״נתפסו על חם״: גיבור חסר יכולת, גנגסטרים חרדים וחתול

דיכאון קליני, ייסורים, התמכרויות ומוות. אלו המאפיינים העיקריים בסרטיו של הבמאי־תסריטאי דארן ארונופסקי. ״רקוויאם לחלום״, ״ברבור שחור״, הלוויתן – כולם סרטים עמוקים, קשים, אינטנסיביים וכבדים, שהצפייה בהם לא קלה לעיכול. ובכל זאת, הקו האמנותי המקשר ביניהם ברור: תסריטים מצוינים, בימוי מהוקצע ושימוש אולטימטיבי במבע קולנועי על כל סוגיו.

אבל את כל הפסקה הקודמת אפשר לקחת, לכווצ׳ץ׳ ולזרוק לפח, כי כל מה שנכתב בה פשוט לא מתיישב על המאפיינים של ״נתפסו על חם״, סרטו החדש. הפעם, ארונופסקי לוקח את כל מה שהוא יודע לעשות – כלומר, להכניס את הצופים לדיכאון – ומתפנה לביים סרט מיינסטרימי (כביכול), שמכוון לקהל גדול ורחב יותר. לטובת המשימה הוא גייס את אוסטין באטלר הנוסק לתפקיד הראשי, פלוס חתול חמוד ונשכן.

בעלילת ״נתפסו על חם״ אנחנו פוגשים את האנק (באטלר), כוכב בייסבול תיכונים לשעבר, שנאלץ לפרוש אחרי תאונת דרכים שהשביתה לו את הברך וניפצה לו את כל החלומות. ב־1998, האנק עובד כברמן בבר דחוס ומעושן בניו יורק, ומתחזק זוגיות מחורמנת עם איבון (זואי קרביץ) וקשר טלפוני מרוחק עם אמו (לורה דרן).

סדר היום השגרתי והמשעמם של האנק משתבש כשהשכן שלו, ראס (מאט סמית׳), טס ללונדון ומשאיר אצלו את החתול שלו. מרגע זה והלאה, האנק מסתבך עם המאפיה הרוסית, מאפיונר ספרדי (באד באני), המשטרה ושני גנגסטרים חרדים (ליב שרייבר ווינסנט ד׳אונופריו). כולם כולל כולם רודפים אחריו. הבעיה היא שאין לו מושג מה הם בכלל רוצים ממנו.

בדרך כלל הגיבורים של ארונופסקי הם ההיפך הגמור מהאנק: חסרי יכולת מתחילתו ועד סופו של הסרט, מכורים לשיט ופגומים קשות מבחינה נפשית. האנק עושה את הדרך ההפוכה מהם, ומעורר הזדהות כבר מההתחלה

״נתפסו על חם״ מסמן שינוי חד בכיוונים העלילתיים שארונופסקי עוסק בהם. אם בסרטים הקודמים שלו הוא צלל לתוככי הנפש האנושית המעוותת וחקר אותה, הפעם הוא זונח כל ניסיון כזה ופונה למחוזות הקומדיה השחורה והאקשן התזזיתי. התוצאה היא סרט משעשע לפרקים, עם נקודות מפנה מפתיעות ומתובל באלימות, שעבור צופים מסוימים עלולה להרגיש קיצונית מדי. ויחד עם כל הבדיחות, ההומור והחתול החמוד – ל״נתפסו על חם״ יש את אותו הניחוח הארונופסקי האפל והקודר.

הסרט נשען ברובו, אם לא כולו, על יכולות המשחק הנהדרות של אוסטין באטלר, שמוכיח (שוב) שלא מדובר רק בנער פוסטרים להשכרה. באטלר, שפרץ לתודעה ב״היו זמנים בהוליווד״ (2019) והתפוצץ בענק עם ״אלביס״ (2022), מגלם את אחד התפקידים הטובים ביותר בקריירה שלו עד כה. זה לא קל להחזיק סרט שלם על הכתפיים, במיוחד תחת פיקודו של במאי כמו ארונופסקי, אבל באטלר משחק אותה בצורה יוצאת דופן ובאופן שראוי לכל מחמאה. טראומטי ושרמנטי, פגום וקשוח, נאיבי וחכם – הוא שולט היטב במנעד הזה.

יש לא מעט הפתעות ב״נתפסו על חם״, אבל הגדולה שבהן, ביי פאר, היא שני הגנגסטרים החרדים בגילומם של ליב שרייבר (היהודי) ווינסנט ד׳אונופריו. למרות שזמן המסך שלהם לא רב, הם גונבים את ההצגה עם לירלורים ביידיש, מרק קניידלעך ושטריימל. באופן כללי, כל דמויות המשנה שמתרוצצות סביב באטלר והחתול הן סוג של אתנחתות קומיות מוצלחות. השטיק הוא שהן לא כתובות באופן מאולץ או סתמי, וכל אחת מהן צבועה בצבע משל עצמה, ומוסיפה עוד רובד לסרט החמוד הזה.

הסרט של ארונופסקי פונה באופן מודע לקהל יעד רחב יותר, מה שמעמיד את הבמאי בסוג של מבחן: האם יש לו את היכולת לספק את הסחורה לכל דורש, או רק לחסידיו הנאמנים שמגיעים לאורגזמה בכל קאט ב״רקוויאם לחלום״? (ואלוהים יודע כמה קאטים יש שם). התשובה היא כן. ״נתפסו על חם״ הוא לגמרי סרט שימצא מקום בלב של (כמעט) כל צופה.

הישארו מעודכנים והירשמו לניולזטר שלנו. כדאי!

הרשמה

יש בו את הנוסחה המנצחת של גיבור חסר יכולת, שמצליח להתגבר על המכשולים והופך לאפקטיבי יותר ככל שהסרט מתקדם. בדרך כלל הגיבורים של ארונופסקי הם ההיפך הגמור מהאנק: חסרי יכולת מתחילתו ועד סופו של הסרט, מכורים לשיט ופגומים קשות מבחינה נפשית. האנק עושה את הדרך ההפוכה מהם, ומעורר הזדהות כבר מההתחלה.

גם אם לצופים מסוימים הוא ייראה כאלים יתר על המידה, ״נתפסו על חם״ מספק אחלה של סחורה. אין לו את אפקט הוואו, אבל יש לו את אפקט הוואלה מפתיע!, במיוחד בעונה קולנועית שחונה כמו זו הנוכחית. עכשיו, זה לא שארונופסקי צריך לנטוש את ההתעסקות בדרמות הפסיכולוגיות העמוקות שלו לטובת קומדיות אקשן שחורות וקלילות (חלילה וחס), אבל אם מדי פעם הוא ירצה לשבור שגרה ולעשות גיחה קצר למחוזות הללו – זה יכול להיות נחמד לאללה.

נתפסו על חם
בימוי: דארן ארונופסקי
110 דקות; ארצות הברית, 2025
3.5 כוכבים