כל מה שחשוב ויפה
תמיד כאן, תמיד בצלאל
מתוך האולפן של האקדמיה לעיצוב איינדהובן באטלייה קלריצ׳י. צילום: Angeline Swinkels

מילאנו 2017: גלי בליי

מילאנו 2017: המעצבים הישראלים שהציגו בשבוע העיצוב מסכמים את החוויה, מספרים על ההכנות ומתחילים לחשוב על השנה הבאה

גלי בליי (משמאל). צילום: Angeline Swinkels, האקדמיה לעיצוב איינדהובן

מי

גלי בליי, בוגרת המחלקה לצילום בבצלאל ובעלת ותואר שני בעיצוב חברתי מהאקדמיה לעיצוב באיינדהובן. אני מפתחת את הפרקטיקה שלי המשלבת מתודולוגיית עבודה של מחקר תיעודי ואקטיבי עם עיצוב ביקורתי. כצלמת אני מסתכלת על תמונות כאוביקט אינפורמטיבי המשמש ככלי מחקר, וכמעצבת אני מגיבה למחקר שעשיתי על ידי יצירת תרחישים פיקטיבים המבוססים על אירועים אמיתיים.

אני מאמינה שתרחישים המבוססים על מציאות פיקטיבית מזמינים את הצופים להיות פעילים בסיפור בצורה יותר מוחשית דרך גירוי החושים ובדמיון שלהם. כדי להציג את הסיפורים אני משתמשת במדיומים של וידאו ואנימצית סטופ מושן של בניית מודלים. אני מתפתחת פרוייקטים אישיים וגם עובדת בעבור מעצבים שונים כמו הסטודיו ההולנדי Makkink&Bey.
galiblay.com

מה

בשבוע העיצוב הייתי חלק מ־20 בוגרים של האקדמיה לעיצוב באיינדהובן שנבחרו ליצור פרויקטים חדשים המתעסקים בקשר בין עיצוב למדיה. בחודש ינואר ביקש אוצר התערוכה, יאן בואלן, מ־20 בוגרים שהפרקטיקה שלהם מתמקדת במחקר ביקורתי על הקשר בין עיצוב למדיה ובין עיצוב לפרפורמנס, להציע פרוייקטים חדשים שמתיחסים לקונספט ולקונטקסט של שבוע העיצוב במילאנו.

שיתפתי פעולה עם המעצבים פרנסואה בונוט ודבורה יאנסנס (צרפת) ופיתחנו את הפרויקט ״לעצב את החדשות״ תחת התערוכה הרחבה, #TVclerici. חלל התערוכה שמוקם באטלייה קלריצ׳י עוצב כאולפן טלויזיה וכל יום בין השעות 11:00-18:00 היא כללה תוכנית של פרפורמנס לפי ערוצי טלויזיה. אנחנו היינו ערוץ החדשות, יצרנו תסריט של מראה שחורה של חדשות מוגזמות ומזוייפות המציגות מצב דיסטופי ואבסורדי לחדשות היום־יומיות שאנו צורכים. שילבנו פרפורמנס ולייב סטרימינג יחד עם אובייקטים מוקטנים שיצרנו בהתאם לתסריט שפיתחנו.

לפני

היו לנו שלושה חודשים לפתח פרוייקט חדש לחלוטין כאשר אני באיינדהובן ודבורה ופרנסואה בפריז. היינו צריכים לפתח קונספט, תסריט, סטוריבורד, לעצב סטים שונים ואוביקטים המתאימים לכל סט וכוריאוגרפיה לידיים המזיזות את האוביקטים. חיבור הסקייפ היה קטוע ובין שלושה אנשים שלכל אחד יש דימיון מאוד מפותח ושונה מהשני, לא ידענו בדיוק איך הכל הולך לצאת. בהתחלה היה מאוד מרגש ומפחיד לעבוד עם שני אנשים שמעולם לא עבדתי איתם על פרויקט חדש לגמרי, אבל הדיאלוג הפתוח ומערכת האמון ההדדית איפשרה לנו להמריא למעלה ללא חשש. כל אחד מאיתנו חזק יותר בחלק אחר של הפרוייקט וכך באופן טבעי חילקנו את העבודה עד ששבועיים לפני שבוע העיצוב נפגשנו למרתון עבודה משותף.

במילאנו

במהלך שבוע העיצוב האווירה באולפן הטלויזיה שיצרנו בתערוכה הייתה מאוד מרגשת. האוירה הקבוצתית והכבוד ההדדי שהיו בין כל 20 הבוגרים היו קסומים ומעוררי השראה, עבדנו כמו יחידה אחת עם 20 ידיים ושמחתי להיות חלק ממיצג ניסיוני שכזה. מילאנו נתפסת כעיר קסומה בשבוע הזה, חגיגה של עיצוב, היא נהפכת למעין עולם מקביל מהחיים היום־יומיים ויש בזה משהו מאוד מרגש אך גם מאוד שטחי. זה שבוע שמראה את עולם העיצוב בתפארתו אך גם לגמרי מתנתק מהקונטקסט היום־יומי של המקום והזמן שבו הוא מתרחש.

גלי בליי, A journey through the land of panic utopia. צילום: Ronald Smits

אחרי

שבוע לאחר שבוע העיצוב ולאחר החוויה המלאה שהשבוע הזה מותיר, נשארתי עם השאלות על מהות השבוע הזה. האם השבוע הזה יכול להיות גם במה לדיון ביקורתי ולמתוח את גבולות עיצוב המוצר? האם השבוע הזה יכול לתפקד כמנגנון ביקורת של האתיקה העיצובית? שמחתי לקחת חלק בפרוייקט שיצר אינטראקציה והתמודד עם שאלות מהותיות לגבי המדיה שאנו צורכים בכלל ומבחינה עיצובית בפרט.

לאחר מילאנו אני מתחילה פרוייקט חדש תוך שימוש במתודולוגיית העבודה שלי בבית הכלא הישן באמסטרדם ״ביילמרבאייס״, המתפקד כעת כבית זמני למבקשי מקלט. הפרויקט שלי יתמקד בשאלה איך צעדים עכשוויים שנעשים למען ביטחון נהפכים לצעדים של בידוד חברתי מה״אחר״ ואינם מאפשרים דיאלוג ואינטגרציה. חוץ מזה אני מפתחת סרט קצר לפסטיבל פרינט סקרין 2017 שמשלב בין אלמנטים של מציאות ודימיון ובין אנימציה לווידאו.

מילאנו 2017 >> אבן קיסר >> איתי אהלי >> Aqua Creations >> סטודיו BAKERY >> סטודיו BCXSY >> גלי בליי >> Joynout >> דפי רייס דורון >> IOTA >> נעמה אגסי >> PRODUCKS

*כוכבית מייצגת שדות חובה

פורטפוליו באינסטגרם

עקבו אחרינו
מעבר לתוכן מרכזי, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + zמעבר לסגיר, לקיצור דרך לחצ/י כפתור ALT + x
Silence is Golden