כל מה שחשוב ויפה

איור עכשיו. מפגש 91: נועה שניר

ביום שהסתיימה תערוכת הבוגרים שבה הציגה את פרויקט הגמר שלה, נסעה נועה שניר לברלין לחופשה, שם פגשה את בן זוגה הגרמני; מאז היא גרה בעיר. שניר, בת 27, היא בוגרת מסלול איור במחלקה לתקשורת חזותית, בצלאל (2012). במסגרת שבוע האיור 2014 יהיה אפשר לראות כמה מעבודותיה בתערוכה אומת האיור שתתקיים בבית האמנים בתל אביב.

האיור הראשון שלה לאחר הלימודים היה למגזין עיניים, לאחר מכן פרסמה איור במגזין Anorak הבריטי לילדים, ומשם זה המשיך. ״בהתחלה לא היה לי מושג מה עושים, פשוט שלחתי מיילים בכל פעם שחשבתי שמישהו אולי ירצה לדבר, להתעניין במה שאני עושה. שלחתי את לחמי במין נאיביות נורא גדולה, ולפעמים זה עבד. לאחר שעבודותיה התפרסמו במגזין המקוון it's nice that המייל שלי פשוט התמלא. רק אז הבנתי את הכח של הדבר הזה: מה שלא הצלחתי לעשות בחצי שנה כתבה אחת שם עשתה. מאז זה איזון עדין בין מי שפנה אלי לבין מי שאני פונה אליו, וכיום זה בעיקר איור עיתונות, הרבה לארצות הברית ולאנגליה״.

לא מזמן איירתי שער למגזין באקריליק, אחרי תקופה של כמה חודשים ממוחשבים בלבד, ואני לא יכולה לתאר את התחושה הזו – נכנסתי לסטודיו ופתחתי שפורפרות צבע, והיתה לי התרחבות כזאת בלב של ׳הנה, הגעתי הביתה׳. בחיים לא היתה לי חדוות עשייה על המחשב כמו שיש לי עם נייר וצבעים

 noasnir

״בברלין מורגשת קצת יותר חזק תופעת ׳האיור הטרנדי׳, הרעה החולה שמגיעה לכל מקום… אני מרגישה שלשוק האיור בגרמניה יש יותר קבעון, הגרמנים לא שחררו, ואני חושבת שזה לא במקרה שלא היה לי אף לקוח גרמני בשנתיים האחרונות. יש סובלנות באיור, מצד שני – ואני מרגישה את זה ביתר שאת – יש יותר מדי סובלנות לבינוניות. יש בברלין שובע שלפעמים הוא לא לטובת היצירה.

״בישראל יש פחות דגש על ריאליזם, אנטומיה ופרספקטיבה, היסודות של העולם הישן, לטוב ולרע. העולם משתנה. במהלך הלימודים, בגלל שאני לא רשמת מעולה וקשה לי להבין איך דברים נראים באמת, הרגשתי שאני לא אוכל להיות מאיירת טובה. עד שהבנתי שחשוב לדעת לרשום ולאתגר את עצמך, ושזה לא זה מה שיעצור אותי מלהיות מאיירת טובה. לשמחתי יש לי מזל שאני חיה בתקופה שיש המון דברים אחרים שאני יכולה לפתח, ואני חיה בשלום עם העובדה שאני לא יודעת לאייר כפות ידיים…״.

Noa_Snir_Arabian3

״במהלך העבודה על פרויקט הגמר שלי – גרסה למבוגרים של סיפורי אלף לילה ולילה – הסתכלתי על הרבה איור איסלמי, מיניאטורות פרסיות, איור סיני ויפני מסורתי – והבנתי ששם טמונה השראה מבחינתי. זה דבר שמלווה אותי מאז – אני מרגישה שהפתרונות האיוריים והעיצוביים קיימים כבר, בצורה די מושלמת בדרך כלל, ביצירות בנות מאות שנים. צריך רק לפקוח עיניים ולהסתכל. מאז הרבה פעמים כשאני נתקלת בבעייה כזו או אחרת אני פונה לאנתולוגיות של אמנות עממית ודתית, או לחילופין משוטטת בין עבודותיהם של אמני הרנסנס – בכל מקרה, מבחינתי מקורות ההשראה נטועים חזק בעבר ולאו דווקא בהווה״.

Noa_Snir_Politics1

״בשנה האחרונה הבנתי שהמחשב הוא עוד כלי עבודה שאני צריכה לנצל אותו לטובתי ולא לתת לו להשתלט עלי, אבל זה יקח לי כמה שנים להבין עד הסוף מה עושים איתו. בברלין לקחתי קורס באיור דיגיטלי ונפרדתי מהמון חרדות שהיו לי, כי אני לחלוטין אדם של עבודה ידנית; מבחינתי הכל מתחיל בעפרון ונגמר באקריליק. אני לומדת לעבוד עם המחשב עכשיו, מתוך הבנה שזה עוד כלי שרצוי לרתום לטובתי.

״אפילו אין לי סמארטפון, אני לא מאד מחוברת. אין לי אינסטגרם ולא פינטרסט, אבל אני רוצה לחשוב שאני מעודכנת. בתקופת הלימודים הייתי יותר חשופה למה שקורה ׳עכשיו׳ בצורה יותר מודעת, אבל בשלב מסוים אתה מגיע לרוויה״.

Noa_Snir_Arabian7

״בסופו של יום אני תמיד מעדיפה לעבוד עם מכחול. אנשים עושים דברים נפלאים היום באיור דיגיטלי והאפשרויות שזה פותח הן נהדרות, אבל תהליך העבודה הרבה פחות מלהיב אותי כשאני צריכה לשבת מול מחשב.

״לא מזמן איירתי שער למגזין באקריליק, אחרי תקופה של כמה חודשים ממוחשבים בלבד, ואני לא יכולה לתאר את התחושה הזו – נכנסתי לסטודיו ופתחתי שפורפרות צבע, והיתה לי התרחבות כזאת בלב של ׳הנה, הגעתי הביתה׳. יש הרבה סיבות פרקטיות מבחינתי לאייר דיגיטלי, ובגלל שזה כלי חדש מבחינתי זה מאתגר אותי מחדש בכל השאלות הבסיסיות והחשובות על האופי של האיור שלי, אבל בחיים לא היתה לי חדוות עשייה על המחשב כמו שיש לי עם נייר וצבעים.

״בהתחלה התכוונתי להגיד שזה בכלל לא משנה באיזה טכניקה משהו נעשה אלא רק אם הוא טוב/מעניין אותך/מרגש אותך וכו׳, אבל אני כנראה קצת אולד-סקול בנפשי וקשה לי להגיד את זה בלב שלם״.

Noa_Snir_Tiberius

״אני חושבת שאחת ההבנות שנחתו עלי בברלין היא שיש המון נישות לאיור שלא יכולתי לדמיין לעצמי לפני שנחשפתי אליהן. אני הכרתי בעיקר איור עיתונות וספרי ילדים, ובברלין הבנתי שהסקאלה רחבה בהרבה, מקצה לקצה – מאיור תעשייתי ועד איור שנושק לאמנות, יש המון מרחב לפעול בתוכו.

״מצד אחד זה מעודד, כי יש תחושה שזה מקצוע אמיתי שלא צריך להסביר אותו פה. מצד שני להיות מאיירת בתחילת דרכה גם פה זה מסלול לא קל, עקב-בצד-אגודל, ולפעמים יש תחושה שאולי דווקא בעיר כזו, רווית תרבות ואמנות, זה אפילו עוד יותר מתסכל. אבל אין שום דבר אחר שאני מסוגלת לדמיין את עצמי קמה לעשות כל בוקר, ולכן אני שלמה עם ההחלטה הזו.

״יש פה מין מרחב ממש פתוח שנותנים לך להתבטא בו ולא יושבים לך על הראש יותר מדי, כל עוד אתה מקפיד לא להיעלם ולענות. לתחושתי לא טרטרו אותי, כיבדו אותי בתור מאיירת, עברתי חוויה ממש טובה עם העורכים. הם יודעים שלמאייר יש דיעה עצמאית משלו, מכבדים את זה, ויש סיבה שבחרו בך. זה כיף בסך הכל״.

Noa_Snir_Anorak

פוסט זה פורסם כחלק מהמחקר לקראת התערוכה אומת האיור שעתידה להתקיים בבית האמנים בתל אביב בשנת 2014. בלינק אפשר למצוא את כל הפוסטים שהתפרסמו עד כה בנושא.

   Noa_Snir_TLV

*כוכבית מייצגת שדות חובה

2 תגובות על הכתבה

  1. עירית

    סגנון האיור של נועה פשוט מקסים! הצבעוניות כובשת. מאוד מסקרן אותי לעיין בספר "סיפורי אלף לילה ולילה" למבוגרים שאיירה. האם הוא יצא לאור?

    (תיקון קטן: "שפופרות", ולא "שפורפרות".)

  2. עודד וולף

    תקרא את המאמר אולי יתן לך רעיונות…

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden