כל מה שחשוב ויפה

הזר והמוכר, האני והאחר. רוני לוית

12 יוצרים ישראלים וגרמנים נפגשים בטירה עתיקה בטרויסדורף שבגרמניה. זו לא התחלה של בדיחה אלא מפגש אמיתי שקרה בחודש נובמבר, כשמרב סלומון, גלעד סליקטר, רוני לוית, ארז גביש, גיא שגיא וזאב אנגלמאיר – כולם מרצים במחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל – נפגשו עם שישה מאיירים ואמנים גרמנים. במהלך השבוע יתפרסם בפורטפוליו פרויקט מיוחד, שבמהלכו יספרו השישה רשמים, חוויות ואנקדוטות מהביקור בגרמניה, מעין יומן מסע אישי בטקסט ובתמונות (לקריאת הרקע המלא לביקור, לחצו כאן).

רוני לוית: בת 34, מלמדת בבצלאל אינפוגרפיקה ועיצוב מידע. בעלת סטודיו לעיצוב אינפוגרפיקס המתמחה בהמחשת נתונים ומידע כמותי. כתבה ועיצבה את הספר "אטלס ישראל" מיפוי סוביקטיבי של מדינת ישראל.

IMG_1014 IMG_1432

rlev

חלק ראשון

החלק הראשון היה יותר בבחינת היכרות והתחושה החזקה שלי היתה שברור שמדובר כאן בחבורת אנשים מענינים ומרשימים. כמובן שלא הינו חפים מסטריאוטיפים, מי מגניב… מי לא… דברים שקיבלו אור שונה לחלוטין לאחר היכרות מעמיקה יותר.

ההתרשמות בגדול היתה שהסגנון האיורי הרבה יותר פורמליסטי ומוקפד, המאיירים יודעים לרשום אללה איסטר… אך העבודות הן לרוב בתגובה לטקסטים ונטולות עומק, לעיתים. אצל המשלחת הישראלית היו נושאים נוקבים יותר עם אמירות אישיות, חברתיות ופוליטיות. יחד עם זאת נראה כי יש הרבה יותר מקום בשוק הגרמני לאיור וספרים מאוירים, יש כבוד לעמלנות ובכלל לז׳אנר הזה. התחושה היתה של הרבה יותר שפע שמאפשר אופקים רחבים יותר כלפי ספרים מאוירים.

אנקדוטה: בשדה התעופה, לפני שהגענו, זאב מספר כל מיני בדיחות שואה באנגלית עם מילים מפורשות כמו אושוויץ וזה היה בעיני סר טעם, התעצבנתי עליו.

ביום השני בזמן התצוגות האישיות הוא שלף את הסיפור הזה כולל קולאז׳ עם צילום של אושוויץ, ואיזו בדיחה, ואמר שאנחנו יכולים לדבר על הכל למרות מה שרוני חושבת… רציתי למות ולהרוג אותו. מסתבר שהוא צדק. באמת מהר מאוד הנושא הפך ללא רלוונטי כל כך והבדיחות הפכו ללגיטמיות.

IMG_1015 IMG_1175

IMG_1240

חלק שני

התארחתי אצל יוליאנה פלוגר בהמבורג שהיתה מעט חריגה ביחס לקבוצה. היא מאיירת בת 50 ואשה מאוד מופנמת, קצת התבאסתי בהתחלה לא נעים להודות… יוליאנה עובדת עם גזרי נירות שהיא מורידה מלוחות מודעות ויש לה סגנון עבודה ייחודי ותוצרים לירים ואינטימים.

במהלך היומיים שהתארחתי אצלה היא נתנה לי להציץ קצת לעולמה הפנימי ולסגנון החיים והעבודה שלה, וגיליתי בן אדם יפה, מורכב ועדין, ואני אסירת תודה לה על ההצצה הזו שהיא איפשרה לי. זו היתה הפתעה נעימה ושיעור קטן על שיפוט מוקדם.

אנקדוטה: היה קר מאוד וזה היה נושא שיחה שחזר על עצמו כמה קר כאן, כמה בישראל חם וכו׳ וכו׳ ואיך אין לנו ביגוד נכון לכל זה. אני לבשתי מעיל שהיה של סבתא שלי מצמר דחוס וצווארון פרווה עוד מאירופה. בהמבורג יוליאנה לפתע נזכרה שיש לה מעיל זהה!!! מסבתא שלה. זה היה מדהים.

IMG_1204

IMG_1174 IMG_1392 IMG_1393

חלק שלישי

בשלב הזה כבר הינו קרובים מאוד כולנו, בדיחות שואה כבר סופרו בלי היסוס והייתה תחושה מאוד מגובשת, היו לנו בדיחות פנימיות. אני כבר הייתי בגרמניה ארבע פעמים ותמיד בברלין שהסתבר שזה לא ממש גרמניה, אז היתה לי חוויה חזקה מאוד. בקלן למשל, שכבר הייתה מוכנה כולה לכריסמס, בניינים שלמים מכוסים באורות ועצים מנצנצים. נפעמתי כמו ילדה.

באותו הערב אכלנו במרתף בירה, כזה ששרו בו שירים על היהודים המלוכלכים ואחריו עשו פוגרומים. כל הארים השיכורים האלו שרים ומתפרקים ואני מודה שהיו רגעים שהזכרון הקולקטיבי שלי קצת גרם לי לפחד. באותו ערב, אגב, קיבלנו תחתיות לבירה שנראו כמו מסגרת לתמונה ופשוט התחלנו לרשום את האדם שישב מולנו.

מהר מאוד וכזרום הבירה ונתחי החזיר נהיה שולחן של מאיירים שעסקו כולם באיור דיוקנאות קדחני. המלצרים התלהבו והביאו לנו עוד ועוד תחתיות בירה ריקות, אנשים משולחנות אחרים באו כדי שנצייר את הדיוקן שלהם, לפעמים אחד התחיל לצייר ושני המשיך או הוסיף. זה היה מטורף. בסוף הערב היו לנו כ-50 דיוקנאות בשלל סגנונות, זה היה מרהיב. השארנו אותם במוזיאון שישמשו אולי בזמן בניית התערוכה.

ביום האחרון כל אחד הציג והגדיר לעצמו מה יהיה הפרוייקט שלו וזה היה מעניין לראות ולשמוע. החלטנו על פורמט לספר וזה גם נתן מוטיבציה.

IMG_1456

*כוכבית מייצגת שדות חובה

תגובה אחת

Comments are closed.

הוסיפו תגובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden