כל מה שחשוב ויפה
אנאפאזה 2023. צילומים: אסקף
אנאפאזה 2023. צילומים: אסקף

אנאפאזה 2023 לשה את ליבם של הצופים עד התו האחרון

30 שנה אחרי שהועלתה לראשונה על במה, ״אנאפאזה״ מאת אוהד נהרין ובביצוע רקדני להקת ואנסמבל בת שבע, היא ספקטקל עוצר נשימה שנטוע כאן, בארץ הזו, בטקסי החיים והמוות שלה

אפשר לספר על המופע ״אנאפאזה 2023״ מהרבה כיוונים – מהמחול כמובן, מהבמה, מהמוזיקה, מהתלבושות, וכל אחד מהם יהיה מעניין. אבל אולי המקום המתאים ביותר להתחיל בו הוא ב־1993, השנה שבה עלה המופע לראשונה.

ראיתי אותו אז, והוא חרט בי רושם עז. ממרחק הזמן קשה לי לזכור את מהלך המופע, מעבר ליצירה ״אחד מי יודע״, שהייתה השיא הבלתי מעורער שלו. מאז ראיתי את הקטע בתוך ״דקהדנאס״, ובווידאו, וגם שם הדהדה החוויה. זהו אירוע אנרגטי, שהופך את שיר הפסח המייגע לטקס דתי־חילוני אקסטטי. הוא נע בין תפילה לכניעה, בין כוח הרבים לייחודיות האחד, בין נראות חיצונית לפנימי והאינטימי, תנועה בו־זמנית בכל המישורים.

הביצוע המחודש על הבמה הענקית של האנגר 11, בהשתתפות למעלה מ־30 רקדני הלהקה והאנסמבל ביחד, הוא בעל כוח רב, והרושם המחודש הצליח להתעלות על הזיכרון וההכרות המוקדמת. העוצמה הרגשית של היצירה השאירה אותי דומעת ללא הפסק לכל אורכה. הבחירה להלביש את הרקדנים בבגדי גוף דמויי עור שנחשפים בסופו במקום אלו הפשוטים שזכרתי, מחברת את ההתמסרות לאל לאירוע שבסיסו פגאני והחוויה בו פרימיטיבית וראשונית.

הבחירה לפתוח את המופע עם הקטע הזה מציבה רף גבוה שקשה לטפס ממנו עוד. ואכן, אין קטע עוצמתי יותר ממנו, אבל השילוב בין קטעי ריקוד עדינים ומהורהרים, לבין קטעים אנרגטיים מאוד, מלווים במוזיקה קצבית ובתיפוף חי על הבמה (בהובלת דני מקוב בתופים ואבי בללי בגיטרה), שומר על דינמיות ועניין במופע בין יותר משעה וחצי, עניין לא פשוט כלל וכלל.

״אנאפאזה 2023״ היא יצירה פוליטית, לא פחות משאר יצירותיו של נהרין. היא נטועה כאן, בארץ הזו, בטקסי החיים והמוות שלה. הטקסים הם חוט השני ביצירה

התפאורה שעיצבו גדי צחור ומקסים וואראט פשוטה מאוד, שחורה לגמרי עם פתחי כניסה לרקדנים, אך מבנה הבמה מורכב מרמפות שמאפשרות לרקדנים להופיע בהדרגה על הבמה, וחוט מתוח מהתקרה שמאפשר להם ללכת על הקיר, ויוצר אפקט מתעתע של הליכה וריחוף. 

תאורה היא אלמנט חשוב במופע מחול, שהרבה פעמים נבלע בתוך החוויה השלמה של המופע. באנאפאזה קשה להתעלם מתפקיד התאורה, שעיצב במבי (אבי יונה בואנו) – לפעמים קשה ולפעמים רכה, לעיתים בספוט ולעיתים מופנית אל הקהל, בעיקר כי היא עושה עבודה נפלאה באופן שבו הרקדנים מופיעים לעיתים במפתיע על הבמה, מתוך החשיכה, במקום שאינך מצפה לו. בכלל, המעברים בין קטעי הריקוד חכמים ומדויקים, כוריאוגרפיה בפני עצמה, שאין בה נפילת מתח אף לא לרגע, גם כשרקדנים מתחלפים ומוזיקה משתנה. 

אחרי שהכול קרה

״אנאפאזה 2023״ היא יצירה פוליטית, לא פחות משאר יצירותיו של נהרין. היא נטועה כאן, בארץ הזו, בטקסי החיים והמוות שלה. הטקסים הם חוט השני ביצירה – קודם כל ״אחד מי יודע״ כמובן, שמאזכר את האירוע הדתי שמשותף לכמעט כל בית חילוני, ליל הסדר. דרך שפת הגוף, החזרתיות המובנית בשיר מתעצמת יותר ויותר, אל ״אחד אלוהינו שבשמיים ובארץ״ שמושר על ידי הרקדנים, שהופך לזעקת קרב קבוצתית, שמדגישה את קריסתו של היחיד. 

בילי בארי, מהרקדנים הבולטים והוותיקים של הלהקה, בהופעה אקסטרווגנטית בשמלת נצנצים כסופה, משחק דמות דיווה אוהבת במה שמפעילה את הקהל בשאלות ומרקידה אותו (פעולה מאתגרת באולם שבו צפוף מכדי לעמוד כתף אל כתף), ומתכתבת עם דמות המנחה בשעשועונים, טקס תרבות פופולרי. מכאן אנחנו גולשים לטקס אחר – משתתפת מהקהל שיום הולדתה נחגג ביום המופע מוזמנת לבמה, ומקבלת שיר יום הולדת בג׳יבריש, מעין מסיבת הפתעה קריפית, כשכל הבלונים מתפוצצים בבת אחת. 

אוהד נהרין

אוהד נהרין

לאחר מכן אנחנו צופים בטקס חיזור בין שני רקדנים, דואט מקסים והומוריסטי. הוא מחזר אחריה, היא מציצה למכנסיו, הוא מציץ למכנסיה. קודם לכן נוכח גם טקס של גילוי סודות, כשכל רקדן מציג את עצמו ומספר על עצמו משהו אישי ונוגע ללב, תוך כדי ביצוע סולו. 

תוך ריקוד עדין, אנחנו שומעים טקסט אישי של דוד גרוסמן שמתחיל במילים ״אחרי שהכול קרה״. מי שחי כאן, במקום הזה, יודע ש״הכול״ הוא האובדן הגדול ביותר, אובדן בן. גרוסמן, הסופר המוערך והאב השכול, עוסק בשאלה האם להמשיך לחיות והאם להמשיך לחיות כאן, ומדוע. מילותיו היפות והמעמיקות מרחפות מעלינו, בזמן הזה.

וכמובן, אי אפשר בלי צבאיות כטקס אחד גדול – שורת רקדנים אינסופית, לבושים בחליפות שחורות, מתופפת מצעד צבאי עם מיכלי מי עדן גדולים; תהלוכה ללא קץ, על רקע שיר ששר נהרין, שעוסק בפחד של ילדים. 

התלבושות היפיפיות בעיצוב רקפת לוי, המוזיקה החיה, אוהד נהרין במלוא נוכחותו הכריזמטית ובשמלה אדומה נהדרת, רקדני הלהקה והאנסמבל ביחד, העוצמה הכמותית והאיכותית על הבמה הגדולה, כל אלו הופכים את אנאפאזה לספקטקל עוצר נשימה, שכמעט שאי אפשר להשוות אותו להופעות מחול שמתקיימות בווליום אחר. היכן שהריקוד איטי ואישי יותר, הוא מלווה בתוכן מילולי ורגשי חזק, והנדנדה בין עוצמות רגשיות לעוצמות פיזיות לשה את ליבם של הצופים ומשאירה אותם מופעלים ומרותקים, עד התנועה האחרונה והתו האחרון. 


אנאפאזה 2023
מאת אוהד נהרין, בביצוע רקדני להקת ואנסמבל בת שבע
האנגר 11, תל אביב; 90 דקות
16-29.6

birds

*כוכבית מייצגת שדות חובה

מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden