כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לפורטפוליו

ספרו לנו על פרויקטים חדשים ומלהיבים. ליצירת קשר ולפרטים נוספים – hi@prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

ארז גביש, תרבות אגודה. צילומים: איתמר תורן ואלמוג סלע, סטודיו התאומים

ארז גביש מחפש את תחושת הנשגב

״תרבות אגודה״, תערוכת היחיד של ארז גביש שהוצגה בשבוע האיור האחרון, תיפתח מחר בבית הנסן. בטכניקה יחודית המשלבת הדפס, עיצוב גרפי, סאונד והקרנה, החוויה שאליה מכוון גביש היא כניסה לחלל תפילה של דת לא מוכרת

Yuval:

הי ארז, בוקר טוב. מה קורה?

Erez:

מעולה, מה שלומך?

Yuval:

לא רע בכלל. אחרי חופשה ארוכה ומוצלחת, עם הפנים למה שנקרא ״אחרי החגים״. והכי שמחתי לגלות שהתערוכה שלך משבוע האיור האחרון ממשיכה בדרכה לתחנה נוספת בבית הנסן. אני ממש ממש ממש סקרן לראות את הגלגול החדש שלה

Erez:

אני מאוד שמח על ההזדמנות להציג אותה שוב, וגם לעבוד על ההתאמה שלה לחלל אחר

Yuval:

אז בוא נעשה תקציר הפרקים הקודמים לטובת מי שלא ביקר בתערוכה בגלריה P8. ספר קצת על הרקע של תרבות אגודה, הרעיון שמאחוריה, מאיפה היא התחילה

ארז גביש. צילום: מירב גביש

Erez:

ההתחלה היתה קצת מפתיעה: במסגרת הקשר שנוצר בין גלריה P8 לבין המחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל, קיבלתי את חלל הגלריה לשבוע במסגרת שבוע האיור. רציתי לבדוק בעבודה שלי כמה מחשבות ושיטות עבודה שאני בודק בשנים האחרונות, בעיקר שיטה ליצירת סיפורים על ידי הלחמה כפויה של תכנים לא צפויים, ומצד שני בדיקה מדיומלית של איור שמשלב הדפס ואנימציה

Yuval:

אם אני זוכר נכון אמרת שזו הייתה בפעם הראשונה שבה אתה מדפיס עבודות…

Erez:

כמעט 🙂 זו הפעם השניה. הרי הקריירה שלי היא בעיצוב בתנועה ובאנימציה, והפעם החלטתי לא לזנוח את האנימציה אלא לשלב אותה באיור המודפס – ליצור דימוי אחד שלא יכול להתקיים שלא באמצעות שתי המדיות. אני חושב שכמעצב בתנועה השלב הטבעי בהתפתחות שלי הוא לפרוץ את גבולות המסך. ההקרנה מאפשרת את זה. 

ברוב עבודות ההקרנה שראיתי יש פער סגנוני גדול בין הדימוי המוקרן למצע שעליו הוא מוקרן. אני מקפיד לשמור על אותו סגנון בשתי המדיות: זה אותו איור, זה דימוי אחד שלם, שיש בו חלקים ״נושמים״

ברוב עבודות ההקרנה שראיתי יש פער סגנוני גדול בין הדימוי המוקרן למצע שעליו הוא מוקרן. אני מקפיד לשמור על אותו סגנון בשתי המדיות: זה אותו איור, זה דימוי אחד שלם, שיש בו חלקים ״נושמים״

Yuval:

אז יש חלל ויש תאריך ויש רצון לפרוץ גבולות ויש מחשבה על המדיום, עכשיו רק צריך למצוא נושא… מאיפה הגיע החיבור למוזיקה של שנות ה־80?

Erez:

או, זה חיבור נוסטלגי. גדלתי בגבעתיים בשנות השמונים וזו המוזיקה ששמעתי. הייתי מבקר קבוע בבית התקליט המיתולוגי ברחוב פינסקר בתל אביב, אולי החנות היחידה שהקפידה לייבא תקליטים של מוזיקאים אלטרנטיביים וחלוצי אלקטרוניקה. אני קצת גיק, ואני מאוד אוהב מדע בדיוני, וחיפשתי מוזיקה שתהיה אלקטרונית, עתידנית. הסגנון הזה התחבר לי בדיוק למקומות האלה.

אני שומע מוזיקה אלקרונית עד היום, אבל אני לא נוסטלגי בפלייליסט היום־יומי שלי. אני דווקא מקפיד לשמוע דברים חדשים, ותודה רבה לספוטיפיי. חזרתי לשנות ה־80 ולגל החדש בשביל המחקר לקראת התערוכה

Yuval:

מה כלל המחקר? עכשיו אני סקרן!

Erez:

שני רבדים: הראשון, לימוד מסודר של ההתפחות של הפופ האלקטרוני, ומעקב אחרי האנשים שהובילו את הז׳אנר. מעניין לראות איך מפגשים כמעט אקראיים בין מוזיקאים הובילו למהפכה מוזיקלית כזו. היו כמה אנקדוטות מפתיעות ממש. לדוגמה, יש שיר שאני מאוד אוהב של תומס דולבי, שיר הנושא מהתקליט The Flat Earth, שהביט שלו הוא גרוב מהפנט של מכונת התופים 808, ומאוד דומה לביט של Sexual Healing של מרווין גיי. גיליתי שדולבי נכנס לאולפן יום אחרי שגיי הקליט את השיר, ושזו אותה מכונה וכמעט אותו המקצב בשני השירים.

והרובד השני: ניסוי מוזר שבו לקחתי את מילות השירים והעברתי אותם בגוגל טרנסלייט דרך 20 שפות בערך, בעיקר מעברים דרך שפות שאין להן מוצא משותף, בניסיון לקבל פואטיקה רובוטית. הטקסטים בסוף לא נכנסו לתערוכה אבל השפיעו על יצירת הדימויים. קיוויתי שזה יהיה יותר מצחיק, אבל מנגנון התרגום של גוגל השתפר מאוד. אפשר לראות באילו שפות יש פחות תרומה של משתמשים לשיפור התרגום. לדוגמה, ערבית מתורגמת ממש גרוע לעברית. התרגום מערבית לאנגלית עובד הרבה יותר טוב…

Yuval:

בוא נדבר על הדימויים: אתה יכול לספר קצת על התהליך? מאיפה התחלת? כמה אינטואיטיבי היה המהלך וכמה מחושב, כי זה די מסובך כל השילוב של ההקרנות והסאונד והחלל

Erez:

אני מצייר את שתי השכבות, הדפוס והווידאו, באותו קובץ מחשב, ואחר כך מפריד את השכבה המודפסת מהשכבה המונפשת. הדפסתי את כל הדימויים על קנבסים, ואת האנימציות אני מכין בקבצים שנוח להמשיך ולערוך, ושמסתנכרנים בזמנים קבועים. אחרי התלייה בחלל והצבת המקרנים, אני מתאים בין השכבות המונפשות לדימויים התלויים, בעבודת עריכה במקום – ממש יושב עם מחשב מחובר למקרן, מצייר אלמנטים ומסדר את האנימציה על הקיר. זאת חוויה יוצאת דופן, ציור באור על קנבס כל כך רחב

Yuval:

וואלה. אתה חייב לתעד את זה, זה לא דומה לתלייה ״סטנדרטית״

Erez:

לא, ממש לא. המבט הוא על הקיר, תוך כדי היצירה, ויש המון חוסר ודאות בשלב התלייה. אני לא יודע מראש כמה רחבה תהיה ההקרנה, מה בדיוק המרחק בין הציורים השונים, ובתערוכה אני מחבר את כל המרכיבים ליצירה אחת שחוצה את הקירות וקושרת ביניהם. אני באמת חייב לתעד את זה…

Yuval:

ועכשיו כשהתערוכה עוברת לבית הנסן, מה קורה בגלגול החדש שלה לעומת מה שהיה ב־P8?

Erez:

קודם כל המרחב מאוד שונה. הגלריה בהנסן נמוכה יותר ומחולקת לשלושה חדרים. ההצבה תהיה אחרת. היה חשוב לשמור על מרחב שיכול להיווצר בו ״מקדש מעט״; החוויה צריכה להיות רליגיוזית. בחלל בהנסן יש דלתות מקושתות בין החדרים, זו כמעט כנסיה. מצד שני הוא יותר גדול. אני מוסיף מעט דימויים שלא הצליחו להכנס לקובייה הלבנה של P8.

