מגלים אוצרות // ורה גייליס

הפעם הראשונה

בשנת 2021 הקמתי באופן עצמאי את ״מרחב אמנות״ – גלריה קהילתית הפועלת במרחב הציבורי בטירת כרמל. מאז ועד היום אני מקיימת בה תערוכות מתחלפות של אמנים מקצועיים לצד יוזמות קהילתיות, תוך גיוס מתנדבים ומימון אישי.

לצד זאת, בשנת 2023 אצרתי (בצוות) את התערוכה Diversity בגלריית המקרר, כחלק משיתוף פעולה עם המיזם ArtNeuroverse Biennale. אני פועלת בשדה האוצרות גם דרך כנסים אקדמיים בינלאומיים. במקביל, אני עובדת בימים אלו על גיבוש מחקר לקראת דוקטורט בתחומי האמנות והחברה.

התערוכה הראשונה שאצרתי בעצמי הייתה בינואר 2024, בשיתוף עם מיזם ״נפשות״ – יוזמה ארצית לקידום מודעות לבריאות הנפש באמצעות אמנות ותרבות. פנו אליי בבקשה להוביל תערוכה שתעסוק בקשיים שחווים אמנים שעלו ארצה לאחר פרוץ המלחמה באוקראינה.

הוצאתי קול קורא שקיבל למעלה מ־100 הגשות, ומתוכן בחרתי כ־25 אמנים, רובם עולים חדשים לצד ותיקים יותר, כמו אליסיה שחף, טלי רצקר ונסטיה פייביש. התערוכה התקיימה במרחב החברתי של מלון הנשיא בירושלים, וזכתה להדים חיוביים שהובילו להזמנות נוספות ולהמשך הסדרה ״נשמות נודדות״, שמאז הפכה לפרויקט הדגל שלי.

החלום שלי הוא לא רק תערוכה – אלא שינוי במערך התמיכה באמנים עולים, יצירת תשתית חדשה להכרה, מימון וחשיפה. תערוכה שתהיה קפיצת מדרגה אמיתית עבורם, במסגרת מוסדית רחבה, עם משאבים, הכרה וקרקע פורייה להמשך עשייה

כבר מההתחלה היה לפרויקט אופי בין־תחומי מובהק: הוא נולד משיתוף פעולה עם גוף העוסק בבריאות הנפש, והמשיך להתפתח תוך חיבורים לשיחים חברתיים, אמנותיים ואקדמיים. התקיימו במסגרתו שיחי גלריה עם חוקרים ממדעי הרוח, וכיום אני מציגה את הפרויקט גם בכנסים בינלאומיים בדיסציפלינות מגוונות – כולל לאחרונה בקונגרס האירופי לפסיכיאטריה במדריד, באפריל 2025, יחד עם ד״ר סיון רגב, שותפתי היקרה לפרויקט ממיזם ״נפשות״.

התחנה האחרונה

״חיפה בגוף ראשון״, תערוכה שמוצגת (עד ה-19.6) בבית הגפן – מרכז לתרבות ערבית־יהודית בחיפה. הוזמנתי לאצור אותה ביוזמה של ״מרכזים לצדק חברתי״, גוף הפועל לחיבור בין קהילות ולקידום חברה אזרחית בעיר.

התבקשתי להתמקד בקהילה דוברת הרוסית – אחת הקהילות הגדולות והמשפיעות בחיפה – והרגשתי שזה תפקיד טבעי עבורי, גם כבת הקהילה וגם כמי שמבקשת לאתגר ייצוגים קיימים. נזהרתי מייצוגים מאובנים, סטריאוטיפיים או פוליטיים מדי, ובחרתי בגישה פואטית, רגישה ואישית.

התערוכה רוקמת סיפורים אישיים לתוך זיכרון קולקטיבי דרך ארכיונים, תצלומים, תיעוד עכשווי ומעורבות קהילתית. אחת הפינות המרכזיות היא מפת קיר של חיפה בגודל כשלושה מטרים, שיצרתי יחד עם האמנית אניה שנינה.

המבקרים מוזמנים להוסיף עליה התייחסויות אישיות – ציורים, טקסטים או צבע. עשר דקות לאחר הפתיחה – המפה כבר התמלאה בצבע ובכתוביות. המפה הפכה במהרה למרחב של זיכרונות, רגשות וביטוי קהילתי חי. זו לא רק תערוכה – זו פעולה מתמשכת של תיקון, חיבור ופתיחת מרחבים חדשים לדיאלוג.

מכל מלמדיי השכלתי

תחילת דרכי כאוצרת הייתה צמודה לשינויים אישיים: סיימתי את לימודיי בתכנית הבינתחומית באמנויות באוניברסיטת תל אביב, עברתי להתגורר בטירת כרמל והייתי בהיריון ראשון. מצאתי את עצמי בעיר ללא מוסדות תרבות פעילים, למעט המתנ״ס, והבנתי שהגעתי למקום שבו יש עבודה אמיתית.

הצעד הראשון שלי נעשה דרך תכנית עירונית לתעסוקת אקדמאים, שבמסגרתה הוצמדה לי מנטורית מהעולם האמנותי – שיר מלר ימגוצ׳י, האוצרת הראשית של מוזיאון וילפריד בקיבוץ הזורע. דרכה התחלתי להיחשף לרשתות מקצועיות בשדה האמנות המקומי.

המורה השני והחשוב לא פחות שלי הוא עוז זלוף – חבר יקר, איש מבריק ובעל לב ענק, שמהווה עבורי השראה מתמשכת לעשייה משמעותית עם קהילות אמנים בפריפריה. מהשניים למדתי שאוצרות יכולה לנוע בין העולם המוזיאלי הקלאסי לבין פעולה ישירה, קהילתית ובלתי מתפשרת בפריפריה.

תערוכת החלומות

מעולם לא תכננתי להיות אוצרת. אני מגדירה את עצמי קודם כל כאמנית, כמרצה וכאקטיביסטית חברתית. העשייה האוצרותית צמחה מתוך השדה הזה – ככלי נוסף לפעולה, לשינוי, ליצירת מרחבים חדשים. אם בכל זאת הייתי צריכה לדמיין תערוכת חלומות, היא לא הייתה ״שלי״, אלא נועדה לאמנים ואמניות שקולם כמעט ואינו נשמע – במיוחד עולים חדשים, שמאבדים את ההון המקצועי והאמנותי שצברו במדינות המוצא.

החלום שלי הוא לא רק תערוכה – אלא שינוי במערך התמיכה באמנים עולים, יצירת תשתית חדשה להכרה, מימון וחשיפה. תערוכה שתהיה קפיצת מדרגה אמיתית עבורם, במסגרת מוסדית רחבה, עם משאבים, הכרה וקרקע פורייה להמשך עשייה. הייתי רוצה לאצור אותה או לשבת בוועדת השיפוט שלה – ולוודא שהיא נעשית מתוך ראייה רחבה, הוגנת ומחויבת.

בקרוב אצלך

בקרוב תיפתח תערוכה שאני מאוד נרגשת לקראתה – תערוכה קצרה אבל עוצמתית שתוצג בגלריה אינדי בתל אביב, כחלק מסדרת ״נשמות נודדות״. הפעם נצלול אל תוך הנושא של אוכל והגירה: זיכרונות, הרגלים, טעמים, והבדידות שמתובלת בין לבין.

זו תהיה תערוכה אינטימית ורגשית שתעסוק בטעם של בית – זה שעזבנו וזה שבנינו כאן. יוצגו בה עבודות צילום, וידאו ואובייקטים של שלוש אמניות מבצעות שמביאות נקודת מבט חדה, עדינה ומעובדת על מה שאנו נושאים איתנו – דרך האוכל. כמו יתר פרקי ״נשמות נודדות״, גם הפעם מדובר בתערוכה שבוראת שפה חדשה דרך חומרים טעימים, כואבים, מעודנים. להתראות בפתיחה – מבטיחה שיהיה טעים במיוחד!