קו התפר: השאלה ״מה ללבוש?״ כרגע תרבותי מכונן

עמית: הי נגה. מה שלומך?

נגה: צהרים טובים. שאלה מצוינת. תרגיל בגמישות מחשבתית, מה עושים היום ואיך מתכננים את השבוע הבא.

עמית: אז בואי נדבר על דברים טובים ומחיים – תערוכות. את עסוקה בתערוכה חדשה ספרי לנו עליה

נגה: אכן, סיימנו, אוצרת המשנה רעות סגל קרמר ואני, להציב את התערוכה שנייה לפני שהתחילה המערכה האחרונה. ״קו התפר: אנתרופולוגיית אופנה״ עוסקת בשאלות של אופנה, מזווית שתערוכות ואפילו מחקר פחות עסוקים בהן – המתלבשות והמתלבשים. התערוכה בוחנת את יחסי הגומלין בין עיצוב וצרכני אופנה, ואת האופן שבו היא מבינה אותנו ואנחנו מבינים אותה

עמית: התערוכה הזו היא חלק ממהלך רחב שמובילה העיר אשדוד – הפיכתה לעיר אופנה. איך זה מתחבר לאג׳נדה של העיר?

נגה:מבחינתי כאוצרת וחוקרת אופנה בישראל, אני מזהה רגע מרגש שעשוי להפוך למהלך משמעותי באופנה בישראל מחד, ובעיר אשדוד מאידך. התערוכה היא חלק מאשכול תערוכות אופנה שנפתחו בזו אחר זו, רגע מרגש לכשעצמו

נגה: שתי התערוכות המקבילות הן פועלת אופנה, תערוכה רטרוספקטיבית של המעצבת הוותיקה והמוערכת דורין פרנקפורט; ויוצאים לאור – תערוכה שפורטפוליו אחראים לה ואת אצרת 🙂, שחושפת מעצבים צעירים בוגרי בתי הספר המרכזיים לאופנה. מכלול התערוכות יאפשר למבקרים מעין ביס שלם – הבנה עגולה ומעמיקה של אופנה בפרט וחברה דרך עדשת האופנה בכלל.

לגבי מה עוד תכיל הכותרת ״עיר אופנה״ – עשויות להיות עוד הרבה השלכות. אני מאמינה שעם בנייה נכונה של המושג והתאמתו לעיר אשדוד, ההגדרה הזו עשויה להוות מנוף תרבותי־חברתי וכללי לתעשיית האופנה בישראל ולעיר

היה לנו ברור שאנחנו רוצות אנשים שמשתמשים באופנה באופן יומיומי להבנה עמוקה יותר של דינמיקה של חברה. בשלב ראשון פנינו באופן יזום; בשלב השני הבנו שתחום העיסוק הייחודי הזה לא נופל בשום קטגוריה מוזיאלית ממוסדת, מה שהוביל להוצאת קול קורא

עמית: אני לגמרי מסכימה. אנחנו כאמור חלק מהמהלך ומרגישים כמוך שיש כאן הזדמנות מעניינת לקחת את הרעיון קדימה, ואני בטוחה שכולם עושים למען. בואי נחזור לתערוכה אצלכם. מה היא כוללת? מי משתתף?

נגה: נתחיל במיקום – התערוכה מוצגת במוזיאון לתרבות הפלישתים ע״ש קורין ממן – מוזיאון ארכיאולוגי, היחיד בעולם שמוקדש לתרבות הפלישתים, תרבות שהייתה כאן 600 שנה והשאירה חותם משמעותי בתרבות שאנחנו חיים ומכירים.

במהלך השנים נאצרו כאן תערוכות אמנות ועיצוב עכשוויות שקיימו דיאלוג עם תצוגת הקבע. התערוכה ״קו התפר״ לוקחת את הדיאלוג צעד נוסף לכיוון חקר היומיום. האתגר האמיתי של התערוכה היה לאתגר את השאלה ״מה ללבוש?״ כרגע תרבותי מכונן. איך מרימים מסך מעל פעולה שעבור רוב האנשים היא שקופה.

בניגוד לתערוכות אופנה המציבות במרכז את המעצב או את אובייקט האופנה שהוא הבגד – התערוכה מנסה לפנות לכול מי שמתלבש, לכולם. איך משכנעים אנשים שהג׳ינס והטי שירט שלהם מעניינים, ראויים לבחינה משמעותית וראויים לעמוד במרכז של תערוכה?

נגה: על מנת לפצח את שאלת הקשר בינינו לבין הבגדים שאנחנו לובשים, פנינו לאנשים שעוסקים במחקר לבוש בעבודתם השוטפת, לדוגמה, שרית שררה – מעצבת תלבושות לקולנוע ולטלוויזיה וזוכת פרס האקדמיה. שררה לא מגדירה את עצמה כחוקרת אופנה, אבל הפרקטיקה היומיומית שלה היא בדיוק זה.

העבודה שלה היא לקרוא תסריט, להבין את הדמות מבחינה סוציולוגית, לעשות מחקר סוציולוגי על הדמות בתצפיות או תצלומי ארכיון, ואז לבחור את הבגדים כך שישקפו גם את הדמות וגם את השינויים הפסיכולוגיים שהיא עוברת

מתלבשות טוטליות

עמית: אתם פניתם למשתתפים בתערוכה באופן יזום?

נגה: היה לנו ברור שאנחנו רוצות אנשים שמשתמשים באופנה באופן יומיומי להבנה עמוקה יותר של דינמיקה של חברה. בשלב ראשון פנינו באופן יזום ובקבוצות ייעודיות של בתי הספר לאופנה וחוקרי אופנה. בשלב השני הבנו שתחום העיסוק הייחודי הזה לא נופל בשום קטגוריה מוזיאלית ממוסדת, מה שהוביל להוצאת קול קורא.

לשמחתנו הגיעו אלינו פניות מפתיעות וטובות שלא היינו מגיעים אליהן אחרת. לדוגמה, האמנית בלה חבצקין מלהבות הבשן – מעצבת תפאורה ולבוש לתיאטרון שיצרה סדרה של איברים פנימיים בהדפסת תלת ממד, והלבישה אותם בלבוש תיאטרלי פונקציונלי.

האמן דוכי (דוד) כהן, במקור ממעלות, יצר עבודה בשם ״קוד לבוש״ שכוללת תשע מערכות לבוש מכף רגל ועד ראש, מפריטים שרכש מחברים ומכרים

עמית: כמה משתתפים בתערוכה?

נגה: התערוכה מחולקת לשלושה חלקים. בקומת הכניסה שני מרחבים שמוקדשים לשתי מתלבשות טוטליות – האמנית הרב־תחומית תמר קרוון והמשוררת פועה שלו תורן.

מעל לדור מפריד ביניהן, אחת אמנית פלסטית והשנייה אמנית המילה, אבל עבור שתיהן הלבוש מהווה שער כניסה לעולם היצירה. החלל של פועה נעשה בשיתוף ארכיון שנקר ע״ש רוז ושקד ארקין. החפצים הושאלו על ידי בנה של פועה, מעצב התפאורה רוני תורן.

בחלל המבואה מוצגות ארבע עבודות נוספות, של איתי שיפטן, תומר סטולבוב, בלה חבצקין ועמרי גורן. העבודות האלו מציבות שאלות על מערכת היחסים שלנו עם האופנה כלובשים אותה.

החלל המרכזי מוקדש כולו לאנתרופולוגית אופנה – המקום שבו אופנה פוגשת אנשים ותיעוד אופנה bottom up. הוא כולל עבודות של צלם אופנת הרחוב גלעד בר שלו; הסטייליסטית והאמנית שי לי ניסים; האמן דוד (דוכי) כהן; מעצבת התלבושות שרית שררה; חוקרת האופנה לירז כהן מרדכי והמעצב אהרון גניש.

עמית: נשמע מרתק. התערוכה משתלבת בתוך האוספים הקבועים של המוזיאון?

נגה: התערוכה לא מתערבת בתצוגת הקבע. הביקור בתצוגת הקבע פתוח כתמיד. היא כן מאמצת מתודולוגיות מחקר אנתרופולוגי־ארכיאולוגי ומבקשת להדהד את השאלה מה הארכיאולוגיה העכשווית מלמדת עלינו כיחידים וכחברה

עמית: אני מתפעלת בכל פעם מחדש, איך תצוגת הקבע במוזיאון שלכם יכולה להוות מצע מרתק לעולמות תוכן רבים. עולם ומלואו

נגה: תודה רבה 🙂

עמית: את רוצה להגיד לנו עוד משהו?

נגה: כן, אני רוצה לספר על עוד שלושה שיתופי פעולה מרגשים שקרו וקורים בעקבות התערוכה ובתמיכת חברת ״אדמה אגן״. הראשון הוא גוף צילומים של הצלם גלעד בר שלו שמושפע מהצלמים המשוטטים של המאה הקודמת. גלעד מצלם בכל עיר שאליה הוא מזדמן. כצלם אופנה מקצועי, העין שלו נמשכת לעיתים לסוגיות של לבוש.

בתערוכה הנוכחית אנחנו מציגים גוף עבודות שלו מדרום תל אביב, תקוע ואשדוד. התצלומים באשדוד נעשו במיוחד לתערוכה, ומעניקים אפשרות של בחינה והעמקה של הדומה והשונה, בין שלושה אתרים ישראלים.

שיתוף הפעולה השני הוא עם האמן דוד (דוכי) כהן ונקרא ״חולצה חליפית״. זהו מיצב שיאפשר למי שמגיע לתערוכה להחליף את החולצה שבא איתה בחולצת תערוכה. כך, בהדרגה, ייווצר קיר חולצות שמהווה איסוף ארכיוני ותיעוד אנתרופולוגי של מבקרי ומבקרות התערוכה.

שיתוף הפעולה השלישי הוא עם שי לי ניסים. בעבודותיה היא בוחרת אתר או תופעה תרבותית חזותית, שאליה היא חוזרת בביקורים רבים ומתעדת באמצעות סרטוני סטילס קצרים. במסגרת שיתוף הפעולה המתהווה היא תיצור גוף עבודות אשדודי, שיתעד מלמטה את אשדוד כעיר אופנה. התוצר שיתקבל הוא קולאז׳ תרבותי־חזותי

עמית: אז איך בסוף את מסכמת את האופן שבו אופנה מבינה אותנו ואנחנו מבינים אותה?

נגה: האופנה מקיימת דיאלוג אינטנסיבי עם קהל הלקוחות שלה. כל מעצב יודע שמצד אחד הוא חייב לחדש ומצד שני לא להגזים, לייצר שינויים ש״ידברו״ לקהל הצרכנים שלו מבלי לקרוע את החבל. כך שהמוצר המוגמר – זה שנלבש ומסתובב בעולם משקף איזון בין ״מי שאנחנו״ ומי ״אנחנו רוצים להיות״ מעין ריקוד עדין של אסתטיקה, ערכים, קבעונות ושאיפות. באופן זה, אופנה מבנה אותנו ואנחנו מבנים אותה בשיח מעגלי.

לבוש ולא רק ״אופנה״ הם מרתקים: מהבחירות האישיות שלנו – שקשורות לתפישת האני העמוקה שלנו ועד ל״דברים האופנתיים״ שמשקפים את כל הסבך הזה של סוציולוגיה, ערכים שאיפות וסלידות תרבותיות – הערכים שאנחנו רוצים לאמץ, ללבוש ולשדר/להחצין, ומנגד הערכים שאנחנו סולדים מהם ורוצים להתרחק מהם

---

קו התפר – אנתרופולוגית אופנה
אוצרת: נגה אליאש זלמנוביץ׳
המוזיאון לתרבות הפלשתים, השייטים 16, אשדוד