הדור הבא על המסלול: עיצוב צעיר בשבוע האופנה 2025

שבוע האופנה ״ישראל קנדה״ תל אביב 2025 נחתם בתחושת בשלות. לצד שמות מבוססים, התצוגות של ה־Upcoming Designers ושל בוגרי המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, הצליחו ללכוד את הרגע שבו אופנה צעירה פוגשת מציאות משתנה ומציבה שאלות חדשות על יצירה, גוף, זהות וחברה.

תצוגת המעצבים המבטיחים כללה חמישה מעצבים צעירים בעלי מותג אופנה קיים, שמחפשים דרך עצמאית בתוך התעשייה המקומית. כל אחד מהם הציג קול אישי, לא מתנצל ולא מתפשר, כזה שמותאם למציאות חייהם של יוצרים צעירים. התצוגה של שנקר היתה רחבת הקף וכללה 70 דגמים של סטודנטיות וסטודנטים משנים א׳-ג׳.

יובל אלרואי (29), בוגרת שנקר ומייסדת המותג Outré, הציגה את קולקציית Tapestry Reverie, שמחברת בין אמנות, קיימות וחייטות עילית. אלרואי העלתה לתצוגה 17 דגמים, שבהם היא הפכה גובלנים עתיקים ליצירות לבוש חד פעמיות, כל אחת ממוספרת. את מחצית הדגמים עיצבה אלרואי במיוחד לתצוגה הזו, ולצידם הציגה שישה פריטי יוניסקס נגישים ובמידות רחבות.

הקולקציה עוסקת בשאלות של זיכרון, חומריות ומלאכת יד בעידן הדיגיטלי, ומבקשת להחזיר כבוד ליצירה איטית, מדויקת ונצחית. ראוי לציון מיוחד הסטיילינג שנעשה לטובת התצוגה, שעליו היתה אמונה עמית פפה, שמלווה את אלרואי באופן קבוע מימי הלימודים בשנקר.

נועם מעיין (26), בעלת המותג Pattern Streetwear, היא בעלת קול צעיר, חופשי וחברתי; מעצבת אופנה אוטודידקטית שלמדה את המלאכה לאורך שנים ובעצמאות מלאה. מעיין הציגה קולקציית יוניסקס שמשלבת ג׳ינס וקורדרוי בגזרות חדשניות והדפסים מלאי סטייל ואופי – גם הם בעיצובים שלה. כל פריטי המותג מיוצרים בישראל ומפרנסים משפחות מקומיות – ביטוי למחויבות העמוקה של מעיין לעשייה כחול־לבן.

הגישה שלה לאופנה מבקשת ליצור אופנה שוויונית, נגישה ומלאת ביטוי עצמי, שתדבר לכל אדם, בכל גיל, מין, צבע או מידה, תוך ביטוי של ביטחון עצמי, שובבות ותעוזה. מעיין מגדירה את הסגנון שלה כ״סטריט גבוה״ – שילוב של אנרגיית רחוב עם גישה מעודנת של אופנת עילית.

אחד הדגמים הבולטים בתצוגה היה מעיל פאף מג׳ינס בעבודת יד, המבטא חיבור בין הרחוב לקוטור. עוד רגע מרגש בתצוגה היה כשעל המסלול צעדה מיה רגב, החטופה ששבה מהשבי, כשהיא לובשת את הקפוצ׳ון Bring Them Home – דימוי חזותי חזק של כאב ותקווה.

המערכות עוצבו בתקופה שלאחר 7 באוקטובר ועד היום, והן משקפות הלך רוח אישי וקולקטיבי של עצב, חרדה ושכול, ולצידם רצון עז להמשיך וליצור. מתוך המתח הזה נולדה אופנה שמביטה במציאות בעיניים

עומר מיכאל (40), בעל המותג MICHAEL, הוא מעצב בעל שפה תיאטרלית ואישיות דרמטית, שעזב את לימודיו בשנקר אחרי שנתיים. לדבריו, היה לו ברור מאז ולעולם שהוא מעצב אופנה, ונכון להיום הוא יוצר חיבור בין אופנת עילית, סטריט־סטייל ותיאטרון חזותי.

השראותיו מגיעות ממעצבים כמו קוקו שאנל ואלבר אלבז, איקונות תרבות ואמנות כמו בוטיצ׳לי ודמויות קולנועיות. השראות נוספות שמהן הוא שואב הם ילדי הפרחים של שנות ה־70 ושמלות צ׳רלסטון מחורזות. כל הדגמים של מיכאל מחוייטים ועשויים ממבחר גדול של חומרים – צמר קר, משי, טאפט, קטיפה, לורקס, פנינים, מתכת וכותנה.

הקולקציה כללה 12 דגמים במנעד רחב של מידות וחולקה לשלושה חלקים: Dark – תקופה אפלה בשחור מוחלט; Revive – לידה מחדש בגווני סגול וורוד; Divine – דרמה תיאטרלית במנומרים, חרוזים ואלמנטים פיסוליים. הדגם המסיים היה מחווה ל־Cat Woman, וכלל חתול ריאליסטי לבן שנוצר במיוחד בידי האמן עמי זרוג.

עלמה שפיגלר (25), בוגרת שנקר ונכדתו של שחקן הכדורגל האייקוני – מוטלה שפיגלר (שנכח בקהל), הציגה קולקציה רגישה ונשית שנולדה מהתמודדות אישית עם מחלת האנדומטריוזיס. תוך שימוש מרגש בשקיפויות. הקולקציה רב־עונתית, בעלת גזרות נשיות עם אלמנטים מחויטים, קצוות פרומים וא־סימטריה, בצבעוניות מונוכרומטית של שחור, לבן ובז׳.

כליל דקל (24), בוגר אוניברסיטת פולימודה שבפירנצה, הציג את קולקציית הביכורים שלו – חיבור בין מוזיקה, תיאטרון ותרבות שוליים. הקולקציה כללה 16 דגמים ומוגדרת על ידו כ־Elevated Punk או Dark Beauty, ומציגה משחק בין רוך ועוצמה, נשיות וגבריות, שקיפות ואטימות. הדגמים התמקדו בבגדי Outerwear – מעילים, שמלות וחולצות, עם פרשנות מודרנית לחופש הגוף והביטוי העצמי.

דקל, לשעבר סולן בלהקה, שואב השראה לעיצובי הקולקציה שלו מתרבות הפאנק של שנות ה־70 וה־90. הוא מפרק את האופנה הזו לגורמים ומרכיב מחדש אופנה חצופה ומלוטשת, הנוגעת בזהות ובחופש אישי. בחופשותיו מהלימודים באיטליה הפיק תצוגות אופנה בשוק הפשפשים בחיפה עם דוגמנים מקומיים וסטודנטים, והפך את הרחוב לזירה יצירתית ואותנטית.

מעצב הכובעים מאור צבר, מהשמות הבולטים בעולם עיצוב הכובעים והלבוש הבימתי, פתח את התצוגה עם קולקציה בהשראת הסופגניות החדשות של רולדין. צבר, שפועל למעלה משני עשורים בתיאטרון ובמחול, תרגם את עולם הטעמים והמרקמים של הפטיסרי לשפה חומרית שכללה נוצות, משי, רשת וחימר מפוסל. כל כובע ייצג סופגנייה אחרת, ויחד עם הכובעים לבשו הדוגמנים דגמים שעוצבו על ידי מעצבי האופנה שהציגו באופן עצמאי במהלך השבוע.

מבט קדימה

תצוגת האופנה של שנקר כללה כ־70 דגמים, והיוותה סוג של יצירה קולקטיבית של הסטודנטיות והסטודנטים משנים א׳, ב׳ ו־ג׳. המערכות עוצבו בתקופה שלאחר 7 באוקטובר ועד היום, והן משקפות הלך רוח אישי וקולקטיבי של עצב, חרדה ושכול, ולצידם רצון עז להמשיך וליצור. מתוך המתח הזה נולדה אופנה שמביטה במציאות בעיניים, באמונה עמוקה בכוחו של הדמיון והיצירה לחולל שינוי, ומגדירה מחדש את השפה של הדור החדש להציע עתיד טוב יותר.

בתצוגה הוצגו מערכות מחויטות, ג׳ינסים שעברו פרשנות חדשה, שמלות כלה לא צפויות, בגדי גברים מעוררי רגש, בגדי ספורט בתרגום יצירתי ועוד. כל דגם מספר סיפור אחר, אבל כולם יחד מציגים דור צעיר, שמנסח מחדש מהי אופנה שנולדה ממציאות מורכבת לתעוזה ומבט קדימה. הסטודנטים השתמשו בחומרים ממוחזרים, בטכניקות חייטות עילית, בהדפסים דיגיטליים ובאריגה מקורית – תוך חיבור מרתק בין מלאכה למסך.

את הדגמים הציגו דוגמניות ודוגמנים, סטודנטים וסטודנטיות, חברים, פרפורמרים, אנשי במה, משפיענים, יוצרים, אמנים ואנשי אופנה מכל המגדרים, הגילים והמגזרים. כולם יחד מרכיבים פסיפס אנושי רחב, שבו כל חלק מחבר לקול הדור של מעצבי האופנה הבאים.

בעולם שבו שבועות האופנה הופכים למופעי ראווה מתוקצבים, שבוע האופנה תל אביב מצליח לשמר גוון אחר – אנושי, חקרני, ועם דגש על חופש יצירה. אם יש משהו ששתי התצוגות הללו הוכיחו השנה, הוא שאופנה ישראלית אינה רק תעשייה – אלא זירה של מחשבה, סקרנות, חיפוש ודרך הבעה אישית. כשהסטודנטים של שנקר והמעצבים המבטיחים עולים יחד על המסלול, מתקבלת תמונה אחת ברורה: העתיד של האופנה הישראלית כבר כאן, והוא לא מפחד מכלום.