כל מה שחשוב ויפה

ברוכים הבאים לאתר החדש שלנו

לכבוד יום ההולדת ה־13 (!) של פורטפוליו - שהתקיים בחודש ינואר - החלטנו שמגיעה לנו מתנה שווה במיוחד: אתר חדש. ואם כבר אתר חדש אז גם כתובת חדשה: prtfl.co.il

מגזין פורטפוליו מפרסם מידי יום כתבות, ראיונות, ביקורות וחדשות בתחומי העיצוב, האמנות והאופנה. למגזין, שהוקם בשנת 2005, עשרות אלפי קוראים מידי חודש, והוא משמש בנוסף כפלטפורמת תוכן לתערוכות, לסיורים בארץ ובחו״ל, למפגשים עם יוצרים ועוד.

קראו עוד על פרוטפוליו

איור עכשיו. מפגש 83: רות גוילי

בסוף 2007 פרסמתי ראיון עם המאיירת רות גוילי במגזין שמנת. זה היה מדור עם שאלות קבועות פחות או יותר, ואחת השאלות הייתה מה היא הייתה עושה אם היא לא הייתה מאיירת. גוילי ענתה ״במאית תיאטרון״. בדרך כלל התשובות האלו לא באמת עומדות למבחן. לא במקרה הזה. 

גוילי, בת 40, בוגרת המחלקה לתקשורת חזותית בצלאל (1998), עבדה עד היום פחות או יותר עם כל העיתונים היומיים בישראל; היא איירה לניו יורקר, לאסקווייר ולניו יורק טיימס; איירה לא מעט עטיפות ספרים, והיא מלווה כמאיירת מזה עשור את להקת המחול של ניב שינפלד ואורן לאור. בימים אלו היא שוב סטודנטית, הפעם באוניברסיטת תל אביב, שם היא לומדת לתואר שני בבימוי תיאטרון.

״אני רומנטיקנית של היד ושל הקו, אני לא מסתירה את זה. ככלל אני מאלו שמאמינים שפעם היה יותר טוב בהרבה דברים. פעם לא היה את האמצעים הדיגיטלים, והגאונים האמיתיים עשו דברים יותר מדהימים ממה שאפשר לעשות עכשיו. אני חושבת שזה פוגע וסוגר לאנשים את הדמיון. אני רומנטיקנית ומיושנת, לא לוקחת את מה שיש לעידן הזה באמת להציע

 

rgwilly

״מבחינתי ללמוד בימוי זה המשך ישיר לאיור. בכל הפרויקטים האישיים שלי הבנתי שמה שהכי מעניין אותי זה לספר סיפור ולעבוד עם אנשים, עם שחקנים. כבר לא הספיק לי לעבוד עם חברים, רציתי לעשות עיבודים בימתיים. אני לא רוצה להתעסק בתפאורה או בתלבושות, למרות שאני עושה גם את זה, לא הצלחתי לשחרר. הכל מאד מינימליסטי, זה ממשיך את הדרך של האיור, עם דגש גדול על רגש ואכזריות.

״זה כיף וזה מדהים ללמוד בגיל מבוגר אבל זה גם קשה כי אני מגיעה ללימודי כאמנית בשלה עם הכרה, ושם אני אפילו לא התלמידה הכי טובה. זו שפה אחרת: יש אנשים שמדברים אותה אבל לא דיברתי אותה. חשבתי שאני מכירה, אבל גיליתי שאני לא יודעת כלום… כל מה שחשבתי שלהיות אמן בוגר נותן לך, יש דברים שזה לא עוזר בכלל, להפך״.

prison-free-copy

״בתיאטרון צריך להיות תמים, אתה צריך לדעת לאבד שליטה, אבל אתה לא יכול תמיד להיות בשליטה כי אתה עובד עם אנשים. יש משהו במהות של תיאטרון שקשור לאמונה ולהסרת הספקות לגבי הדבר הזה שקורה על הבמה, ואם אתה לא מצליח לוותר על הציניות שלך ועל המעצורים ועל הגבולות אתה מפספס הרבה.

״אני רוצה להמשיך לביים ואני יודעת שאני אמשיך לאייר לנצח. כל עוד אני מצליחה לשמר את זה כקריירה מכניסה זה טוב לי. כרגע זה בסדר״.

sleepless-copy

״בשנים האחרונות העניין שלי באיור ירד. כשהתחלתי לאייר המאיירים שעבדו בעיתונות היו המאיירים הכי טובים בארץ. מאז חלה ירידה גדולה באיכות של מה שנעשה בתחום, אני מניחה שזה קשור למחירים שמשלמים וליחס של מערכות העיתונים שאני גם סובלת ממנו. בעיני האיורים שמתפרסמים באופן כללי לא נראים מספיק טוב ולא חכמים מספיק.

״מצד שני איור הספרים בפריחה מטורפת. יוצאים יותר ספרים מושקעים שנראים ממש מדהים, יש מאיירים מצויינים שיוצאים לעולם הזה. יכול להיות שהוצאות הספרים משקיעות יותר לעומת העיתונים. בתחום הזה מאיירים יושבים בבית במשך שעות על שעות על איור, ובעיתונות זה אחרת לגמרי: לא לוקחים את זה מספיק ברצינות. זה גם לוחות הזמנים, גם בגלל המחירים וגם העובדה שכדי לעבוד בלחץ של זמן צריך יוצרים מספיק מפותחים. באיור עיתונות הרעיון הוא הדבר הכי חשוב, יותר מאיך שהתוצאה הסופית נראית״.

happy13-copy

״אני עובדת תמיד באותה טכניקה. בונה קומפוזיציות במחשב, מדפיסה, עושה טרייסינג עם ניר קופי, סורקת וצובעת במחשב. כל העבודות על אי4, עניין שנובע מנוחות של גודל סורק ומדפסת. לא יכלתי לעשות את מה שאני עושה בלי העידן בדיגיטלי. כשהייתי צובעת בצבעי מים זה גם לקח הרבה זמן וגם היה נראה פחות טוב בעיתון. יחד עם זאת, גם היום הכי חשוב זה לדעת לרשום. אנשים טועים כשהם חושבים שהמחשב מאפשר להם לוותר על זה. יש דברים מדהימים שהעידן הדיגיטלי מאפשר, אבל מה שחסר לפעמים זה רגישות לקו, לצבע ולקומפוזיציה. זה גם עניין של נסיון וידע.

״אני רומנטיקנית של היד ושל הקו, אני לא מסתירה את זה. ככלל אני מאלו שמאמינים שפעם היה יותר טוב בהרבה דברים. פעם לא היה את האמצעים הדיגיטלים, והגאונים האמיתיים עשו דברים יותר מדהימים ממה שאפשר לעשות עכשיו. אני חושבת שזה פוגע וסוגר לאנשים את הדמיון למרות שזה כאילו ההפך. אני רומנטיקנית ומיושנת, לא הולכת עם הזמן. אני לא לוקחת את מה שיש לעידן הזה באמת להציע לי״.

2-rooms66-copy

פוסט זה פורסם כחלק מהמחקר לקראת התערוכה אומת האיור שעתידה להתקיים בבית האמנים בתל אביב בשנת 2014. בלינק אפשר למצוא את כל הפוסטים שהתפרסמו עד כה בנושא.

wedding-cake2-copy

4 תגובות על הכתבה

  1. קרן

    נהדרת. ומעוררת השראה.

  2. גיא גרניט

    נהדרת כבר אמרו.
    אני גם אוהב אותה בנישה ה"בריאותית".
    קצת הופתעתי באמת לראות כרזה להצגה שאייר דוד פולונסקי, וביימה רות גוילי. אז עכשיו הכל מסתדר.
    בכל אופן, ללוות איורית קבוצת מחול במשך עשר שנים נשמע טוב. זה מה שהייתי מאחל לשמרית אלקנתי ורוני פחימה (עם ענבל פינטו ואבשלום פולק).

    1. yuval saar

      הייתי יותר משמח לראות את רוני ושמרית ממשיכות 10 שנים עם ענבל ואבשלום. אני כבר סקרן לראות את התוצרים…

Comments are closed.

הוסיפו תגובה
פורטפוליו באינסטגרם
עקבו אחרינו
Silence is Golden