כל מה שחשוב ויפה
עפרה עמית, Undercover. עיצוב: נעמה טוביאס; צילומים: איה וינד מילר
עפרה עמית, Undercover. עיצוב: נעמה טוביאס; צילומים: איה וינד מילר

Undercover: האימפקט של פרידה (מאויירת)

הסיפור הקצר - המעוצב ומאוייר לעילא - שכתבה ואיירה עפרה עמית, כולל שמיכה סנטימנטלית מאוסלו, חתולה בשם ויקטור שמקבלת תפקיד משנה בסדרת פשע דנית, וגיבורה אחת שמחליטה לקחת את עצמה בידיים לאחר פרידה

״בתחילת החורף שעבר איבדתי אותנו״. אישה בבגד ים, כמו נפרדת לשלום מיד קטועה. בפריים הסמוך היא עומדת עם סנפירים לרגליה, אוחזת ביד הקטועה ומכוונת את הטיפות (הדם?) לפיה. בכפולה שאחרי היד הקטועה אוחזת במשקפת, והטקסט המלנכולי ממשיך, ״קצת כמו כאב ראש שנמוג מעצמו״.

כך, בתרגום חופשי, נפתח Undercover, הסיפור הקצר הנוגע ללב, משעשע ונוגה לפרקים, שכתבה ואיירה עפרה עמית. הספר, שיצא לאור בהוצאת Salomon & Daughters שהקימה מרב סלומון, מעוצב ומאוייר לעילא. כשהוא סגור גובהו 13 ס״מ ורוחבו 9.5 ס״מ בסך הכל. כשהוא נפתח, קיפול אחר קיפול (בפורמט קונצרטינה), רוחבו מגיע ל־133 ס״מ.

לאחרונה התקבל הספר לתחרות היוקרתית של אגודת המאיירים של ניו יורק, בקטגוריית ספרים הנחשבת, אחרי שב־2016 זכתה במדליית זהב מטעם האגודה בעבור איוריה לספר ככה–ככה, זוזי, שמש, שיצא לאור בהוצאת הקיבוץ המאוחד, וב־2014 זכתה במדליית כסף בעבור ״אי שם בחוץ״ – שנוצרה לתערוכה ״מסעות״ במוזיאון ישראל בירושלים.

זו הפעם הראשונה שעמית, בת 54, כותבת. ״כתבתי בעבר לעצמי, ממזמן, אבל אם מרב לא הייתה פונה אלי בשנה שעברה ומציעה לי לכתוב ולהוציא ספר בהוצאה שלה, זה לא היה קורה״.

איך הגבת?

״כל כך נבהלתי מהמשימה. אני בטוחה שבראש חשבתי ויזואלית, אבל לא עבדתי במקביל על הטקסט והאיורים, כמו שעושים הרבה מאיירים שגם כותבים. דווקא פה אפשר להפריד בין הטקסט לאיור: קודם כל כתבתי את הסיפור.

״התחלתי לכתוב ביום הראשון שבו נכנסתי לסטודיו החדש שלי. עוד לא היה מסודר, כל הארגזים מסביב, אבל לא איירתי; פשוט התחלתי לכתוב. כשסיפרתי את זה לחברה היא אמרה לי ׳ברור, חדר משלך׳״.

מאיפה התחלת?

״ניסיתי לחשוב מה העסיק אותי בשנים האחרונות: פרידה, לאבד דברים ולמצוא דברים חדשים, פירוק של חיים שמטלטל את כל המערכת, אבל משם ללכת למובן הרחב יותר. אנחנו כל הזמן חווים פרידות, השנים חולפות ואנחנו עוברים פאזות, נפרדים מכל מיני דברים, מרוויחים דברים אחרים. וכשמשהו מתפרק, לפעמים לוקח לך שנים להבין את האימפקט של הפרידה, כמה היא השפיעה, גם אם בהתחלה זה לא נראה בהכרח משהו דרמטי. 

״ואז הבנתי שבגלל שאני לא רגילה לכתוב, אם אכתוב על משהו שמאוד מעסיק את המחשבות שלי, שהוא בנפשי, אני אהיה יותר אותנטית. עבדתי המון על הטקסט עם מרב, דיברנו על כל מילה, לא הייתי מוכנה לזה״.

בוא. זה סיפור שמתחיל עם יד קטועה

עד כה יצאו לאור בהוצאת Salomon & Daughters שישה ספרים: ארבעה בסדרת השחור לבן (ביניהם צמח בית של אלון ברייאר ובמחשבה שלישית של אבנר כץ), ושתי קונצרטינות בסדרת ״סלמונלה״, המודפסות בריזו במהדורה חתומה ומוגבלת. פורמט הקונצרטינה היחודי מחייב התייחסות לעובדה שיש לספר שני צדדים, ושבסוף הצד הראשון צריך להפוך את הספר ולקרוא את הצד השני.

בסופו של הצד הראשון של הקונצרטינה, לפני שהופכים את הדף, הגיבורה מגלה שהחתולה ויקטור. שנעלמה מהבית, החלה להופיע בטלוויזיה. תחילה ברקע, להרף עין, כמו היצ׳קוק, בסרטים כמו קזבלנקה. לאחר מכן היא מתחילה להשתתף בתכניות אירוח, ולבסוף נוחת לפתחה תפקיד משנה בסדרת פשע דנית. זה הרגע שבו הגיבורה מרגישה שהיא לא יכולה יותר ומכבה את הטלוויזיה.

״בום.

״היא מכבה את הטלוויזיה ואז הופכים דף. עד עכשיו הדמות הייתה עם יד קטועה, כל רצף המחשבות שלה הוא כמו זרם תודעה, שנהיה הזוי מרגע לרגע – ׳בוא. זה סיפור שמתחיל עם יד קטועה׳ – אבל אז היא מכבה את הטלוויזיה, משנסת מותניים, עושה קוקו, ומתחילה לסדר את הבית. מפה זה רק רצף של פעולות. זה כבר לא הטירוף שלה, יש פה משהו פרקטי, היא תופסת את עצמה בידיים. ויש פה משמעות לצד א׳ וצד ב׳ של הסיפור״.

כמה זה אוטוביוגרפי וכמה זה פיקשן?

״זה לא באמת שהלכה לי לאיבוד חתולה שהתחילה לשחק בסדרת דרמה דנית. אבל משהו כן הלך לאיבוד: לאבד משהו או פרידה, הם היו נקודת הפתיחה. יש את משפט הפתיחה של הספר, שהיה מאוד משמעותי, ומשם הכל זרם.

״וכן, הייתה שמיכה, אבל מניו יורק, ושיניתי אותה לשמיכה מאוסלו כי זה נשמע יותר טוב. אבל השמיכה היא סמל: היא משהו חמים, ביתי, אינטימי, עוטף. היא אולי מסמלת סוג של זוגיות שהוא לא בהכרח הדבר עצמו. ויש לי בבית חתולה שקוראים לה מוריס: בהתחלה חשבנו שהיא חתול. ואני מכירה חתולה שקוראים לה ויקטור״.

אז באיזה שלב נכנס האיור?

״כשהסיפור התגבש, כשהוא כמעט היה גמור, התחלתי לאייר״.

מאיפה התחלת?

״מהתחלה, אני לא יכולה שלא. תמיד. פעם הייתי מראה כפולה לדוגמה מתוך ספר, שיכולה לאפיין את העלילה ואת הדמויות, אבל היום אני כבר לא עושה את זה אלא מתקדמת בצורה ליניארית ועושה פחות סקיצות.

״אבל פה לא הייתה ברירה, בגלל הפורמט שהוא כמו תמונה אחת. הפורמט היה נתון בגודל שלו, ואני אוהבת לחשוב גם על איור הבודד, גם על כפולה וגם על סטריפ. היה מעניין לעבוד על זה, כמו המשחקים של פעם, כמו גלגל שקופיות. והתרגלתי לגודל, גם ככה אני לא מציירת בפורמט גדול יותר מיד״. 

והצבעוניות? זה הדבר הראשון שתופס את העין, הוורוד והירוק, עם השחור.

״כל הנושא של הדפסת ריזו היה חדש לי, לא הכרתי אותו לפני כן. בהתחלה נבהלתי מזה, שזה לא יוצא אותו דבר, תמיד משהו קצת זז; מזה שאומרים לי ׳אבל זה היופי של זה׳. לא בעבודות שלי: זה כמו בגד שהוא נורא יפה אבל הוא לא בשבילי. ממש הייתי צריכה לתרגל לשחרר״.

למה ורוד, ירוק ושחור?

בגלל שיטת ההדפסה הייתי צריכה לבחור שלושה צבעים, אבל באופן כללי אני אוהבת לעבוד עם פאלטה מצומצמת, אז לא הייתה בעיה. בחרתי בשחור כי כשהסתכלתי בעבודות אחרות שהודפסו בריזו, ראיתי שהרבה פעמים אין המון קונטרסט. הוא אמנם עשה לנו הרבה בעיות אחר כך, כי הוא נורא מלכלך. 

״חשבתי גם על כחול ורוד, או כחול כתום, אבל בגלל שכבר ידעתי שאני מאיירת יד קטועה, ושהגיבורה נכנסת לתוך היד הזו, ידעתי שלא יכול להיות פה אדום. רציתי להתרחק מדם, אז אדום או חום (התוצאה של אדום וירוק) לא בא לי טוב. לעומת זאת, הוורוד והירוק האלו לא קשורים לבשר חי או חתוך. הייתי חייבת להתרחק עם הצבעים מהתוכן של האיור עצמו. וחוץ מזה אני נורא אוהבת ורוד וירוק״.

תגידי משהו על השם? Undercover.

״בהתחלה קראנו לסיפור השמיכה מאוסלו, כי כל הסיפור לכאורה סובב סביב השמיכה. לעומת זאת כשחושבים על Undercover – יש סיפור שהיא מספרת לעצמה בהתחלה, שהוא כמו סיפור כיסוי. אסוציאטיבית השם לוקח למרגלים, ואז היא חושבת על ויקטור שהיא מאד מסתורית, זה בא טוב״.

birds

זה סיפור אופטימי?

״כן. הוא בטח לא פסימי.

״הרבה אנשים אמרו לי שהוא עצוב, אבל אני חושבת שהוא גם מצחיק. אני לא יודעת. אני מרגישה שיש לו סוף פתוח: גם אני לא יודעת מה קורה הלאה, וקצרה היריעה, אין מקום יותר. נגמר הדף. אבל כן, היא קמה ודברים מתחילים להסתדר. אתה צריך להיפטר דברים כדי שדברים חדשים יקרו לך״. 

ומה הסיפור עם המוטיבים של השחיה, הצלילה, המים?

״כשחיפשנו מה לכתוב עלי באתר של ההוצאה, מרב אמרה אולי תגידי שאת שוחה, ואמרתי יופי, אני נורא אוהבת לספר שאני שוחה אבל אין לי כמעט הזדמנויות לספר את זה.

״לשחות, לצלול, כששוחים אתה מתנתק. זה חלק מאוד חשוב בחיים שלי וכמובן שזה משפיע גם על האיור. גם הגיבורה בהתחלה צוללת, אני משתמשת בעולם הזה כמטאפורה. אפשר לעשות לזה הקבלה של הנפש כמובן, לא אני המצאתי את זה…״.


עפרה עמית | Undercover
הוצאת Salomon & Daughters
עורכת: מרב סלומון; עיצוב: נעמה טוביאס; הדפסה: זהרה ריזו
אירוע ההשקה של הספר יתקיים ביום שישי 25.12 בשעות 14:00-16:00 ב
בית הקפה Vesperr, רחר קפלן 8 (בית האיכרים)

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

  1. נאוה הראל-שושני

    אחר, מיוחד במינו, מרענן, חכם, יפהפה. עשוי נפלא – מאד אוהבת. שאפו!

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden