורה לעשות?׳. נכנסתי לחרדה, אמרתי שזו שירת הברבור, גמרנו, הגענו לישורת האחרונה, צריך לתלות את העפרונות. אבל אז הבנתי שאני לא יכולה לעשות אמנות בצורה שלא מסבה לי עונג, ומה שמסב לי עונג זה לצייר בידיים ולפתח עוד ועוד את הטכניקה שלי.

״בנוסף הבנתי שככל שמסביב הכל נהיה יותר ממוחשב ככה הנראות של מה שאני עושה תהיה גדולה יותר. אין צורך לשנות טכניקה ולהפוך את החברבורות, אבל כן יש סיבה להשתדרג, זה תמיד נכון. זה תהליך שאני פשוט צריכה לעשות בצורה שנכונה לי. יש מאיירים שלא התפתחו עם הטכניקות שלהם, זה גם ככה כל כך קשה להיות אמן מבוגר בכל תחום.

״הצעירים באים ועושים את הדבר החדש ללא מאמץ ואתה צריך למצוא את העולם שלך בתוך זה. אם אתה מנסה לעשות כמו, זה יוצא פאתטי. אפשרות שנייה היא לקחת את מה שאתה עושה עד הקצה, וזה מה שאני מקווה שאני עושה. אני מעריכה את אלו שאומרים זה אני ואני אעשה את מה שאני יודע לעשות עד זקנה ושיבה, אין צורך לזוז מזה, בזה אני מזוהה״.

lgros2

״העבודה על התערוכה Israillustrators נבעה מכך שבדיוק כמוך, חשבתי שקורים פה דברים נהדרים ושאף אחד לא יודע עליהם. זה היה העידן שלפני פייסבוק, כשהביתן הישראלי בבולוניה נראה כמו בשנות ה-60. בתערוכה ההיא השתתפו 15 מאיירים. אם הייתי עושה אותה היום הייתי מכניסה הרבה יותר. אז החלטתי שאני מציגה את אלו שאני מעריצה באיור הישראלי ולא את החדשים בהכרח. היום גם הייתי עושה לתערוכה הרבה יותר יחסי ציבור בארץ. האיור צריך להיות הרבה יותר בפרונט״.

my-garden-05

פוסט זה פורסם כחלק מהמחקר לקראת התערוכה אומת האיור שעתידה להתקיים בבית האמנים בתל אביב בשנת 2014. בלינק אפשר למצוא את כל הפוסטים שהתפרסמו עד כה בנושא.

   lgros3

5 תגובות על הכתבה

  1. רחל קנופ

    אוהבת את איוריך הידניים הכל כך נפלאים ומלאי ההבעה. תודה על מה שהינך, רחל

  2. שמרית

    אפשר ללמוד מחשב כעוד טכניקה אבל אני ממש לא חושבת שחייבים. אפשר תמיד להרחיב ולהתקדם בתוך הטכניקה שאיתה אתה עובד, זה תלוי רק אם בא לך לנסות משהו אחר. ובהקשר אחר, הראיון היה הזדמנות לראות עבודות של ליאורה גרוסמן שלא ראיתי לפני, תודה!

  3. נוני

    אין כמוך ליאורה!

  4. גלעד

    כל מפגש עם ליאורה, גם אם הוא וירטואלי וחד-צדדי, הוא חוויה מלמדת, מעשירה ומעניינת. מאיירת נפלאה ואדם נדיר.

  5. דריה

    ליאורה נהדרת. מרצה נפלאה. כל מפגש איתה הוא חוויה אנושית וחוויה מלמדת. האיורים שלה הם שילוב של תמימות ילדותית עם עומק של בנאדם מבריק וידיי זהב. וזה חשוב שיש אדם שאומר תמיד את דעתו בכנות.

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden