כל מה שחשוב ויפה
אופיר איבגי בשבוע האופנה ישראל קנדה תל אביב. צילום: עומרי רוזנגרט
אופיר איבגי בשבוע האופנה ישראל קנדה תל אביב. צילום: עומרי רוזנגרט

צורות נסתרות: אופיר איבגי הפך את שבוע האופנה למופע חי ותוסס

400 מועמדים, אודישנים פתוחים, 41 משתתפים על המסלול וקולקציה שהשתנתה תוך כדי ההכנות: הקולקציה ״צורות נסתרות״ של אופיר איבגי בשבוע האופנה הפכה את המסלול לחגיגה של צבע ושמחת חיים

תצוגת האופנה של אופיר איבגי בשבוע האופנה תל אביב קנדה ישראל 2026 הייתה מופע מרהיב של צבע ושמחת חיים. 41 נשים וגברים, בגילים שונים ובמבני גוף מגוונים, צעדו על המסלול בקולקציה החדשה שלו, ״צורות נסתרות״. התוצאה הייתה חגיגה חזותית סוחפת, מלאת אנרגיה ואופטימיות. דווקא בימים שבהם המציאות המקומית מותירה מעט מקום לקלילות, הזכיר איבגי עד כמה אופנה יכולה להיות משמחת ומעוררת השראה.

לאורך השנים חזר איבגי אל זיכרונות אישיים, חפצים, מקומות ומשפחה כנקודות מוצא ליצירתו. הוא השתמש בטקסטיל, במלאכות יד, באריחים, בקרמיקה ובהדפסים, פירק אותם והרכיב מחדש לשפה עיצובית מזוהה. הפעם בחר להתרחק מהזיכרון המוחשי ולפנות אל עולם מופשט יותר, המבקש לתת ביטוי לתחושות ולרגשות.

אופיר איבגי בשבוע האופנה תל אביב. צילומים: עומרי רוזנגרט

אופיר איבגי בשבוע האופנה תל אביב. צילומים: עומרי רוזנגרט

נקודת המוצא לקולקציה הפעם הייתה האמנות המופשטת, ובעיקר עבודתה של הילמה אף קלינט, האמנית השוודית שחיברה בין צבע, צורה, סימבוליזם ורוחניות. לצידה פנה איבגי אל הסופרמטיזם, שהעמיד במרכזו צורות גאומטריות ויחסים בין צבעים ומשטחים.

הקולקציה הורכבה מצורות גאומטריות, צבעים עזים ומנוגדים וקומפוזיציות מופשטות. ההדפסים נולדו מתוך ציורים ידניים של איבגי בצבעי מים, בעפרונות צבעוניים ובטושים, והם מבטאים את המתח שבין סדר לאי־סדר, בין צורה מוגדרת לצורה חופשית ובין הגלוי לנסתר.

רציתי לייצר קאסט שמזכיר יותר את החיים עצמם. משהו שמזכיר רחוב, אנשים שאתה פוגש. יש גם דוגמניות קלאסיות, אבל יש הרבה מעבר לזה. אני אוהב להגיד שכולם אנשים אמיתיים. גם הדוגמניות הגבוהות והרזות הן אמיתיות

״הקולקציה היא ניסיון לתרגם תחושות שלי למשהו מוחשי, להפוך צבע וצורה לרגש״, כתב איבגי בטקסט המלווה אותה. ״הפעם הזיכרון אינו בהכרח של מקום או חפץ מסוים. הוא הופך למשהו מופשט יותר, תחושה שנשארת בגוף ובתודעה, גם כשאי אפשר להגדיר אותה במילים״.

הבגד, מבחינתו, הופך למעין משטח ציור חי. הבחירה להציג את הקולקציה על גופים שונים העניקה לרעיון הזה משמעות נוספת. הציורים יצאו מהנייר ומהבובה בסטודיו, קיבלו נפח ותנועה והפכו לחלק ממופע אנושי עשיר ומלא חיים.

אבל מאחורי החגיגה הצבעונית על המסלול עמד חודש אינטנסיבי של עבודה, שינויים ולא מעט לילות בסטודיו. כשאיבגי קיבל ממוטי רייפ את ההצעה להשתתף בשבוע האופנה, קולקציית סתיו־חורף 27 שלו כבר הייתה כמעט מוכנה. היא הייתה אמורה להגיע לחנויות בתחילת אוקטובר, אבל ההזמנה שינתה את התוכניות. ההשקה נדחתה לנובמבר, ואל הדגמים הקיימים התווספו פריטים חדשים.

כשהתחלתי לעקוב אחרי ההכנות לתצוגה שלו, איבגי נע בין הסטודיו, העבודה על הקולקציה וההוראה במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר. לצד כל אלה עסק גם בהרכבת הקאסט. מתוך כ־400 נשים וגברים שנענו לקול קורא שפרסם, הוזמנו כ־35 לאודישנים, ו־13 מהם נבחרו להשתתף בתצוגה.

״זה היה חלום נאיבי שהיה לי במשך הרבה מאוד שנים. בסוף אנחנו מחפשים במות להציג עליהן את מה שאנחנו עושים. אני יודע שאני מעצב אופנה, אני לא צריך שמישהו יגיד לי את זה. האישור הכי טוב הוא שאנשים אוהבים את הבגדים, קונים אותם, לובשים אותם וחוזרים לקנות.

״אבל ברור שיש כאן גם אגו. במשך שנים הייתי מאחורי הקלעים של תצוגות הבוגרים בשנקר, גם כסטודנט וגם מאז שאני מלמד. אני מכיר את ההתרגשות הזאת. אז כשנותנים לי במה כזאת, באירוע שהוא יחיד מסוגו בארץ, ברור שזה מדהים. לקחתי את זה בשתי ידיים״.

מה קורה בסטודיו ברגע שמתקבלת הזמנה כזאת?

״קודם כול משתנה לוח הזמנים. במקום להשיק את הקולקציה בתחילת אוקטובר, אני משיק אותה בנובמבר. אבל מעבר לזה, הקולקציה עצמה השתנתה ונוספו דברים חדשים. ההזמנה לתצוגה הושיבה אותי מול סיטואציה שכבר הרבה זמן לא הייתי בה. פתאום יכולתי ליצור דברים שהם לאו דווקא הפריטים הכי מסחריים. זה פתח לי את הצ׳אקרות.

״החודש הזה של העבודה נתן לי חופש יצירה שכבר הרבה זמן לא היה לי. כשאתה מנהל מותג עצמאי, אתה כל הזמן חושב גם על המכירה. ואני לא חושב שצריך להתבייש במילה למכור. למכור זה דבר מאוד חשוב. בסופו של דבר הבגדים נועדו להילבש.

״גם כשאני רוצה להעביר את הציורים שלי ואת העולם שלי, אני בדרך כלל בוחר ליצור מהם פריט שאני יודע שיש לו פוטנציאל מסחרי. אבל הפעם יכולתי פשוט לקחת חתיכת בד ולשחק איתה על הבובה. היה בזה חופש שלא הרגשתי כבר הרבה זמן״.

לא רק סוג אחד של יופי

אחת ההחלטות המשמעותיות של איבגי הייתה לפתוח את הליהוק לקהל הרחב. במקום להסתפק בדוגמנים מסוכנויות, הוא ביקש למצוא אנשים שיביאו אל המסלול נוכחות אחרת. ״רציתי לייצר קאסט שמזכיר יותר את החיים עצמם. משהו שמזכיר רחוב, אנשים שאתה פוגש. יש גם דוגמניות קלאסיות, גבוהות ורזות, אבל יש הרבה מעבר לזה. אני אוהב להגיד שכולם אנשים אמיתיים. גם הדוגמניות הגבוהות והרזות הן אמיתיות. רציתי פשוט לייצר מגוון רחב יותר״.

400 פניות זה מספר גדול. איך בכלל מתחילים למיין אותן?

״מההתחלה החלטתי שלא משנה כמה אנשים יגישו מועמדות, נעבור על כולם. אבל היה לי חשוב לא להזמין אנשים סתם לאודישנים, לא לבזבז את הזמן שלהם או שלנו.

״מתוך 400 הפניות הזמנו בערך 35 אנשים לאודישנים שהתקיימו בשנקר, בהפקת ובעזרת עמית ורעות זאנטקרן, ובסופו של דבר בחרנו 13. במקביל עשיתי גם ליהוקים עצמאיים. פניתי לאנשים שעבדתי איתם בעבר, אנשים שהכרתי דרך האינסטגרם וגם לקוחות שלי.

״רציתי שיהיו בתצוגה אנשים שיש לי איתם קשר, לצד אנשים חדשים שהכרתי בזכות הקול הקורא. בסך הכול היו כ־20 משתתפים שהם לא דוגמני סוכנויות. ביניהם נשים בוגרות שאני עובד איתן כבר שנים. בין הגברים יש דוגמן בן 55 שהגעתי אליו דרך חברה״.

הקאסטינג לתצוגה. צילומים: עמית זאנטקרן לוי

הקאסטינג לתצוגה. צילומים: עמית זאנטקרן לוי

יש משהו מסקרן בהחלטה להציג קולקציה כל כך צבעונית ומופשטת על אנשים שונים כל כך.

״מבחינתי המגוון הזה חשוב. רציתי לייצר קאסט שהוא לא רק סוג אחד של יופי. יש בו הרבה אנשים שונים, וזה חלק מהאווירה שאני רוצה ליצור״.

הציורים הידניים, הצבעוניות הנועזת והמשחק בין צורות ומשטחים תורגמו להדפסים, לגזרות ולנפחים, והעניקו לקולקציה ממד פיסולי. לצד הדגמים המסחריים הציג איבגי גם פריטים ניסיוניים יותר, שבהם נתן דרור לדמיון ולמשחק בחומר.

כשהאורות נדלקו ולאחר שבועות של הכנות, שינויים ואודישנים, עלו 41 המשתתפים על המסלול והפכו את ״צורות נסתרות״ למופע חי ותוסס. הצבעים, הצורות וההדפסים קיבלו משמעות חדשה כשהם נעו על גופים שונים.

הבחירה באנשים שהם לא בהכרח דוגמנים מקצועיים לא הייתה רק מחווה לגיוון, אלא חלק בלתי נפרד מהשפה של התצוגה. במקום מסלול המציג אידיאל יופי אחד, נוצר מפגש בין אופנה לבין אנשים, בין עיצוב מוקפד לנוכחות אישית.

ואולי זה בדיוק מה שהפך את התצוגה שלו לאחת המשמחות בשבוע האופנה. לא רק הצבעוניות המתפרצת או הקאסט המגוון, אלא התחושה שמאחורי הבגדים עומד מעצב שנהנה שוב מהאפשרות ליצור בלי לחשוב בכל רגע על מה שיימכר בחנות.

קולקציית סתיו־חורף 2026-2027. צילומים: מ״ל

קולקציית סתיו־חורף 2026-2027. צילומים: מ״ל

איבגי סיים את לימודיו במחלקה לעיצוב אופנה בשנקר ב־2017, ומאז כמעט לא נפרד מהמקום. תחילה עבד לצד לאה פרץ, ובהמשך השתלב בהכנות לתצוגת הבוגרים של 2018, ומשם נסללה דרכו להוראה. במהלך שבע השנים שבהן אילן בז׳ה פועל כראש החוג, מלמד איבגי מספר קורסים מרכזיים לסטודנטים בשנים ב׳ וג׳.

אתה מנהל מותג עצמאי. למה חשוב לך להמשיך ללמד?

״הלימודים בשנקר היו בשבילי חוויה נפלאה. כשסיימתי כמעט לא נפרדתי מהמקום. עבדתי עם לאה פרץ, עזרתי בתצוגת הבוגרים ומשם הגיעה ההצעה ללמד. הכול התפתח בצורה מאוד טבעית״.

מה אתה מלמד היום?

״השנה אני מעביר ארבעה קורסים. בסמסטר הראשון אני מלמד עם עידית ברק קורס שנקרא ׳מה אכפת לי׳, שבו אנחנו שואלים את הסטודנטים מה באמת אכפת להם, מה מעסיק אותם ומה מניע אותם ליצור. אני מלמד גם עם אירה גולדמן קורס שנקרא ׳ארכאולוגית אופנה׳, שבו כל סטודנט מקבל תקופה היסטורית ומפתח מחקר והשראה סביבה״.

יש משהו מספק בלהעביר את הידע שלך לדור הבא. לפעמים אתה אומר משהו לסטודנט, מציע לו נקודת מבט אחרת, ופתאום אתה רואה איך זה פותח אצלו דרך מחשבה חדשה

״בסמסטר השני אני מלמד ג׳ינס עם מאיה ארזי, ועם מוני מדניק אני מעביר קורס שנקרא ׳יחסים אלטרנטיביים׳ – קורס שקשור לאופן שבו אני עובד בעצמי.

״גם מוני וגם אני מעצבים שמבצעים בעצמנו חלק גדול מהעבודות שלנו. שנינו מאמינים שהגילוי העיצובי מתרחש הרבה פעמים דווקא במהלך העבודה הטכנית. באופן מסורתי יש הפרדה בין הנחיה עיצובית להנחיה טכנית. אנחנו מנסים לקרוא תיגר על ההפרדה הזאת.

״אנחנו מלמדים יחד, והסטודנטים מתחילים מתרגילים טכניים שמתוכם מתפתחים ההשראה, העיצוב והדגם. אנחנו רוצים להראות שמתוך העבודה הפרקטית עצמה אפשר להגיע לגילוי עיצובי. לפעמים דווקא הפעולה והחומר הם שמובילים אותך לרעיון״.

זה בדיוק מה שקורה לאיבגי בעבודה לקראת התצוגה. החודש שקדם לתצוגה אפשר לאיבגי לחזור לעבודה חופשית יותר עם החומר, להתנסות ולגלות כיוונים חדשים תוך כדי עשייה. אותה גישה שהוא מבקש להעביר לסטודנטים – מצאה את דרכה גם אל הסטודיו שלו.

איך אתה מצליח לשלב בין ההוראה לבין העבודה על הקולקציה והתצוגה?

״כרגע אני עובד גם בשבתות ובחגים, אבל אני אוהב את שני התחומים. הם ממלאים אותי משני צדדים שונים של עשייה. יש משהו מספק בלהעביר את הידע שלך לדור הבא. לפעמים אתה אומר משהו לסטודנט, מציע לו נקודת מבט אחרת, ופתאום אתה רואה איך זה פותח אצלו דרך מחשבה חדשה. לראות את הדבר הזה קורה זו תחושה מדהימה.

״ומצד שני, העשייה האישית שלי היא תשוקה שמלווה אותי מאז שאני זוכר את עצמי. הצורך הזה ליצור הוא חלק ממני. אני שמח שאני יכול לנוע בין שני העולמות האלה״.

birds

אופיר איבגי הוא מהמעצבים הצעירים והמעניינים שפועלים כיום בישראל, וכבר מראשית דרכו ניכר שקולו העיצובי אישי ומובהק. השפה שפיתח, השימוש בצבע, בחומר ובהדפסים, ובעיקר הנכונות להמשיך להתנסות ולחקור, מעניקים לעבודתו אופי מזוהה משלה.

אלה בדיוק הקולות שהיינו רוצים לראות על מסלולי שבוע האופנה הבאים, מעצבים שמביאים איתם נקודת מבט מקורית ושפה עצמאית. נקווה שנמשיך לפגוש את איבגי גם בשבועות האופנה הבאים, ולראות כיצד הוא ממשיך להתפתח ולבסס את מקומו בנוף האופנה המקומי.

Silence is Golden