איילת ספירשטיין // באגים בהייטק
אני איילת ספירשטיין, אלגוריתמאית, מאיירת ויוצרת קומיקס. סיימתי לימודים לתואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב באוניברסיטת בן־גוריון, לתואר שני במדעי המחשב באוניברסיטה העברית, ואיור בסדנה של יאנה בוקלר. אחרי שנתיים של עבודה, הספר הראשון שלי, ״באגים בהייטק״, עומד לצאת לאור. זה קומיקס על הפער בין המיתוג של ההייטק לבין מה שקורה בו בפועל.
ידעתי מההתחלה שאני רוצה לכתוב ולאייר רגעים מצחיקים מהעבודה בהייטק. התוכנית המקורית הייתה צנועה: אוסף של מערכונים קצרים שעומדים בפני עצמם, ספר שולחן קפה שאפשר לפתוח בעמוד אקראי. ההשראה הגיעה מ״הפעם עם הקובץ״ של גילי יובל, שירים סאטיריים על עולם העבודה.
אחרי כמה מערכונים התייעצתי עם נעה כ״ץ, והחלטנו ביחד שאני יכולה להעלות את רמת הקושי ולכתוב קומיקס עלילתי. כך נולד הגיבור: נעבעך חסר ברק, ששירת ב־8200 בתפקיד לא טכני ומתקבל לעבודה על סמך המיתוג של היחידה ושיווק עצמי במקום על יכולת. הוא מנסה לשרוד נגד כל הסיכויים, ולומד איך המערכת פועלת מבפנים.
בתור מי שלא שירתה ב־8200, ראיתי שבוגרי היחידה זוכים להילה מיוחדת שגם בעלי תארים בהצטיינות ממוסדות מובילים לא זוכים לה; סטארטאפים מציינים בגאווה שהמייסדים שלהם יוצאי 8200, והיה אקס שהתלונן שבאזרחות הוא צריך לעבוד עם אנשים פחות חכמים מאשר ביחידה.
צהוב מסמל את החלום על חיי היוקרה ועל העבודה בהייטק, וחום, כתום ואפור מסמלים את החיים המבאסים בפתח תקווה. הגיבור עצמו מחליף חולצה אפורה בוורודה כשהוא מתחיל לעבוד בהייטק
הרגשתי שלעולם לא אשתווה אליהם, כי הם למדו שם ידע סודי ואני לא יכולה לעשות צבא שוב. עם השנים הבנתי שההילה מוגזמת. בנוסף, היה לי ברור שהגיבור צריך להיות גבר: בתור אישה בהייטק, לא רציתי לכתוב על אשת תוכנה שאינה טובה מקצועית.
בשלב העריכה, בזכות עורכת התסריט נגה טמקין, הבנתי שהתמה שמקשרת את רוב הסצנות מדברת על הפער בין המיתוג לבין מה שקורה בפועל, גם אצל העובדים וגם אצל המעסיקים. את רוב הסצנות שאבתי מניסיון אישי.
כסטודנטית, העבודה בהייטק נראתה לי חלום, גן משחקים למבוגרים: אוכל חינמי במטבחון, חדר מוזיקה, יוגה, מסאז׳, מגלשה במשרד וימי כיף גרנדיוזיים. חברות ההייטק נראו לי גם ערכיות ומתחשבות, עם יוזמות לקידום נשים, אוכלוסיות מוחלשות, אנשים עם מוגבלויות ואקולוגיה. חשבתי שהן מלאות אמפתיה ובעלות חוש צדק מפותח.
עם השנים הבנתי שרוב מה שהתרשמתי ממנו נובע בעיקר משיקולים כלכליים, משפטיים ותדמיתיים. אף אחד לא מדבר על חברה שמשלמת 2,000 שקל יותר במשכורת, אבל כולם מדברים על החברה שהטיסה את העובדים להופעה בחו״ל, עם אלבום תמונות לאינסטגרם שמצולמים בו רק העובדים הפוטוגניים.
לאורך הקריירה השתתפתי באירועים רבים להעצמת נשים בהייטק. אחד מהם נחרט אצלי: פאנל של נשים מצליחות, שלכולן היה אבא פרופסור בתחום. הן התחילו את התואר כבר בתיכון, סיימו את כל התארים בהצטיינות יתרה, וסיפרו לנו כמה קשה היה להן להשיג משרה באוניברסיטה ושלא היו בטוחות שיצליחו.
כשנשאלו איך משלבים קריירה עם משפחה, אחת סיפרה שסיימה את הדוקטורט בגיל 19, לפני שהתחתנה, כך שזו לא הייתה בעיה עבורה. אחרות אמרו שחייבים בעל תומך, כמו שיש להן. בסוף הפאנל הנשים בקהל הצטערו שלא התחילו את התואר בתיכון, ותהו אם למישהי כמוהן יש סיכוי בכלל.
בקטע על יום האישה בספר רפררתי לאליזבת הולמס, שהוכתרה כ״סטיב ג׳ובס הבא״ ונידונה לבסוף ליותר מ־11 שנות מאסר על הונאת משקיעים. המקרה שלה גרם לי לתהות: את מי החברה מכתירה כמצליח ומעורר השראה?
גם ימי המעשים הטובים של החברות לא מכווני עזרה אמיתית, אלא יחסי ציבור. חברה שעבדתי בה שלחה מהנדסים ליום שלם של בניית דרגשים מתפרקים שנתרמו למפונים. פעם אחרת הביאו לעובדים סדנה להרכבת אופניים מגרוטאות שפירקו, ואת התוצרים החברה תרמה לילדים נזקקים, במקום לקנות בכסף של ימי העבודה האלה אופניים חדשים.
אחרי 30 העמודים הראשונים הבנתי שדברים עוד עלולים להשתנות, ועברתי לעבוד בסקיצות בלי צבע. אחרי העריכה, כשהקונספט והאמירה התגבשו, ידעתי שהגיבור חולם לעזוב את הדירה בפתח תקווה שבה הוא גר עם אמו, ולעבור למגדלי היוקרה של תל אביב.
זה איפשר לי להשתמש בצבעוניות סימבולית: צהוב מסמל את החלום על חיי היוקרה ועל העבודה בהייטק, וחום, כתום ואפור מסמלים את החיים המבאסים בפתח תקווה. הגיבור עצמו מחליף חולצה אפורה בוורודה כשהוא מתחיל לעבוד בהייטק.
הציורים בספר ידניים, בטושים אלכוהוליים ובצבעי עיפרון. לקחתי השראה מהסגנון של ברכט אוונס (Brecht Evens), שממש התאהבתי באיורים שלו. בהתחלה צבעתי את העמודים הראשונים במלואם וראיתי כמה זמן זה לוקח, ולכן כשגיבשתי את השפה העיצובית בפעם השנייה עברתי לצביעה סלקטיבית שגם חסכה לי זמן, וצבעתי את העמודים הראשונים מחדש.
כרפרנסים לציור כמעט לא צילמתי, התבססתי על סצנות מסדרות וסרטים על הייטק, כמו Silicon Valley, Mythic Quest ו־Office Space, ועל תמונות מהאינטרנט. כשנתקעתי, רפרפתי בספרי קומיקס בלי לקרוא, עד שתמונה כלשהי נתנה לי רעיון. עבדתי בלי גריד, וזה נתן לי חופש לשנות דברים בקלות.
בזכות תמיכה של מפעל הפיס הגעתי לשלב הנוכחי וכרגע הספר נמצא בעיצומו של קמפיין מימון המונים במטרה להוציא אותו לאור בינואר 2027. זהו ספר שנכתב על ידי הייטקיסטית עבור הייטקיסטים וכל מי שמסתקרן לראות איך נראה היקום המקביל מבפנים.
מדור הגשות כולל חומרים שהתקבלו במערכת פורטפוליו. שלחו לנו סיפורים חדשותיים, מידע בלעדי ופרויקטים מעניינים ותקשורתיים. פרטים נוספים בעמוד ההגשות שלנו
