רגע לפני שבוע האיור 2016
אני לא יודע להגיד מתי הייתה הפעם הראשונה שבה אמרתי את זה, אבל אני זוכר שמהר מאד הביטוי הזה – ״במה שכבר הפך למסורת״ – נהפך למין בדיחה כזאת, בכל פעם שדיברתי על שבוע האיור. זה הלך ככה: ״במה שכבר הפך למסורת, גם השנה אירוע הפתיחה של שבוע האיור יתקיים ב….״, או ״גם השנה יתקיימו פעילויות חוץ של רישומהיר״, ו״גם השנה משתתפות המחלקות לתקשורת חזותית בבתי הספר המובילים לעיצוב…״, וכן הלאה.
ולמרות שזו הייתה בסך הכל הפעם השנייה ששבוע האיור התקיים, אני חושב שלא בכדי הייתה הרגשה כאילו הוא היה פה תמיד; אצלי בכל אופן, ואצל לא מעט אנשים שדיברתי איתם. וכמי שאירגן ויזם את הדבר הזה, קצת מוזר להגיד, אבל גם שבוע האיור של השנה שעברה וגם זה של השנה התנהלו פחות או יותר כאילו זה משהו שהיה פה תמיד.
אבל, באותה הנשימה אני יכול להגיד שזה עדיין בכלל לא ברור מאליו שכל הדבר הזה קרה, ושגם עכשיו – למרות התוכנית לקיים את שבוע האיור השלישי בספטמבר 2016 – אין לי מושג איך זה יקרה. כלומר, אני מאמין שבסך הכל השלד יהיה אותו שלד, ושהשאיפה תהיה גם השנה להציג בעיקר עבודות חדשות בחללי תצוגה שונים ברחבי תל אביב, אבל יש עוד רשימה ארוכה של דברים שהייתי שמח שייקרו, וכמו תמיד הכל תלוי בזמן, כח אדם וכסף – שלושה דברים שאנחנו לא משופעים בהם…

מתוך התערוכה ״חילופי דברים״ בגלריה בנימין. צילום: נטע אלונים
אז חודש לאחר שבוע האיור 2015, ושנייה לפני שמתחילים לעבוד על שבוע האיור 2016, הייתי שמח לשמוע מכם מסקנות, מחשבות, תובנות, הארות והערות על מה שהיה: מה עבד יותר ומה פחות, על מה כדאי לחזור ומה כדאי לשנות, מה הייתם שמחים לראות יותר ועל מה אפשר לוותר, וכן הלאה.
אני מאמין ומקווה שהקול הקורא לשבוע האיור 2016 ייצא לקראת סוף השנה, שזה ממש מעבר לפינה, ואשמח אם תנצלו את ההזדמנות כדי לחלוק את המחשבות שלכם, כדי ששבוע האיור באמת יהפוך למסורת…










