עפרי ירום מפגישה בין יפן לאוסטריה בבנימינה

יובל: הי עפרי, בוקר טוב. איך את בימים המורכבים האלו?

עפרי: האמת, מופתעת. ב־7.10 חשבתי שהעסק יחדל. המחשבה על עיצוב בתים היא ברובה מחשבה על עתיד. אבל קרה דבר הפוך: קיבלתי יותר פניות מזמנים רגילים.

המצב הזה יצר סיטואציות חדשות – אנשים למשל שגרו בלי ממ״ד/מקלט החליטו שהם רוצים לעבור דירה, לדוגמה לדירה להשקעה שלא תיכננו לגור בה. אנשים שפחדו לעשות צעד – פתאום בזמנים הכי קשים של חוסר וודאות החליטו לעשות צעד ולהעיז. אז אני בעיקר מופתעת

יובל: אני רוצה להגיד איזה יופי, אבל זה לא ביטוי הולם, אז כן. וואלה. לא פעם החיים מפתיעים אותנו, לטובה ולא. אבל אנחנו פה להתרכז ביצירה, ובמקרה שלך בבית שתכננת בבנימינה, שאחרי מבט בתמונות הדבר האחרון שהייתי יכול לנחש זה שהוא בבנימינה. או בישראל…

עפרי: הייתי תולה את זה בשילוב של שני דברים. הראשון הוא היכולת של העיצוב ליצור איזושהי בועה, מקום מפלט שיש למעצב את היכולת לעצב אותו כרצונו. השני הוא באמת הקישור למקום – בבנימינה יש מן אווירת מושבה של פעם, יחד עם כל ניחוחות היסטוריים של התישבות ציונית.

הלוקיישן של הבית נלקח בחשבון בעיצוב. הבית היה שייך לאם המשפחה, שהחליטה לאפשר לילדים לגור בו, בית מלא זכרונות משותפים, רהיטים עתיקים שהיא צברה עם השנים ורצינו להתחשב ולהשאיר את כל הדברים האלו חיים בתוך הבית גם לאחר השיפוץ. ההתאמה לצרכים של המשפחה החדשה התבצעה באמצעות נגרות מותאמת אישית של נגריית אומן Woodsmith בכל חלקי הבית

יובל: אז אני מבין שהרהיטים האוסטריים היו כבר בבית. מאיפה הגיעו האלמנטים היפניים?

עפרי: נכון, הרהיטים האוסטריים, יחד עם כל מיני פריטי וינטג׳, היו פריטים שהיו שייכים לדיירת שגרה בבית וליקטנו אותם מכל מיני חדרים. הרעיון היה לעצב את הבית מחדש בצורה שתתאים למשפחה צעירה עם שלושה ילדים, תוך שזירה של זכרונות מבית סבתא. בהתאם לכך, שילבנו רהיטים עתיקים שעברו שיפוץ, יחד עם רהיטים מודרניים שמשלבים עתיק בחדש.

מדובר ברהיטים מקוריים של שנות ה־60, כיסאות אוכל וינטג׳ עשויים כולם מעץ עם משענת לב (wooden bistro chair with heart backrest). שולחן אוכל עשוי מעץ אורן עם רגלי אגוז, ארון בגדים וינטג׳ ושולחנות כתיבה וינטג׳ משנות ה־60. 

רהיטים אלו עברו שיוף, חיזוק וריענון על מנת להתאים אותם לחלל החדש ולהפיח בהם רוח רעננה ומחודשת. גם דלת הברזל המקורית, שהיתה צבועה באדום עם פיתוחים בצורת פירות, קיבלה מראה חדש ונקי ונצבעה בהתזה בצבע לבן

יובל: והאלמנטים היפניים?

עפרי: האלמנטים היפניים היו הקונספט שהרכבתי לבית. הבית נבנה סביב אלמנט אחד מרכזי, דלת הזזה שממוקמת במרכז הבית, שלאחר מחשבה החלטנו לעצב אותה בסגנון יפני. הסגנון הזה התאים לנו בדיוק למטרת השיפוץ: סגנון שמשלב ערכים של קיומיות, שימוש בחומרים טבעיים, סוגי הצללות למיניהן של בדים ומחיצות, רהיטים שאפשר להזיז בקלות ובכך לשנות את יעוד החדר בקלות מתוך מחשבה שבית הוא דבר דינמי שגדל ומשתנה עם הגיל והאופי של הגרים בו.

סיבה נוספת היתה הטקסיות הטמונה באותם אלמנטים יפניים: מדובר במשפחה שמאוד אוהבת את הביחד שלה, יש להם הרבה תחביבים שהם אוהבים לעשות בבית. בכל אלמנט כזה יש השהייה של הרגע, הסתכלות אל הכאן ועכשיו והתענגות על עשיית פעולה מסויימת

הסגנון הזה התאים לנו בדיוק למטרת השיפוץ: סגנון שמשלב ערכים של קיומיות, שימוש בחומרים טבעיים, סוגי הצללות למיניהן של בדים ומחיצות, רהיטים שאפשר להזיז בקלות ובכך לשנות את יעוד החדר בקלות מתוך מחשבה שבית הוא דבר דינמי שגדל ומשתנה עם הגיל והאופי של הגרים בו

יובל: מה לדוגמה?

עפרי: נעלי Pokkori בכניסה לבית – לא מדובר בעניין של מה בכך. ליפנים יש נעלייים מיוחדות לכל איזור בבית: נעליים לכניסה, נעליים לחדרי רחצה, לגינה ולחדר השירותים. כשנכנסים לבית חולצים נעליים ואיתן את דאגות היומיום, ומחליפים לנעליים רכות ונעימות, ונכנסים למוד אחר. 

דלת ה־SHOJI, שנוצרה על ידי אומן שמתמחה בנגרות יפנית בשם אורן מאירי, משמשת כמחיצה המפרידה בין מבואת הכניסה לחדר המשחקים. כשהיא פתוחה היא מזמינה את הילדים למשחק ולמעבר בין החללים, וכשהיא נסגרת היא יוצרת איזור מדיטטיבי שקט בכניסה לבית. האזור הזה הוא אזור רך שמרופד במזרוני טאטמי יפניים העשויים עשב ים, ובו אפשר לערוך מדיטציות. בזמן שלא עושים בו מדיטציה, הילדים נהנים מהמקום – יש להם איזור משחק נוח עם מזרונים.

הדלת הזו עברה אדפטציה מודרנית, על מנת שתוכל להתאים לחדר משחקים. במקור בין קורות העץ ישנם מלבני נייר מעץ תות. בגלל שיש להם בלאי גבוה החלפנו את הנייר לפרספקס עמיד כדי שיהייה עמיד לשימוש יומיומי. אז הדלת הזו מעודדת ומזמינה גם את המבוגרים – לעשות מדיטציה מול הגינה, וגם את הילדים – לפתוח משחקים ולשחק על המזרונים, יש הרבה התמקדות בעשייה וברגע הזה.

אלמנט ה־SHOJI DOOR היא פרט מרכזי ומוביל בעיצוב הבית בבנימינה, ולכן נקרא הפרויקט SHOJI DOOR. אלמנט פסי האורך והרוחב של הדלת שזור בכל עיצוב הפרויקט וחוזר על עצמו בצורות שונות ואינטרפטציות שונות. כך לדוגמה, דופן המטבח מחולקת לגריד דומה של פסי אורך ורוחב.

ורציתי להוסיף לגבי אלמנט יפני נוסף של ישיבה נמוכה – הריהוט בסלון הוא נמוך יחסית וזה יוצר קירבה לאדמה. זהו! 🙂

יובל: תגידי, מאיפה ההכרות או החיבור שלך לתרבות היפנית?

עפרי: אני מתחברת לתרבות היפנית כי יש בה משמעות לכל מעשה ולכל פרט – טקסים קטנים בעלי משמעות, והרבה חשיבות לנושא הבית והמשפחה. הבית ביפן הוא משהו שנבנה מדור לדור ואפשר ללמוד מזה הרבה. איך לעצב משהו חדש שמרגיש שיש לו אופי ובעצם הוא כבר היה שם הרבה זמן…

דבר נוסף הוא הדינמיות שלהם. במערב יש קיבוע מאוד גדול של חלוקה קונבנציונלית לחדרים ומיקומם – יש סלון, חדרי שינה, חדרי רחצה ומטבח. אבל היפנים מרפדים את כל הבית במזרוני טאטמי – שמים עליהם מזרונים ובבוקר מרימים את המזרונים והחלל הופך למשהו אחר.

החשיבה היצירתית הזו מושכת: למה מבואה לא יכולה להיות חדר משחקים? ובחלק מהיום להיות איור מדיטציה? ולפעמים להיות סתם מבואה

יובל: לגמרי. תגידי כמה מילים על שאר אזורי הבית – המטבח, הקומה העליונה והגינה?

עפרי: המטבח לפני השיפוץ היה חלל סגור בקירות. הוא עבר שיפוץ שכלל את הסרת כל הקירות ופתיחת המטבח לסלון ופינת האוכל. הוא מותאם למשפחה פעילה במטבח ויש בו הרבה משטחי עבודה לאפייה ובישול. סביב עמוד קונסטרוקטיבי מבטון נבנה אי מפורניר אלון כדי לחבר את האלמנט לתוך העיצוב.

בקומה התחתונה ריכזנו את כל חדרי השינה של בני המשפחה יחד עם האיזור המשותף של המטבח והסלון ואילו הקומה השניה הוקדשה למשרדים שבהם עובדים מהבית: קליניקה ששייכת לקלינאית תקשורת המטפלת בילדים, משרד ביתי עם שולחן מחשב, חדר אירוח להורים ואיזור משותף שהוא מעין פינת ילדים רכה עם מזרונים וכריות.

לגבי הגינה: החלק הקדמי של הגינה מרוצף בדק שעליו נמצאת פינת ישיבה מרווחת, פינת אוכל ורהיטי בטון. הגינה עוצבה ברוח מינימליסטית, כמעין מסלול עם תחנות שונות – בכניסה עץ חרוב ענק המשתרע כמעט על כל הגינה הקדמית של הבית, ועליו בית עץ למשחק עם נדנדה.

העץ הרחב מסב צל על חלק ניכר מהדק. בהמשך הגינה פינת זן יפנית עם דשא זוסיה ומזרקה קטנה, אוהל אירוח ענק מבד עם פינת ישיבה ומדורת אש, וכיפת טיפוס גאודזית – מרחב מלא פעילות והרפתקאה לילדים ולהורים

יובל: נייס. וכאמור, לא הייתי מנחש בחיים שזה בבנימינה. או בישראל. אני מניח שאת שומעת את התגובה הזו לא בפעם הראשונה

עפרי: לגמרי

יובל: יפה. מקווה שעשה לך חשק לבקר ביפן, כי לי לגמרי. רק רוצה לחזור לשם. היית ביפן? וגם השילוב עם אוסטריה, וינה אחת הערים האהובות עלי

עפרי: וואו לגמרי! היו לי כרטיסי טיסה ליפן ואז היה שם צונאמי. לגבי אוסטריה אני לגמרי מסכימה איתך, אני מבקרת שם כל שנה, גם בוינה אבל בעיקר בטבע- בקרינתיה, זלצבורג וטירול 🙂

חבל שהן לא קרובות אחת לשניה 🙂 היה יותר קל

יובל: זה נכון… מה עוד? משהו חשוב נוסף לספר שלא אמרת?

עפרי: משהו קטן ברשותך 🙂

המינימליזם שמאפיין גם את יפן. יש לנו נטייה להתרכז תמיד ב״מה חסר״, מה עוד, מה עוד נוסיף. הקיר הזה לא יכול להישאר ריק… אבל אני חושבת שבמקום לעודד עומס ואיחסון, צריך להסתכל על מה אפשר להוריד. על ״פחות״.

במקום לייצר רצף של רהיטים – לייצר חלל ריק ורווח בין רהיטים וחללים. זה נובע מעיקרון יפני שנקרא MA שזה ריק, התבוננות ברגע. אז לא צריך לפחד ממינימליזם, ומזה שהוא יכול להיתפס כמעט, כחסר או כ״קר״, כי הוא בדיוק ההפך – הוא ההתמקדות בצרכים ובדיוק שלהם