הפעלה/כיבוי מצביע לבן גדול
הפעלה/כיבוי מצביע לבן שחור
סיכום 2020: מאיפה באת ולאן את הולכת / דניאל גורודנציק
מה הביא אותך לעולם האמנות?
תמיד ידעתי שאעסוק בתחומי היצירה והתרבות. כשלמדתי לתואר ראשון בפארסונס (ניו יורק), השתתפתי בסמינר בשם Museum of Modern Art as a Tastemaker, שבו ניסינו להבין איך המוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק הטיף לבשורת המודרניזם, ודחף להשפיע על הציבור לקבל אותו בתור הסגנון הבולט של התקופה.
בסמינר בחנו בעיקר את 25 השנים הראשונות במחלקות לאדריכלות ועיצוב ב־MoMA, במיוחד באירועים וברעיונות שהובילו להקמתו של המוזיאון. הקורס גרם לי להבין טוב יותר את הדרכים שבהן אוצרות, היסטוריוניות, פטרונים ומחנכים ביקשו להשפיע על הציבור לקבל את האמנות המודרנית ואת המניעים שלהם לכך. הסמינר הזה עורר אצלי רצון עז ללמוד על ההיסטוריה של תערוכות, לחקור את התפתחות מוסדות האמנות ולהיכנס לתחום האוצרות.
איך הגעת לעיסוקים הספציפיים שאת עושה כיום בתחום?
נולדתי וגדלתי בלוס אנג׳לס להורים ישראלים. עליתי לישראל בשנת 2015 עם כוונה ללמוד אוצרות והיסטוריה של האמנות בישראל. למדתי בתוכנית לתואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנויות בבצלאל, והתחלתי ליצור קשרים ולפתח פרויקטים. במהלך הלימודים, התמחיתי במחלקה לאמנות עכשווית במוזיאון ישראל, שם עשיתי עבודת מחקר בנוגע לרכישות חדשות. בנוסף, עבדתי בעמותת ארטיס, שם עזרתי לנהל סיורי מחקר עבור אוצרים מרחבי העולם.
באותה תקופה חברתי לאנה קופיטו, מייסדת המגזין Telavivian, והתחלתי לכתוב שם על אמנות, עיצוב ואדריכלות. העבודה במגזין פתחה עבורי אופקים חדשים ודרכה פגשתי נשים מוכשרות ומקצועיות. שמה של עורכת המגזין דאז, ג׳נה רומנו, הלך לפניה כמקימת הפלטפורמה ״אמנות עכשווית בירושלים״. מצאנו שיש בינינו כימיה מעולה ושנה לאחר שהכרנו הקמנו יחד את In Print, יריד ספרי האמנות הראשון בירושלים, המתקיים בה מדי שנה מאז 2018.
המטרה של In Print היא לחזק את מדיום הדפוס ולעזור לאמניות ולאמנים ליצור קשרים משמעותיים בזירה המקומית והבינלאומית. החזון שלנו הוא ליצור אירוע שבראש ובראשונה תומך באמניות ובאמנים, ומקדם הפקת ספרים וכתיבה על אמנות.
יריד In Print ירושלים. צילום: אהרון פז
צילום: אהרון פז
Kelechi Nwaneri, Carry You Home
בנוסף, הבאנו לקדמת הבמה את הספרים של היוצרים המקומיים, כשהשתתפנו ביריד ספרי האמנות הבינלאומי בשיקגו, שאליו נסענו בתמיכת הקהילה לאחר קמפיין גיוס המונים מוצלח בהדסטארט.
לאחר מעבר לתל אביב, התחלתי לעבוד כמנהלת תוכן של שלושת אוספי האמנות של האספן סרג׳ תירוש. בין האוספים – Africa First Collection and Residency, שנוסד בשנת 2017, מהווה פלטפורמה התומכת באמניות ובאמנים מאפריקה, ומקדמת אמנות אפריקאית עכשווית.
תחת האוסף הזה אני מנהלת את תוכנית הרזידנסי של Africa First, שבה אנחנו מזמינים לישראל אמנים אפריקאים עכשוויים. האמנים מגיעים לכאן למספר חודשים, על מנת לחקור את המתרחש וליצור יצירות חדשות במהלך השהות, הממומנת במלואה על ידי התוכנית. המשתתפים באים במגע עם זירת האמנות המקומית באמצעות הכרות עם אמנים, ביקורים בגלריות, במוזיאונים ובמוסדות תרבות אחרים.
דניאל גורודנציק. צילום: גל חוברה
באילו קשיים נתקלת בתוך העולם הזה? מה חסר בעולם האמנות בארץ?
שתי השאלות האלה הולכות יד ביד. הייתי רוצה לראות ייצוג שווה בעולם האמנות. אנו זקוקות לייצוג אמיתי כדי להציג את כל הכישרונות הקיימים. וזה יכול להשתנות רק על ידי מתן הזדמנויות שווה, ושינוי אופן הפעולה וההסתכלות על יחסי הכוחות.
מה שמוביל אותי לכך שהמערכת האקולוגית של עולם האמנות הישראלית אינה בת־קיימא. קיים חוסר במימון, החל מהאמנים ועד למוזיאונים. יש צורך ביותר ארגונים לא־ממשלתיים שיתמכו בתהליכי יצירה, באוצרות, בכתיבה ובמחקר. אנו זקוקות לעוד אספנים ופטרונים על מנת להחיות את התמיכה באמנות באופן מקומי.
בארץ, לעיתים קיימת ציפייה שאנשים יעבדו עבור תמורה מינימלית או אפילו בחינם, תמורת ״חשיפה״. באופן אישי אני בוחרת בקפידה כמה פרויקטים בשנה עליהם אני עובדת פרו־בונו, אך אלה פרויקטים הקרובים לליבי או ביוזמתי. כמו כן, בתחום האוצרות והכתיבה על אמנות יש מעט מדי משרות לעומת מספר הסטודנטיות/ים המסיימים את לימודיהם מדי שנה. זה מייצר מצב הישרדותי בעייתי.
סוף סוף אנשים מכבדים את המדיה החברתית ואת הנוכחות הדיגיטלית. מתקבלות דרכים וירטואליות לחוות אמנות, ומוסדות מחפשים דרכים חדשות לקיים אינטראקציה, לעדכן את אתרי האינטרנט שלהם ולצמוח עם הקהל שלהם. בכנות, הגיע הזמן!
האם יש משהו שהיית רוצה להוסיף לעשייה שלך?
במקביל לעבודתי בניהול אוספי האמנות של סרג׳ תירוש, אני עובדת על כמה פרויקטים מרגשים ביותר שיצאו לאור בשנה הקרובה, וביניהם תערוכה קבוצתית אינטראקטיבית באוצרותי, המשלבת בין צילום וספרי אמן, שתתקיים בגלריה אינדי בתל אביב.
איך השפיע משבר הקורונה על עולם האמנות הישראלי והבינלאומי? ומהי לדעתך ההשפעה לטווח הרחוק?
אני מרגישה שסוף סוף אנשים מכבדים את המדיה החברתית ואת הנוכחות הדיגיטלית. מתקבלות דרכים וירטואליות לחוות אמנות, ומוסדות מחפשים דרכים חדשות לקיים אינטראקציה, לעדכן את אתרי האינטרנט שלהם ולצמוח עם הקהל שלהם. בכנות, הגיע הזמן!
תגובות