כל מה שחשוב ויפה

הזר והמוכר, האני והאחר. זאב אנגלמאיר

12 יוצרים ישראלים וגרמנים נפגשים בטירה עתיקה בטרויסדורף שבגרמניה. זו לא התחלה של בדיחה אלא מפגש אמיתי שקרה בחודש נובמבר, כשמרב סלומון, גלעד סליקטר, רוני לוית, ארז גביש, גיא שגיא וזאב אנגלמאיר – כולם מרצים במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל – נפגשו עם שישה מאיירים ואמנים גרמנים. במהלך השבוע יתפרסם בפורטפוליו פרויקט מיוחד, שבמהלכו יספרו השישה רשמים, חוויות ואנקדוטות מהביקור בגרמניה, מעין יומן מסע אישי בטקסט ובתמונות  (לקריאת הרקע המלא לביקור, לחצו כאן).

זאב אנגלמאיר: 78 ק"ג, מלמד איור בבצלאל, מאייר עיתונות ועובד על שני ספרים – קומיקס לנוער וטקסטים למבוגרים

IMG_6424

חלק ראשון

הגענו לטרויצקוף בלילה, עיירה קרה ושוממת, ונסענו עם יינס, ראש הקבוצה הגרמנית למסעדה איטלקית. מרב אמרה בדרך שהכל נראה כל כך מוכר וכל כך משונה.

בפגישה הראשונה המאיירים הבנים, יונאס וטובאייס, נראו לי מן מקס ומוריץ כאלה עם בארטים, הם היו חביבים ופטפטנים אבל דברו בעיקר בגרמנית. פגשנו אותם בפעם הראשונה במסעדה איטלקית בטרויצקוף, שבה הציעו לנו מנה שנראתה כמו גולש על פסטה, וכששאלנו מה זה הסבירו לנו שזה "במבי". הבמבי היה רך, אבל מוזר לאכול בגרמניה דמות של וולט דיסני. חלק מאיתנו העדיפו דג פטיש שלטעמי היה צמיגי, כל כך מוכר וכל כך משונה, אבל גיא וארז אכלו אותו מולי, את הפטיש, וגרגרו מהנאה.

הגענו למלון אחרי חצות וחשבנו בטעות שאנחנו הדיירים היחידים ולכן דילגנו בין החדרים. צילמתי את רוני בחדר שלה בכל מיני תנוחות דוגמנות על המיטה הקיטשית והווילונות הפרחוניים. כל חדר היה יותר שמאלצי מהקודם ובעצם גרנו בתוך עוגות קרם מקושטות. למחרת התברר שהיו במלון תיירים יפנים מסכנים שהתעוררו מאתנו והיו מנומסים מכדי לבקש שקט.

היער ליד המלון היה עדין ואוורירי עם עצים רזים בהירים ובכל זאת היה קשה להמנע מהמחשבה על פליטים בורחים ביערות בקור הנורא. בלילה ירדתי ללובי של המלון שהיה שומם ומצאתי שני מדפים עמוסי מגזינים שהשאירו נופשים. הלובי הואר באדום ודפדפתי במהירות במגזינים, שניים מהם החרמתי כי התמונות היו מפתות מידי, חוברת על טרויצקוף וחוברת פורנוגרפית גרמנית, למטרת קולאז'ים כמובן.

עליתי לחדר והדבקתי שלושה קולאז'ים – אחד של הקבוצה הישראלית שלנו במדי אסירים מפוספסים, הוספתי לנו עיניים זזות כדי שיובן שהקולאז' קומי, והשני של מאייר כפועל כפיה באילוסטריישן קאמפ. אחר כך הכנתי קולאז' של בחורה גרמניה בודקת את ההבדלים בין בחור גרמני לבחור ישראלי בכובע טמבל. בבוקר למחרת בעל המלון אמר לי שאני יכול להשתמש בכל המגזינים האלה לקולאז'ים שלי.

היו לנו פרזנטציות וקצת חסתי על הגרמנים, אולי העבודות שלי שמאזכרות את השואה יהיו להם קשות לצפיה? גלעד עודד אותי להראות אותם בטיעון המנצח – זאת האמנות שלך ואתה צריך להראות אותה כמו שהיא. וצדק. היה נראה לי שהיתה מבוכה אבל התעורר דיון על התייחסויות הומוריסטיות לנושא הזה. מרב אמרה שבארץ יש הרבה הומור ובדיחות שחורות אבל יהיה לה לא נוח אם גרמנים יספרו כאלה, ואני אמרתי שכולנו צריכים להרגיש חופשיים באותה מידה, והומור לא מזלזל בנושא.

מרב הראתה מקורות השראה, וגלעד הציג כפולות מאוירות שתלויות על קירות בבית שלו מהספר שהוא עובד עליו כבר חמש שנים. התחלנו לשוחח על נושא "המוכר והזר", הנושא שעליו נעבוד בפרויקט, ויינס נתן הרצאה על אמנים שעבדו על הנושא הזה. אהבתי במיוחד צלמת שצילמה בו זמנית וידאו במספרה בקליפורניה וברמאללה, והמספרה חסרת זיהוי מקומי ככה שאתה מתאמץ כצופה למצוא רמזים שיסגירו את המקום.

IMG_6859

englm1

israeli1

חלק שני

ברכבת לברלין דיברנו, אלכס ואני, על הפרויקט, על זה שבעצם אנחנו, הישראלים והגרמנים, פחות זרים מאחרים שנמצאים ממש לידנו, הומלסים, עובדים זרים, שהתרגלנו כמעט לא לראות אותם. התעטפתי בצעיף אדום והלכתי ברכבת בין כמה גרמנים לקבץ נדבות. אחת הגרמניות ממש התפוצצה מצחוק ונתנה לי מטבע. אלכס הראתה לי ספר שאיירה על האיסלם, מצוייר באיורי קו קלילים וידידותיים.

בברלין הלכנו לאכול נקניקיה ואחר כך למסעדה ויאטנמית וסיור לילה בין הרייכסטאג לאנדרטת השואה. הצטלמנו במכונת פוטו רצח ישנה שחור לבן עם אלכס וחבר שלה. למחרת בבקר ביקרנו בחנות ספרי איור מעולה של ספרים מארצות בעולם שהמליץ לי ניב תשבי, ספרים ספרדים, איראנים, צרפתים, איטלקים. הצטמצמתי ל-17 ספרים ואחר כך גלעד ואני פגשנו את אלכס לתערוכה של ציירי שנות העשרים-שלושים בווינה וברלין: אוטו דיקס, ג'ורג' גרוס, מאיירי הסימפליסיזמוס, דדאיסטים, היו שם ציורים של קלימט עם הבדים המקוריים ששמשו לו השראה, ראו את השפעת שנות המלחמה על הציורים שנעשו אפלוליים ומקאברים, והתברר שחלק מהציירים הומתו במחנות והיו כאלה, כמו קארל ארנולד שהצטרפו למפלגה הנאצית.

בערב מסיבה קטנה של מאיירים בבית של אלכס עם מאיירים מפורטוגל, ספרד ארה"ב וגרמניה. אם היו עושים סקר בבית של אלכס בערב הזה היה מתברר ש-90 אחוזים מהאוכלוסיה הם מאיירים. היתה שם ליהי יעקב שלמדה בבצלאל ומאיירת פורטרטים מיניאטורים וירדנו לקור הלילי לפטפט מול תחנת הרכבת. בבוקר למחרת אלכס לקחה אותנו לסטודיו שתקרותיו מעוטרות, של פראנק קוהנה, מאייר שחשבה שימצא חן בעיני וצדקה. היא נתנה לנו במתנה ספרים שלו, יומנים של קולאז'ים טקסטואליים.

englm2

חלק שלישי

חזרנו לטרויצקוף ובלילה עשיתי קולאז' גדול של כל חבורת המאיירים בתור רקדניות גוגו על פוסטר ישן של נוף פסטורלי שקניתי בברלין. לקח לי איזה ארבע שעות מהלילה, בסוף העבודה החדר שלי במלון נראה כמו קולאז' גדול בעצמו. בבוקר כשהגעתי עם הפוסטר התברר שיש מסיבת עיתונאים ובסופה הוצאתי את הקולאז' מהלילה. מנהלת המוזיאון לאיור נגשה אלי ובקשה לקנות אותו לאוסף המוזיאון. למחרת, במסעדה האיטלקית, היה על השולחן עיתון הפוך. ראיתי צילום של גרמני דומה לי כל כך שהפכתי את העיתון לבדוק את זה – וזה הייתי אני עם הקולאז׳ שצולם יום קודם במסיבת העיתונאים.

והיו בארים כמובן. הכי מרשים בקלן, מרתפי אבן אדומה ובירות שנמזגות אחת אחרי השניה. ציירנו כולם את כולם על תחתיות בירה. וארוחות עם חברי מועדון רוטרי מיליונרים שהזמינו אותנו פעמיים לבמבי ודגי פטיש. המרחק שהיה בערב הראשון הצטמצם ואחרי כמה ימים הפכנו כולנו לחברים, והזר הפך להיות מוכר ואהוב.

englm-article

englm3

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden