כל מה שחשוב ויפה
גילי סיטון
גילי סיטון. צילום: גל חוברה

סיכום 2020: מאיפה באת ולאן את הולכת / גילי סיטון

גילי סיטון, בת 36, כתבת ומבקרת אמנות, מקימת מגזין האמנות המקוון ARToday. צולמה בשכונת נווה שאנן בתל אביב

מה הביא אותך לעולם האמנות?

הגורל. כשהייתי בצבא נפצעתי בתאונת אימונים ונאלצתי לשהות בבית מספר חודשים. סבלתי מדיכאון וכאבים עזים והתחלתי לצייר. המשכתי לצייר גם אחרי הצבא ואחרי שחזרתי משהייה ארוכה בחו״ל, החלטתי להפוך את התחביב למקצוע ונרשמתי למחלקה לאמנות בבצלאל. לאחר סיום התואר הראשון עסקתי באמנות, אבל הרגשתי שחסר לי ידע בתאוריה של האמנות.

נרשמתי לתואר שני בתוכנית הבינתחומית בפקולטה לאמנויות באוניברסיטת תל אביב, ובסיום התואר המשכתי לעסוק באמנות וכתבתי במקביל ביקורות אמנות במגזין ערב רב. לפני כשנה החלטתי להתרכז רק בכתיבה על אמנות, והקמתי את מגזין האמנות המקוון ARToday.

איך הגעת למה שאת עושה כיום בתחום?

כשהתחלתי לכתוב על אמנות זה הרגיש לי מאוד נכון. הרגשתי שדרך הכתיבה אני יכולה לתקשר, לגעת, להשפיע ולקדם תחומים שחשובים לי כמו מעמד ואמניות נשים, שוויון זכויות, תיקון היסטורי ועוד; הקשר בין אמנות לאקטיביזם הוא עמוד התווך שלי.

בנוסף, אני מרגישה שהניסיון שלי כאמנית מעניק לי יתרון בכתיבה. אני יכולה להתבונן ולהבין את השדה מתוך הזדהות, אבל גם מתוך מבט ביקורתי. ARToday משמש היום כמרחב הסטודיו שלי ואני מממשת דרכו את התשוקה שלי לאמנות.

באילו קשיים נתקלת בתוך העולם הזה? 

בזכות המגזין ובגללו, הפוזיציה שאני נמצאת בה מאוד חשופה. לצד התגובות המדהימות והתמיכה וההשתתפות, אני חוטפת גם לא מעט מטחי ביקורת. זה לא מקום פשוט להיות בו, אבל אני שלמה ומרוכזת במה שאני עושה. 

מה חסר בעולם האמנות בארץ?

השכלה תיאורטית רחבה לאמניות ואמנים צעירים היא אלמנט קריטי; שימת דגש על מחקר, קריאה, האזנה והעמקה בתהליכים אמנותיים. אני גם מצרה על הנתק שנוצר בין הדור הצעיר של היוצרות והיוצרים לדור הוותיק.

פעם מורים ומורות לאמנות היו נערצים והתקיימו דיונים ערים, סיעור מוחות וגם ריבים. זה כל כך חשוב להסתקרן, להקשיב וללמוד מאיפה באנו ולאן הולכים. אי אפשר ליצור בלי קונטקסט, מורשת והיסטוריה, או לפחות להכיר אותם. זה קשר שראוי להחיות ולחדש.

גילי סיטון

גילי סיטון. צילום: גל חוברה

מה היית רוצה להוסיף לעשייה שלך?

החזון האוטופי שלי הוא לפרוץ את הגבולות האליטיסטיים של שדה האמנות; ליצור באמצעים יום־יומיים אורח חיים שצריכת האמנות בו היא שגרתית, שהאמנות תהווה חלק אינטגרלי מהחיים כמו קולנוע, טלוויזיה והופעות.

השיח המקצועי יכול בהחלט להיתרגם לשפה ולעשייה שגרתיות עבור אנשים מהשורה. אמנות צריכה להיות לחם לרעב, לא ״מותרות״.

איך השפיע משבר הקורונה על עולם האמנות הישראלי והבינלאומי? 

למרות ההלם והאתגרים הכלכליים, המשבר זירז ודרבן פריחה של השוליים באמנות. גופים, ארגונים ואינדיבידואלים שרגילים לחיות על תקציבים זעומים ולשרוד, המציאו את עצמם מחדש והציעו תוכן חינמי, קהילות וירטואליות חדשות ושיתופי פעולה אלטרנטיביים. שדה האמנות מיומן בהתמודדות עם חוסר יציבות ומשברים, וגם את המשבר הזה הוא צולח בדרכו.

האמנות היא מוסד הביקורת של החיים, ואחרי כמה עשורים של פוסט מודרניזם שהצמיח כל מיני תופעות שטחיות ויבשושיות, תהיה חזרה מאסיבית לעיסוק בנושאים בוערים, מרכזיים ופוליטיים. זה קורה כבר עכשיו

אז לאן אנחנו הולכות מכאן? מה ההשפעה לטווח הרחוק?

אני כבר מזהה רוחות של שינוי שיילך ויגבר בכל תחומי החיים וגם באמנות כמובן. החיים והאמנות היו תמיד שלובים זה בזו, וההיסטוריה מלמדת שדווקא כשיש משברים והחיים בברדק ובכאוס נולדים הרעיונות והגילויים הטובים ביותר. יש היום מודעות הולכת וגוברת מבחינה פוליטית, ערכית ואקולוגית וזה משפיע באופן ישיר גם על שדה האמנות.

האמנות היא מוסד הביקורת של החיים, ואני צופה שאחרי כמה עשורים של פוסט מודרניזם שהצמיח כל מיני תופעות שטחיות ויבשושיות, תהיה חזרה מאסיבית לעיסוק בנושאים בוערים, מרכזיים ופוליטיים. זה קורה כבר עכשיו.


סיכום 2020: מאיפה באת ולאן את הולכת

ג׳וי ברנרדגילי סיטוןגל עטיה • דניאל גורודנציקליטל מגידישמיכל סבר וקורל דבירענבל סינישרה פגין ומיכל פרידמן

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden