פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים ע״ש בן־יצחק לשנת 2024 יוענק ללירון כהן

המאיירת לירון כהן היא זוכת פרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים על שם בן־יצחק לשנת 2026 על איוריה לספר ״אלופת המטילות״ מאת ציפור פרומקין, בהוצאת צילי. הפרס הדו־שנתי מוענק מאז 1978, והשנה זו הפעם ה־24.

עוד החליטו השופטים להעניק ציון לשבח למאיירות נעה מישקין על איוריה לספר ״עצים מצפים לגשם״; יאנה בוקלר על איוריה לספר ״פה ושם בין הירדן לים״; הגר ברקת על איוריה לספר ״מקצו־אות: אותיות הולכות לעבודה״; ושרלוט שאמה על איוריה לספר ״לילה טוב, כוכב שלי״. תערוכה של המאיירות הזוכות שנפתחה השבוע באגף הנוער והחינוך לאמנות במוזיאון, לוקחת חלק בפסטיבל האיור אאוטליין.

לירון כהן. צילום: צור קוצר

לירון כהן, אלופת המטילות, הוצאת צילי

בנימוקי הפרס לכהן כתבו חבר השופטים שאיוריה ״מתפרצים מהדפים באומץ. בקומפוזיציות מלאות תנועה היא בונה עולם חזותי פראי, הנע בחופשיות בין כתם לצבע, בין המופשט למוחשי ובין התרחשויות סוערות להפוגות דרמטיות. הטקסט והלטרינג (עיצוב האותיות) נטמעים בקומפוזיציה והופכים לחלק בלתי נפרד מהתמונה: הם מכוונים את העין, מכתיבים את קצב הקריאה ומעמיקים את המפגש בין המילים לאיורים.

״כהן מצליחה להעניק למסר החשוב נוכחות משמעותית בלי לוותר על קלילות, הומור והנאה. התוצאה היא יצירה חזותית נועזת ומלאת חיים, שבה הצורה והתוכן כרוכים זה בזה״.

חבר השופטים כלל השנה את אורנה גרנות (יו״ר), אוצרת, ספריית האיור באגף הנוער במוזיאון ישראל; יעקב (יאשה) גרובמן, מנכ״ל מוזיאון ישראל; גלית בנט דהן, אוצרת ראשית, אגף הנוער והחינוך לאמנות במוזיאון ישראל; טרי שרויאר, דיקנית הפקולטה לעיצוב בשנקר; מישל קישקה, אמן קומיקס, קריקטוריסט ומאייר; ומונא סרוג׳י, אשת חינוך ועורכת ספרי ילדים, מקימת ״מכתבת אלפאנוס״ ומנהלת תוכנית ״סיפורי עם לילדים״ בדארת חנאן.

האוצרת אורנה גרנות: ״למרות השנים המאתגרות לחברה הישראלית ולשוק הספרים, מעורר תקווה להתבונן בחמשת הספרים הזוכים ולראות את הכישרון, המקוריות וההשראה שבהם. כל אחד מהם מראה מה יכול לקרות כשאיור עכשווי ואיכותי פוגש סיפור, רעיון וקוראים צעירים. האיור אינו רק מלווה את הטקסט: הוא פותח בפני הקוראים אפשרויות חדשות להתבונן, להרגיש ולחשוב. המאיירות הזוכות מביאות לספרים נקודת מבט אישית ושפה חזותית המזמינה קהל רחב לעסוק בנושאים אישיים, פוליטיים ורגשיים, בלי לוותר על מורכבות״.

יאנה בוקלר. צילום: צור קוצר

יאנה בוקלר, פה ושם בין הירדן לים, הוצאת אלטנוילנד

יעקב (יאשה) גרובמן, מנכ״ל מוזיאון ישראל: ״האיור הישראלי הוא חלק חשוב מהתרבות ומהאמנות בישראל, ומוזיאון ישראל גאה לתמוך במאיירות ובמאיירים באמצעות פרס בן־יצחק כבר קרוב לחמישה עשורים. לצד הפעילות החינוכית של אגף הנוער, הפרס מבטא את החשיבות שהמוזיאון מייחס לעידוד היצירה המקומית ולמפגש של ילדים ובני נוער עם אמנות ותרבות״.

בנימוקי חבר השופטים להענקת ציון לשבח ליאנה בוקלר, על איוריה לספר פה ושם בין הירדן לים מאת הלל כהן, בהוצאת אלטנוילנד, נכתב ש״איוריה של יאנה בוקלר, הנדמים כרישומים ריאליסטיים עתירי פרטים, מעניקים לספר שפה יוצאת דופן. בשחור־לבן, ובאמצעים חזותיים חסכוניים לכאורה, הם מנגישים לנערים ונערות מידע רב־פנים בדרך שאינה מתיילדת אך גם אינה בוטה. כך הופך האיור למעין שער כניסה המזמין את הקורא לגשת אל הטקסט מתוך סקרנות ופתיחות.

״העושר החזותי של הספר מתבטא בשילוב בין סוגי איור שונים – דיוקנאות, נופים, איורי סביבה וקומיקס. בכולם לכדה בוקלר את הניואנסים המייחדים את המקומות ואת הדמויות. כך נוצר פסיפס מאויר של החברה החיה בין הירדן לים, ומתאפשר מבט חדש במציאות המוכרת״.

הגר ברקת. צילום: מ״ל

הגר ברקת, מקצו־אות: אותיות הולכות לעבודה, קרן הגר ברקת

בנימוקי חבר השופטים להענקת ציון לשבח להגר ברקת, על איוריה לספר ״מקצו־אות: אותיות הולכות לעבודה״ (חרוזים: שהם סמיט), שיצא לאור על ידי קרן הגר ברקת, נכתב ש״בכל איור חיברה הגר ברקת בין צורת האות לבין מקצוע, כך ששניהם נטמעים זה בזה והופכים להמצאה חזותית מפתיעה. החריזה השובבה של שהם סמיט והאיורים של ברקת הם ליבו של הספר – משלימים זה את זה ומזמינים את הקוראים והקוראות להתבונן, לפענח ולהמציא סיפור בעצמם.

״איוריה של ברקת כובשים במקוריותם ומתאפיינים בצמצום חזותי מדויק. עבודת היד המוקפדת, הקומפוזיציות הצלולות ושפע הרעיונות יוצרים ספר עשיר. המשחקיות אינה באה על חשבון הבהירות: בכל עמוד אפשר לזהות מייד את האות ואת המקצוע, ובה בעת ליהנות מהפרטים, מן ההפתעות ומן הקשרים החזותיים. כל אלה הופכים את לימוד האותיות לחוויה יצירתית, משעשעת ומלאת קסם״.

נעה מישקין. צילום: צור קוצר

נעה מישקין, עצים מצפים לגשם, הוצאת עם עובד

בנימוקי חבר השופטים להענקת ציון לשבח לנעה מישקין על איוריה ל״עצים מצפים לגשם״ מאת רקפת זיו־לי, בהוצאת עם עובד, נכתב ש״נעה מישקין מרחיבהבאיוריה ברוך את המתואר בטקסט ומגלה לקוראים ולקוראות את מה שלא נאמר במילים. הדיוקנאות הרגישים של בני־האדם, לצד תיאורי החפצים והמקומות, מעניקים משמעות לכל פרט ופרט.

האיורים הכחולים מהעבר והצבעוניים מההווה מייצרים חיבור עמוק, בלי מילים, בין דורות ומקומות. לאיורים קצב חזותי מדויק המשתנה עם התפתחות העלילה, וכל כפולה נדמית כדפדוף באלבום זיכרונות. כך, בשפה חזותית עדינה ומאופקת, נרקם עולם אינטימי שמתקיימים בו יחד שמחה וגעגוע.

שרלוט שאמה. צילום: צור קוצר

שרלוט שאמה, לילה טוב, כוכב שלי, הוצאת אל־שעבייה

בנימוקי חבר השופטים להענקת ציון לשבח לשרלוט שאמה, על איוריה לספר ״לילה טוב, כוכב שלי״ מאת תרז סלימאן, בהוצאת אל־שעבייה, נכתב ש״האיורים של שרלוט שאמה מעניקים לזיכרונות נוכחות מוחשית. הבית, החפצים, הבגדים והפרטים היומיומיים מצטרפים לתפאורה עשירה, השואבת השראה מביתה. השפה החזותית של שאמה מאפשרת להבין את מהלך הסיפור גם בלי לקרוא את המילים. הצבעוניות, הבעות הפנים ותשומת הלב למחוות הקטנות ממחישות את הקרבה העמוקה בין שתי הדמויות.

״איורים המשובצים באיורים, למשל בתמונות על הקירות, יוצרים שכבות של זמן וזיכרון ומזמינים את הקוראים והקוראות להתבונן בסיפור המשפחתי הרב־דורי. לקראת סוף הספר, כשמתגלה לקוראים דבר מותה של הסבתא, המראות הקודמים מקבלים משמעות חדשה״.