כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

מתוך תערוכת הבוגרים של המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, 2015

4 תגובות על הכתבה

  1. סטודנט

    חבל שצוות האוצרים חשב בעיקר איך לייצג את הסטודיו של עצמו ופחות על איך לייצג את הסטודנטים בכבוד. יש עבודות שנתלו בכל מיני פינות נסתרות, בגדלים מביכים, באיחור היסטרי מפתיחת התערוכה וללא שמות היוצרים (שחלקם נוספו, באיחור של שבוע מפתיחת התערוכה).
    מנוכחות של מספר ימים במהלך התערוכה ניכר שהרבה מבקרים לא מבינים חלק ניכר מהעבודות, או החלטות אוצרות תמוהות כמו עומס היסטרי של עבודות במקום מסוים, אל מול קירות שלמים שנותרו ריקים ונותנים תחושה של דלות ומחסור.
    שלא לדבר על הפערים העצומים בין המספר, הגדלים והמיקום של עבודות הסטודנטים שהם "חביבי המחלקה" לכאלה שקצת פחות.

    מרוב עצים לא רואים את היער.

    1. סטודנט 2

      מילים כדורבנות. נכשה כאן שימוש ציני בעבודות של תלמידי המחלקה כדי לקדם את הסטודיו המוצלח גם ככה. אין ספק שלמעט האוצרים והמבקרים שזכו להדרכה מראש המחלקה אין כאן הבנה בסיסית של איך להציג עבודות, אדרבא 300 שכאלה. חוסר אירגון, בלאגן, קירות ריקים, ערבוב העבודות ורמת גימור נמוכה ממש יש בשפע. כסטודנט במחלקה קשה שלא להיזכר בכל אותם מרצים שביקשו שארבע שנים הטיפו לנו על כך שלא משנה כמה העבודה שלנו טובה, אם אנחנו מגישים אותה כשהיא עקומה, מקומטת, ובכלל אי אפשר להבין היכן היא מתחילה ועבודה של חבר נגמרת אז נכשלנו, ועדיף להוריד אותה מהקיר מאשר לדבר עליה. גם כאן, היה עדיף לבטל את פתיחת התערוכה מאשר להציגה לא גמורה, מבולגנת ובעיקר לא מכבדת את הסטודנטים.

      1. סטודנט 3

        ככה זה כשתכנון ההקמה לקוי, מבולגן, לא מתוכנן ולא עומד ביעדים של עצמו. אייפדים ואייפונים עם לייסטים מאולתרים על הקירות (כנראה לא ככה אפל תכננו שהמוצרים שלהם ייראו), מכשירים שלא עובדים מסיבות כאלה שונות ומשונות, תגי שם חסרים ויתר הפתעות. העיקר לעבוד ימים שלמים- פול גז בניוטרל, תוך הוראות סותרות ומבולבלות ובהמתנה אינסופית למקדחה האחת הקיימת בבצלאל.

        1. בוגרת המחלקה ומבקרת בתערוכה

          סטודנט 1,2,3 היקרים (בואו נישאר כולנו בעילום שם.. כי ככה הכי קל..),
          בתור בוגרת המחלקה אני יכולה להזדהות עם התחושות הקשות איתן אתם יוצאים מהסיטואציה הקשוחה והכמעט-בלתי-אפשרי-לצאת-ממנה-טוב הזאת של תערוכת הסיום. הרי לא שפכנו את הקרביים שלנו בשביל שבסוף נצטרך להצניע, או להתפשר, וגם לא לחלוק עם אחרים.ות מקום על פודיום הנצחון.
          אולי כי אני חיצונית לכל סערת רגשות ולתחושות קיפוח, וכי אני לא מודעת לאילוצים הטכניים והתקציביים וכו'- אני יכולה לומר כי זו התערוכה הכי מתקשרת והכי נקייה, שנתנה את המקום הכי ראוי לכל אחת מהעבודות. גם אם הן היו צריכות לעבור שינויים לצורך הצגתן בתערוכה (מה שבד"כ קורה דרך אגב… זה הקטע באוצרות…).
          זו הפעם הראשונה מזה שנים שהצלחתי להסתובב בתערוכה ואשכרה להבין את משמעות הבחירה של מיקומי העבודות. היה שם את ההיפך מגיבוב בלתי מובן של מאות עבודות שאין בינהן כל קשר…
          החללים והקירות ה'ריקים' הם דווקא אלה שאפשרו נשימה, הפנמה, מיקוד ! והעבודות במקומות ה'נידחים' בחלל זוכות לאפשרות הנדירה של התייחדות איתן, אפשרות שלא זכיתי לה בתור מבקרת בתערוכות הקודמות.
          אני מקווה כי תוכלו בעתיד להסתכל על הדברים אחרת. הקיץ חם ומערפל, אבל אולי עוד כמה חודשים יבוא הגשם וישטוף את הצבע השחור שצובע את מחשבותיכם ותחושותיכם.
          סליחה אם יש נימה התנשאותית בדברי.. זאת לא היתה הכוונה. זה סתם כי יש לי פרספקטיבה של זמן…

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden