פורושיקי שיק: אפרת בראשי מפן עוטפת כמו ביפן

עמית: הי אפרת, מה שלומך?

אפרת: אוגוסט חם, עם שני זאטוטים בחופשה שמציבים אתגרים של פעילויות והנעה, לצד ניהול של עסק חדש. ומעל לכל, המצב הקשה של המלחמה והחטופים נוכח ומשפיע בצורה כזו או אחרת על כולנו, על כל מי שחי כאן

עמית: נראה לי שהתשובה שלי לא שונה משלך… מציאות מהבילה של אוגוסט. אבל בואי נדבר עלייך: את אמנית פורושיקי – תסבירי לנו מה זה אומר

אפרת: אוהו, אני עוסקת בהסברה הזאת הרבה לאחרונה, ואני נהנית להסביר כל פעם מחדש. פורושיקי היא אמנות יפנית מסורתית של עיטוף בבדים, שמלבד היכולת הפונקציונלית שלה – לשנע, לארוז, לכסות ולהגן על חפצים – היא גם כלי ביטוי אסתטי ואישי. היא מחברת בין היופי של הטכניקה לבין המחשבה והכוונה.

בעיני, פורושיקי היא הרבה מעבר לעטיפה. זאת דרך להפוך פעולה יומיומית לרגע של משמעות כבוד ואמנות. ישנן הרבה שיטות עיטוף מרהיבות ושימושיות. הבדים היפנים שבאמצעותם עוטפים חפצים ומתנות מעבירים מסרים באמצעות צבעים ומוטיבים גרפיים נקראים Wagara

עמית: איך התפתחה התרבות הזו? השימוש בבדים לצורכי עיטוף?

אפרת: פורושיקי נולד במאה השמינית ביפן בתקופת נארה, תקופה מכוננת בתרבות היפנית, אז הונחו היסודות התרבותיים, הפוליטיים והאמנותיים של יפן כחברה עצמאית. נארה, שהיתה הבירה היפנית, היתה משופעת במקדשים. שם, בתוך המקדשים, בדי הפורושיקי הגנו על החפצים, התכשיטים, המגילות והכתבים העתיקים מפגעי מזג האוויר, לחות, עובש ועוד.

עם השנים משפחות הסמוראים לקחו את הפורושיקי כהגנה על בגדיהם בבתי המרחץ – האונסן. הם ראו כי טוב והמשיכו להשתמש בו כסל של ממש, להעברת ציוד לנשיאת מזון וגם כמעטפת למתנות – שמסמלת עוגן תרבותי של האבות בתרבות היפנית.

שימוש בבד – חזק, עמיד ורב־שימושי, הוא גם אקולוגי. הוא מתחשב בטבע ולא בא על חשבונו, וביפן הטבע הוא אוצר נשגב שיש לכבד. כך הפורושיקי גם נושא בתוכו גם את התפקיד הזה

דרך העיטוף והבדים אני יוצרת חיבור בין טכניקות מסורתיות ליצירה עכשווית, ומאפשרת למבקרים לחוות את העומק והדיוק באמנות הזאת, שלמיטב ידיעתי מוצגת לראשונה בישראל

עמית: מרתק. ועכשיו את מציגה בתערוכה במוזיאון טיקוטין. ספרי עליה

אפרת: מדובר בתערוכה קבוצתית שבה אני לוקחת חלק. שם התערוכה ״יפן במלאכת יד״ ומשתתפים בה 20 יוצרים ויוצרות – חלקם יפנים וחלקם ישראלים, לצד עבודות מאוסף המוזיאון. הכל תחת אוצרותה המדהימה של אתי גלס גיסיס.

אני מציגה שמונה שיטות עיטוף פורושיקי בצורות וגדלים שונים, מבדים יפנים מקוריים, שעליהם מודפסים איורים ממגילות יפניות עתיקות הנקראות ״צ׳וג׳ו ג׳מבוצו גיגה״ מהמאות ה־12 וה־13. אלה מגילות שידועות בהומור, סאטירה ודינמיקה בין הדמויות, ונחשבות לאחת הדוגמאות המוקדמות של המנגה.

דרך העיטוף והבדים אני יוצרת חיבור בין טכניקות מסורתיות ליצירה עכשווית, ומאפשרת למבקרים לחוות את העומק והדיוק באמנות הזאת, שלמיטב ידיעתי מוצגת לראשונה בישראל. עבורי זו זכות עצומה להציג בתערוכה, לצד יוצרים ויוצרות שאני מעריכה, כמו לדוגמה יעל הרניק, אמנית טקסטיל שמהווה השראה גדולה עבורי

עמית: לצד התערוכה את עושה עוד כמה דברים באותו תחום, מה הם?

אפרת: אני מפיצה את אמנות העטיפה היפנית, באמצעות הרצאות שסוקרות את הדרך של פיסת הבד הזאת מהמאה השמינית ביפן ועד לזירות עיצוב עכשוויות ברחבי העולם, בתי אופנה בינלאומיים ומותגים נחשבים. בחודש שעבר, לדוגמה, הוזמנתי להעביר הרצאה בשגרירות יפן בישראל וזה היה רגע משמעותי מבחינתי – הכרה והוקרה על העיסוק שלי.

לצד זה אני מעבירה סדנאות מעשיות שבהן המשתתפות והמשתתפים לא רק לומדות.ים לעטוף ולקשור, אלא צוללים להיסטוריה, לסמלים, ולדרכים שבהן פורושיקי משתלב גם מעבר לגבולות יפן. המפגשים האלה הם נקודה מכנסת של תרבויות – בין הטקסיות והדיוק היפני לבין החום והספונטניות הישראלית.

לדעתי, בגלל המצב פה, יותר ויותר אנשים מוצאים את עצמם מגיעים לסדנאות והרצאות כדי לאוורר את הנפש. אני קוראת לזה מפרץ נפשי. פעם אחת אחרי סדנה שהעברתי – משתתפת ניגשה אליי והודתה לי שהיא מרגישה ממש כמו אחרי ספא.

יש סדנאות שאני מוזמנת אליהן מטעם כל מיני גופים ציבוריים ופרטיים, ויש סדנאות שאני מוזמנת אליהן כאירועי תוכן פרטי. כל אלה מפגישים אותי עם המון אנשים, וזה מרתק בכל פעם מחדש לראות עד כמה אנשים מתעניינים וסקרנים.

בנוסף, אני עובדת על דברים קצת יותר מתקדמים לקהל מקצועי שכרגע אני לא יכולה לפרט לגביהם, אבל ממש בקרוב אספר. הייתי עיתונאית במשך 15 שנה בתחום העיצוב והאדריכלות, ולכן אני מבינה שהמשפט האחרון שאמרתי טיפה מאכזב, אבל הדברים נרקמים בימים אלה ובקרוב נפרסם

עמית: עולם שלם

אפרת: כן. סביב הפורושיקי נבנתה קהילה קטנה שאני מפעילה בחשבון האינסטגרם שלי והיא כוללת מעצבות טקסטיל, מעצבות פנים, יוצרות מכל מיני תחומים, אוהבי יפן ועוד. בקרוב ייפתחו גם סדנאות פורושיקי בהנחייתי במוזיאון טיקוטין. עשיתי את זה כבר בחורף האחרון, טרם פתיחת התערוכה, וזה מרגש יותר עכשיו שהתערוכה מוצגת

עמית: ציינת שהיית עיתונאית אבל אני לא יכולה שלא לשאול: מה הרקע שלך ואיך את מגיעה לעיסוק הזה?

אפרת: מאז ומתמיד נמשכתי לעטיפה – פעולה שהיא גם שימושית, גם אסתטית וגם סיפורית. עם השנים זה התפתח כתחביב שקט. קראתי, עטפתי, חקרתי, צפיתי, נברתי והעמקתי.

במשך שנים רבות המשפחה ידעה תמיד שעטיפה זה התחום שלי. מתנות, אריזות, נסיעות – זה עליי. כשהבנתי שזה זה, והגיעה השעה לקחת את זה עשרה צעדים קדימה, עטפתי את עצמי, השארתי את בן הזוג והילדים בארץ ונסעתי לקיוטו, לאגודת הפורושיקי, שם הרכיבו לי מסלול מיוחד להכשרה, כי הבינו שיש לי רקע והתמדה בתחום.

מאז אני ממשיכה את המחקר שלי תדיר מול האגודה ומול יצרנים ומעצבי פורושיקי ביפן, תוך כדי שמירה על הקו האישי שלי ושל המותג שהקמתי, שמאגד את כל העיסוק שלי והפעילויות שאני מציעה והוא נקרא furochicit – מיזוג המילים פורושיקי, שיק ו־איט.

יש משהו תרפויטי בפעולת העיטוף. במישוש הבד. בתחושה שמזכירה לנו את הילדות. היפנים רואים בזה ריכוז ברגע הנתון, בהווה, כמו הרבה פעולות יפניות שהן על גבול הטקסיות ממש

עמית: יש בארץ עוד שמתעסקים בתחום? אנשים מגלים עניין?

אפרת: בארץ אין עוד אנשים שמתעסקים בפורושיקי כעיסוק, בטח לא בצורתו היסודית, המעמיקה והמחקרית כמו שאני מובילה וחושבת שיש להעביר אותו. מדובר באמנות שמאחוריה עומדת תרבות שלמה ומבחינתי, אי אפשר להעביר סדנה מבלי לדגום מהמקורות, בטח לא כשמדובר במשהו יפני ושורשי כל כך. אני חושבת שהפתיחות ליפן בארץ בשנים האחרונות גורמת ליותר ויותר אנשים להתעניין ולהגיע להרצאות וסדנאות.

עמית: נכון. הפתיחות ליפן והעניין בתרבות יפן מתגברים וזה משמח. איפה אפשר למצוא פרטים על הסדנאות שלך?

אפרת: פרטים על סדנאות והרצאות שאני מעבירה אפשר למצוא באתר שלי. התערוכה במוזיאון טיקוטין מוצגת עד 3.12 וכולי תקווה שהחטוף גיא גלבוע דלאל – שהוא חובב גדול של תרבות ואמנות יפנית – יזכה לראות אותה. הוא וכל החטופים

עמית: אמן ואמן. את רוצה להגיד לנו עוד משהו?

אפרת: כן. בימים לא פשוטים כאלה אני מרגישה זכות להמשיך ליצור ולחלוק תרבות שמדברת על כבוד, הרמוניה וחיבור. תודה על ההקשבה ועל הבמה לספר את הסיפור הזה שלי 🤍🙏

---

יפן במלאכת יד
אוצרת: אתי גלס גיסיס
מוזיאון טיקוטין, שדרות הנשיא 89, חיפה
נעילה: 3.12