טולה עמיר: אני דור שני, מאומנת באופטימיות. אין אצלי ברירה אחרת

יובל: הי טולה, מה שלומך בימים אלו בתוך כל הכאוס מסביב?

טולה: שלומי מורכב. אחרי שהחופש, הדמוקרטיה והליברליות שלנו מאוימים, עכשיו מאוים גם המרחב הפיזי שלנו. הפחד מתעצם והמחיר שמשלמים האזרחים בלתי אפשרי. בנוסף היחס המבטל לחטופים ומשפחותיהם. והעובדה שעל עזה כבר לא מדברים. קשה אפילו לייצר מציאות שבה אפשר לנשום

יובל: לגמרי. ובתוך כל זה יצא לך ספר חדש, שרות בכיכרות – מרחב ודמוקרטיה בישראל, שקשור לכל זה ואף יותר. ואני תוהה ממה נתחיל, אולי תגידי כמה מילים על התוכן שלו ונתקדם משם? אולי על השם – מרחב ודמוקרטיה?

טולה: מרחב ודמוקרטיה הם שני מושגים נפרדים. שאלת החיבור בינהם עלתה באינסוף הפגנות שבהן השתתפתי בשנתיים וחצי האחרונות. לכן בקשתי מהכותבות המצוינות לנסות ולהציג עמדה והסבר לחיבור הזה.

השם שרות בכיכרות מאזכר את שרים בכיכר – מארועי יום הזכרון – ומוסיף תהייה לגבי הג׳נדר ואת המרחב

יובל: מרחב ודמוקרטיה נפרדים כי האחד רעיוני והשני פיזי? כי אין ספק שהאחד משפיע על השני

טולה: נכון. פעולת ה״התכה״ בין שני המושגים היא פעולה של תכנון ושל שימוש אזרחי. איפשור שלושת המרכיבים של המרחב הדמוקרטי – שייכות, הגנה ובטחון, ושוויון – הוא באחריות המתכננת

יובל: אז אני רוצה רגע ללכת אחורה ולשאול על המוטיבציה, מתי הבנת שאת רוצה להוציא לאור ספר ולפנות ולכותבות. אם היה איזה רגע מיוחד, הפגנה שחזרת ממנה וכן הלאה

טולה: מכיוון שהשאלה התעוררה בכל הפגנה, ניצלתי את הפתרון הקבוע שלי, בואי נשאל חכמות ונסביר גם לציבור המתענין. לדוגמה, ההפגנות בקפלן ועכשיו גם בבגין, הן מול סמל שלטוני שהוא הצבא. שימוש מענין בפרשנות על צבא העם. צבא הדמוקרטיה. צבא ״מוסרי״

יובל: אז מה השאלה שהתעוררה? ומה השאלה שהפנית לכותבות?

טולה: כולן ישר הבינו את הדילמה של החיבור בין המושגים. לא היה צורך לשאול. רק לדייק את התשובות

יובל: מה אם כך היו התשובות שקיבלת? בואי נתחיל לצלול לתוך הספר

טולה: נתחיל בבנים. אמנון בר אור וגבי בונואיט טוענים שהבסיס הרגשי והאידאולוגי של הפיתוח המרחבי הוא של מחיקה ובניה, הריסה והקמה. אך מימושו עלול ליצור טראומה בלתי הפיכה.

הדס צור חקרה את גינת לוינסקי ומצאה שבניגוד להנחה שמפגש עם האחר מלמד סובלנות וקבלה, שוררים בין הקבוצות השונות שהמרחב מאכלס, פחד מתח ועימות. ליהי עין גדי דוידוביץ, רונית דוידוביץ מרטון ונעם רן מתארות מהלך תכנוני בעיר אופקים אחרי ה־7 באוקטובר שמתבסס על סט כלים מהשדה הטיפולי. חוי לבנה מזהה מגוון רחב ומפתיע של שימושים במרחבי מגרשי חניה ומוצאת כי אלה חשובים לתחושת החופש בעיר

ממשיכים להפגין. לצאת למרחבים כציבור. להראות שיש אלטרנטיבה. לפעול לשינוי השלטון הכושל הזה. לבטל את התמיכה בטפילים למיניהם. או למצוא מקום אחר, לטעמי אין כזה

יובל: יש פה מגוון של תשובות ומקרי מבחן שונים ומגוונים, ואני תוהה מעבר לניתוח, מה המסקנה או המסקנות מבחינת יכולת ההשפעה של מי שעוסק.ת באדריכלות ובתכנון להשפיע. כלומר, מעבר לההצביע על מה קיים, האם יש משהו אופרטיבי שאפשר להסיק מזה

טולה: אין תשובה אחת, אין מדריך לתכנון. אלה שאלות מגוונות בנושאים שונים. ברור שתחושת השייכות חשובה ואפשר לעודד אותה. הגנה ובטחון יכולים להיות מושגים באמצעות צל ומחסה מגשם. תאורת לילה ופיקוח. 

שוויון יושג באמצעות הנגשה והזדמנות. התאמה למגוון אוכלוסיות. והכל כמובן בכישרון טוב טעם אחריות ואסתטיקה. אז הנה מתחילים מהתחלה את השאלות. מה תהיה תשובה הנכונה לכל אחד מהמרכיבים

יובל: ברור שאין תשובה אחת, לא חשבתי שיש. נדמה לי אבל שהשאלה אולי היא מה עושים כשברור שהשלטון לא מעוניין בלספק הגנה ובטחון למפגינים. שאין לו עניין בשוויון

טולה: נכון. זו השאלה. ממשיכים להפגין. לצאת למרחבים כציבור. להראות שיש אלטרנטיבה. לפעול לשינוי השלטון הכושל הזה. לבטל את התמיכה בטפילים למיניהם. או למצוא מקום אחר, לטעמי אין כזה. ועוד לא דיברנו על מליוני אזרחים ללא זכויות שגרים בשטחים מוחזקים, עיוורון נוסף שמתחזק מאז השבעה באוקטובר

יובל: את אופטימית? אני יודע שזו שאלה גדולה ובכל זאת

טולה: אכן שאלה גדולה. אני דור שני, מאומנת באופטימיות. אין אצלי ברירה אחרת

יובל: שמח לשמוע. נחזור לספר: היה איזה משהו שהפתיע אותך במיוחד? אם בבחירת הנושא, בניתוח, וכן הלאה? כי זה מנעד מאוד רחב בין מגרשי חנייה, גינת לוינסקי או אופקים אחרי 7.10

טולה: כל המאמרים חידשו לי. העלו מחשבות נוספות והמשיכו את הדיון בכוונים אחרים. המנעד הרחב מאפשר להבין את הנושא במרחבים שונים ובשימושים שונים.

חותם את הספר סיפור דמיוני שלי על נחום זולוטוב. האדריכל המצוין. שמאפשר חשיבה גם על שימוש דמוקרטי בתת הקרקע. זולוטוב בנה את הדולפינריום שנהרס ואני מציעה הסבר על המבנה (היחיד מבניניו שפחות אהבתי)

יובל: לקראת סיום אני רוצה לשאול שאלה של פרספקטיבה. הספר הזה הוא המשך לעיסוק רב השנים שלך במרחב הציבורי, ואני רוצה לשאול גם פה אולי על תובנות שיש לך היום שלא היו לך בתחילת הדרך, על איפה את בתוך כל זה

טולה: מעסיק אותי הכיעור בסביבה. חוסר האחריות על תחזוקה. תכנון תאגידי. חוסר תשומת לב לפרט. המצב המרחבי שמספר את המצב החברתי.

ובנוסף רעיונות פחות מופשטים. שילוט לא ברור. לכלוך. נו, הרשימה מאוד ארוכה. מצד שני יש שיפור גדול באיכות הבניה. בתכנון הנוף. מתנות קטנות ומעודדות