בחזרה לעתיד // ליאור זלמנסון

לפני 10 שנים

בשנת 2015 התקיימה במדיטק חולון המהדורה החמישית של פסטיבל פרינט סקרין לתרבות דיגיטלית. נושא הפסטיבל היה רגישות בעולם הדיגיטלי של ימינו, נושא רלוונטי מאין כמוהו גם עשור לאחר מכן.

״שמתי לב שאמנות ניו מדיה נוטה ליפול לטכני ולמגניב ורציתי לראות אם אפשר לפנות לרגש וללב״, סיפר לי ליאור זלמנסון, המייסד של הפסטיבל והמנהל האמנותי שלו. ״בנוסף חשתי שההתפתחויות הטכנולוגיות של השנים האחרונות נתפשות כמעודדות ניכור וזרות וחשבתי שיהיה נכון לבחון את ההפך, האם אפשר להשתמש בטכנולוגיה כדי להגביר אמפתיה ותחושת קירבה לבבית״.

מה המסקנה שלך בעניין הרגישות בעידן הדיגיטלי, שאלתי אותו, בעידן האמוג׳יז שמספיק להשתמש באייקון אחד כדי להגיד את מה שאתה רוצה מבלי להידרש לדקויות; או לרגישויות. ״הלוואי והיה ניתן להגיד משהו חותך, אבל המצב לא פשוט כל כך וכמובן רחוק מלהיות ברור או מוגדר״, הוא ענה. 

״מבחינתי בסוף זה הכל עניין של קשב: רגישות דורשת קשב בראש ובראשונה. בעידן עומס המידע אנחנו באופן טבעי במיעוט קשב ולכן קשה לנו לפעמים להיות רגישים לזולת, לבן שיחנו, להבין את הדקויות. האימוג׳י גם הוא נועד לחסוך זמן, ליצור סטנדרט, לקצר, וגם לבלוט…״.

בסוף זה הכל עניין של קשב: רגישות דורשת קשב בראש ובראשונה. בעידן עומס המידע אנחנו באופן טבעי במיעוט קשב ולכן קשה לנו לפעמים להיות רגישים לזולת, לבן שיחנו, להבין את הדקויות

עשר שנים לאחר מכן זלמנסון מספר ש״ב־2015 הייתי בעיצומו של פוסט־דוקטורט, עם רגל אחת באקדמיה ורגל שנייה בעולם המוזיאונים. בדיוק קיבלתי מינוי (בהתנדבות, שלא נגזים) כחוקר אורח במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק, וגיליתי את הצד שמאחורי הקלעים של עולם האוצרות: איפה שההחלטות מתקבלות והפוליטיקה פוגשת את האסתטיקה. אני צוחק לפעמים על כך שהמוזיאון הזה הזכיר לי יותר מכל את צה״ל – ברמת הבירוקרטיה, המורכבות והטקסים.

״זו גם הייתה תקופה של התמודדות כפולה. מצד אחד, ניהלתי את פסטיבל פרינט סקרין ממרחק, דבר שיצר קשיים הפקתיים ואישיים לא מעטים. זה לא פשוט להחזיק אירוע פיזי ודינמי כשאתה בכלל בניו יורק. 

״מצד שני, גם בתחום המחקר הרגשתי בעיכוב גדול. המאמר הראשון שלי התפרסם כבר בתחילת הדוקטורט, אבל אחריו באו כמה שנים שבהן לא הצלחתי לשחזר את ההשג. אלה היו שנים של חיפוש, שבהן הבנתי שלפעמים צריך לתת לזמן ולתשתית להבשיל, גם כשזה קורה באיטיות מתסכלת״.

פאסט פורוורד

כיום זלמנסון הוא חבר סגל בכיר באוניברסיטת תל אביב, וחוקר את הדרכים שבהן בינה מלאכותית משנה את יחסי הכוח במקומות עבודה, בתרבות ובמערכות קבלת החלטות. הוא הקים את AIMLAB – מעבדה שחוקרת את יחסי הגומלין בין AI, ניהול וארגונים, בתמיכת האיחוד האירופאי (ERC), בפקולטה לניהול ע״ש קולר באוניברסיטת תל אביב. במקביל לפרסומים אקדמיים בזירות בינלאומיות, הוא גם מלווה חברות סטארט־אפ, תאגידים וארגונים ציבוריים שמבקשים להבין איך לשלב מערכות חכמות מבלי לאבד את הממד האנושי.

בתקופת הקורונה הוא הקים את ״תרבות בימי קורונה״, מיזם שהתפתח לפלטפורמה למחקר ועשייה בנושאי תרבות בעידן דיגיטלי. במקביל לכך הוא הוזמן לשמש כיושב ראש שותף של פורום הדיגיטל באיגוד המוזיאונים, שם הוא מלווה מוסדות בתהליכי טרנספורמציה דיגיטלית – ״לא רק טכנולוגית, אלא גם מוסדית וערכית.

״גם כאמן התקדמתי: הצגתי תערוכת יחיד במשכן האמנים בהרצליה, והשתתפתי בתערוכות קבוצתיות בארץ ובעולם. עבודות שלי, כמו Excess Ability, הוצגו גם בתערוכה Difference Machines שאצרה טינה ראיין (כיום עורכת ארטפורום), וזכתה לפרסים, הדים, וטיילה בין מוסדות שונים בארצות הברית. 

״פרסמתי ספר שירה שהוא בעצם ספר המסתכל על רטוריקה בעידן הדיגיטלי בשם יש לנו דרכים לגרום לך ליהנות. עבדתי על כארבעה פרויקטים גדולים לתיאטרון עם שותפתי ליצירה מיה מגנט, ועכשיו אני עובד לראשונה בחיי על מחול בהקשרי בינה מלאכותית עם גל גורפונג (יצירה שעתידה לעלות בפסטיבל מנופים הקרוב). 

״לאורך העשור כמובן שמחתי שפורטפוליו תמיד הראה עניין עירני בכל הפרויקטים הללו. כמובן שאפשר לשער שאני יכול למלא עוד הרבה פסקאות גם בכל הפרויקטים שלי שנזנחו, נדחו או נכשלו בעשור האחרון״.

10 שנים אחרי

״מאז 2015, התחום שהעסיק אותי – האינטראקציה בין אדם לאלגוריתם – הפך מעניין צדדי לשאלה מרכזית בשיח האקדמי, התרבותי והעסקי. פרינט סקרין, הפסטיבל שהקמתי, פעל עד 2019 והספיק להציג תערוכות מוקדמות שהתמקדו בלמידת מכונה ובינה מלאכותית, עוד לפני שאלה הפכו לטרנדים תרבותיים וכלכליים.

״במקביל, כל הסצנה של אמנות דיגיטלית עברה מהפך. אם לפני עשור זה נחשב לאנקדוטה אסתטית או ניסיונית, היום זה לב המאבק על משמעות, על קניין, על גוף. פרויקטים שהיו אז עתידניים הפכו למציאות: מיצירות מבוססות AI ועד לשאלות של זכויות יוצרים מול מודלים גנרטיביים״.

גם האקדמיה נדרשה להתעורר. התחום שבו אני פועל – ניתוח של סמכות וציות בעולם מנוהל אלגוריתמית – הפך לרלוונטי יותר משנה לשנה. היום אנחנו כבר לא שואלים רק אם בני אדם בוטחים בבינה מלאכותית, אלא באלו תנאים, מה משפיע עליהם, ומה הם מוכנים לוותר בתמורה ל׳ייעול׳ או ׳בהירות׳

ומה עם האקדמיה?

״גם האקדמיה נדרשה להתעורר. התחום שבו אני פועל – ניתוח של סמכות וציות בעולם מנוהל אלגוריתמית – הפך לרלוונטי יותר משנה לשנה. היום אנחנו כבר לא שואלים רק אם בני אדם בוטחים בבינה מלאכותית, אלא באלו תנאים, מה משפיע עליהם, ומה הם מוכנים לוותר בתמורה ל׳ייעול׳ או ׳בהירות׳.

״AIMLAB, המעבדה שהקמתי, הפכה לזירה למחקר אמפירי על נושא זה ממש: אנחנו חוקרים איך תהליכי קבלת החלטות משתנים כשהמודל החישובי במרכז, ומה המשמעות של אחריות או שיפוט מוסרי בעידן שבו המלצות מגיעות מאלגוריתמים.

״אבל אני גם שומר על חיבור לשדה המעשי: מלמד קורסים בנושא חוויית משתמש ועתיד העבודה, שמכשירים את הדור הבא לחשוב אחרת על מערכות; מלווה חברות טכנולוגיה וארגונים חברתיים שחושבים איך לבנות שירותים וממשקים בלי לאבד את תחושת הסוכנות האנושית. אני מאמין שדווקא מהחיבור בין האקדמיה לפרקטיקה אפשר לתווך את הפערים.

״בישראל עדיין חסרה תשתית תרבותית רחבה שתפגוש את השינויים האלה לעומק. חלק מהמוסדות נעים לאט, חלק ממהרים לאמץ בלי לברר. ועדיין, יש כאן סקרנות אמיתית וקרקע עשירה למחשבה. אני מרגיש שיש לי אחריות – ואולי גם פריבילגיה – לפעול בין הזירות: כמתבונן, כמתרגם, וכמי שמדי פעם גם זורק רעיון לאוויר ורואה אם מישהו תופס״.

בעוד 10 שנים

״בעוד עשור אני מקווה שנעסוק פחות בשאלות של ׳איך לאמץ AI׳, ויותר בשאלות של ׳איך לחיות איתו׳. הייתי רוצה להיות מעורב בהקמה של מסגרת חדשה – אולי מוסד למחקר, עיצוב ותרבות – שבה אפשר יהיה לחשוב יחד, לפרק הנחות, לעצב אלטרנטיבות ולהתנסות במודלים של שיתוף פעולה אדם־מכונה.

״אני מקווה שנבנה מוסדות שמכירים באי־ודאות כערך, שמאפשרים תנועה בין תחומים, ושנותנים מקום גם לתהליכים איטיים ועמוקים. מבחינתי, זה אתגר שמחבר בין אקדמיה, אמנות וחברה – ואת זה בדיוק אני שואף להמשיך לעשות״.

אולי יעניין אותנו גם

״Engaging Data – אתר שמשלב ויזואליזציית נתונים עם דמיון אנושי. אוסף כלים שנאצרו מהרשת, שמזכיר לי שוב ושוב שאפשר להתבונן על מידע גם בעיניים סקרניות, לא רק מדידות.

״Cory Doctorow’s Blog (Pluralistic) – בלוג מבריק של סופר, הוגה, חוקר, אמן ואקטיביסט, שמתייחס לטכנולוגיה לא רק ככלי אלא גם כסיפור שלם של כוח וחופש. דוקטורו בעיניי הוא דמות מופתית בשילוב בין כתיבה, אקטיביזם ופרשנות תרבותית. 

אגב בפעם היחידה שפגשתי אותו במציאות הוא זה שאמר לי, שמה שמאפיין אנשים שעושים הרבה דברים במקביל זה שהם מתחילים (וכאמור זונחים) הרבה־הרבה־הרבה דברים במקביל״.