אבל בגדול זו תהיה תערוכה מאוד דומה. המוטיבציה העיקרית שלי להצגה המחודשת היתה ההתלהבות של המבקרים בשבוע האיור והבקשה של הרבה אנשים לראות אותה שוב. אני שמח לחשוף את העבודה שלי לקהל יותר רחב

Yuval:

לגמרי. כמו שאמרתי בהתחלה, גם אני מהמתלהבים. אני זוכר שבשבועות ובחודשים שלפני שבוע האיור, לא ממש הבנתי מה אתה הולך להציג, ולמרות שלכאורה קיבלתי את כל המידע, זו הייתה הפתעה. וגם כתבתי על זה בזמנו, שזו תערוכה מהסוג שלא מספיק לראות את הדימוי הדיגיטלי במסך המחשב, החוויה בחלל היא הכרחית.

ואני רוצה לשאול על החוויה שאתה מייעד למבקרים: עד כמה חשוב לך שהם יבינו מה הם רואים, גם כיוצר, אבל גם כמי שעומד בראש מחלקה לתקשורת חזותית. כי אני לא בטוח עד כמה מי שיבקר בתערוכה יבין את כל הרבדים שלה, ואני גם לא בטוח עד כמה זה חשוב במקרה הזה

Erez:

אני מאוד אוהב את השאלה הזאת 🙂

ההבדל הכי משמעותי מבחינתי בין העבודה לתערוכה לבין העבודות המסחריות שאני עושה, הוא שגם אם מליוני אנשים רואים את היצירות הטלוויזיוניות שלי בעיצוב ובאנימציה, אני לא יכול לצפות בהם בזמן שהם חווים את היצירה בפעם הראשונה. יש קסם מיוחד ביכולת לצפות בקהל, כשאני עומד ליד הקיר בגלריה.

בהירות היא לא מטרה שלי בעבודה הזאת. ההיפך. החוויה שאני מכוון אליה היא כניסה לחלל תפילה של דת לא מוכרת. כשנכנסים למקדש בהודו, או לכנסיה בבלקן, מאוד ברור שיש סיפור מאחורי הדמויות על הקירות, אבל אנחנו לא מכירים את המיתולוגיה, לא נדע מה הסיפור של הדמויות

בהירות היא לא מטרה שלי בעבודה הזאת. ההיפך. החוויה שאני מכוון אליה היא כניסה לחלל תפילה של דת לא מוכרת. כשנכנסים למקדש בהודו, או לכנסיה בבלקן, מאוד ברור שיש סיפור מאחורי הדמויות על הקירות. הן מחזיקות אוביקטים שמייצגים תכונות או אירועים שקרו להן, הן עומדות בתנוחות מוגדרות ובעלות משמעות. אבל אנחנו לא מכירים את המיתולוגיה, לא נדע מה הסיפור של הדמויות.

אני מחפש את ״תחושת העומק״ הזאת, שמובילה לנשגב, ומשאירה מקום לפרשנות אישית של מערך הדימויים המסתורי שמול הצופה. הוא מספיק קונקרטי ומספיק אניגמטי כדי לעורר פרשנות, ואם לא פרשנות – אז רגש. הגדרת מרחב פרשנות פתוח יותר היא פעולה עיצובית לא פחות מעבודה עם מסר ברור. בשני המקרים אני מכוון לאימפקט, אבל בכל אחד מהמקרים לאימפקט אחר

Yuval:

יפה! ושאלה אחרונה, אפרופו הבדל לעומת עבודות מסחריות. עבדת על התערוכה עם מרב סלומון כאוצרת. מה אתה יכול לספר על הדיאלוג איתה?

Erez:

מרב היא מורת דרך. יש לה את היכולת המדהימה לזהות צמתים שבהם אני צריך להחליט לאן לפנות, ולגרום לי לחשוב ממש טוב על המשמעות של פנייה לכיוון כזה או אחר. זה בדיוק הדיאלוג שהייתי צריך בעבודה על הפרויקט הזה

Yuval:

היא באמת משהו! מה עוד? משהו חשוב נוסף להגיד לפני שמסיימים?

Erez:

חשוב לי להודות לליטל מרקוס מורין שראתה את התערוכה ב־P8 ויזמה את המעבר שלה להנסן, וגם לחן גזית וקרין שבתאי. אני עושה את צעדיי הראשונים כאמן מציג, ואני מקבל תמיכה ועידוד שמחממים לי את הלב. ותודה רבה גם לך יובל


תרבות אגודה: בית הנסן, רח׳ גדליהו אלון 14, ירושלים.
פתיחה: 30.4; נעילה: 25.5. א׳-ה׳ 10:00-18:00, ו׳ 10:00-14:00

לקריאה נוספת
x סגירה

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden